החיים גדולים עליי

שלום לך

הסבל הפנימי שלך עולה חזק מבין דברייך.

קשה לדעת מדוע את מרגישה ריקנות  ועזובה פנימית,   וכדי לענות על שאלותיייך, נדרשת היכרות אישית ומעמיקה המתפתחת בתהליך טיפולי מקצועי.
 
אך נראה שהתחלת כבר את העבודה - אני חייבת לציין כי התרשמתי מהיכולת שלך לזהות את צורת החיים השאקאלית שאת מנהלת כ'ממלכדת את עצמי' , כמובן במטרה להציל את עצמך מלשקוע בריקנות המאיימת להעלימך, כפי שתיארת.

האירוניה או הסתירה לכאורה,שאת מתארת, עשויה להיות מובנת כדרך לא מודעת של הנפש שלך  להחיות את אותם חלקים פנימיים ריקניים  שרוצים להתאייד, ולהיעלם  באמצעות 'עשיית חיים' , חיפוש אחר ריגושים ועבודה נמרצת ומלאת עניין וגיוון.
 
אולם, דה עקא, כפי שאת נוכחת לראות דרך זו עוזרת, אם בכלל, כל זמן שהיא קיימת!. כלומר, ברגע שאת מפסיקה את המרוץ החיים, את די מהר נפגשת עם אותם תחושות ריקנות וועזובה נפשית ושוקעת לתוך תחושה חזקה של רצון להתאיינות.

זה לא אומר כמובן שצריך להפסיק את החיים מלאי התוכן והענין שבנית לך, אלא במקביל, לטפל באותם חלקים פנימיים  שמרוקנים אותך ולא מאפשרים לך לחיות בצורה מלאה וטובה יותר.

בברכה,

_________________

מקווה הי

אפשר לדבר על הנושא סמסטר שלם, אך אנסה במספר מילים להסביר את הרעיון.

האהבה הראשונה שלנו היא אהבת ההורה. אמא אבא הם האובייקטים הראשוניים לאהבתינו. ביחסי הורה-ילד טובים דים (המופנמים ומיוצגים בנפש האדם) אנו לאט לאט ניפרדים מהם,'מתאבלים' ועוברים לדמויות אחרות . אפשר לומר אף שאנחנו צריכים לעבור תהליך של אובדן כדי שנוכל להתפתח ולהתקדם הלאה, לחיים הבוגרים.

אך ישנם מצבים בהם אובדן האובייקט הראשון הוא טראומטי לילד, כמו במקרים ברורים יותר של פטירת הורה, גירושין קשים, מחלה או במקרים שמבינים אותם יותר בדיעבד כמו דיכאון של אמא, הורים שמרוכזים בעצמם כדברי מרוקנת, הורה שנמצא פיזי אך רגשית נעדר . או הורה בעל חיות, עניין, אטרקטיבי למתבונן אך לא נגיש לילד, בבחינת 'לראותו בלבד'.

מצבים כאלו עלולים ליצור בילד ערגה וכמיהה בלתי נדלית לחיפוש אחר אהבה. החיפוש יכול להיות קונקרטי שעובר ממערכת יחסים אחת לשניה, מעגלים נשנים של התאהבויות ואכזבות. או חיפוש פנטזמטי, פנטזיות של התאהבויות ללא מימוש מציאותי.

 אנחנו עשויים למצוא עצמנו ממשיכים את החיים על פי היחסים הראשוניים. לפעמים מבלי משים לב  (לא מודעת) אנחנו בוחרים בני זוג כאלה שיממשו את כל הפחדים שלנו. אדם 'קשה להשגה' ,שממבט ראשון אולי מרתק אך מהיכרות עמוקה יותר  הוא נרקסיסט או מרוחק וקר. 

ישנם אף מצבים שאנו בוחרים בבן/בת הזוג  חם ורגיש (שלא כמו במקרה של ריקנות222), ובכל זאת מוצאים עצמנו לא מצליחים להנות מיחסים אלו (כי ייצוגי יחסי האובייקט שלנו מאכזבים ואינם מספקים) ומתעוררים לתחושה ריקנית או השתקעות בחלומות בהקיץ רומנטיים שכאמור לא מתממשים ביחסים הממשיים, כי עדיין בפנים בוערת אותה ערגה אמיתית פנימית לאותם אובייקטים ראשוניים שאיכזבו אותנו.

כמיהה זו נעשית מורכבת כי לרוב היא יושבת על תחושות קשות כמו  כעס, אשמה . אפשר להגיד שרק לאחר שנוכל לעבור תהליך אבל פסיכולוגי על אובדן אובייקט האהבה הראשוני נוכל להתפנות ליצירת יחסים חדשים בוגרים 'נטולי' רגשות אשמה, פאניקה וזעם פנימיים. 

בברכה, 

ממש תודה, החכמתי רבות.