|
|
| נשלח ב-1/5/2012 20:55 |
 |
| |
| נקודהלמחשב כתב: |  | בתחילה אולי יש את ההתחדשות, את האופירה שנמצאים בה. אבל לאחר זמן קצר שהכל מתנדף ונכנסים לשגרה אז מתחילים החיים האמתיים. שהם -
א. המוכר יותר - המחויבות. אין אדם שמסוגל לתת מתוך מחויבות, מתוך הכרח, כי הוא מרגיש חייב ומוכרח להעניק. קחי לך דוגמא מכך, שיותר קל לך לעזור אצל חברות מאשר בבית שלך. את יותר בקל תציעי עזרה לחברות טובות/זקוקות מאשר לאילו שקרובי משפחה שלך וכו'. מדוע? משום שלמשפחה שלך את מוכרחה, את יודעת שאת מחויבת לעזור ולכן זה הרבה יותר קשה.
סיפור שממחיש את זה, זה הסיפור עם שלמה המלך ושמעי בן גרא. בתמצות הסיפור הוא: שדוד המלך צווה לפני מותו להרוג את שמעי בן גרא בחכמתו. שלמה המלך אמר לשמעי בן גרא שביום שהוא יצא מירושלים הוא ימות (כדין מורד במלכות) ובאותו יום הוא יצא מירושלים. 80 שנה! הוא לא יצא, אבל באותו היום ששלמה המלך צווה עליו לא לצאת, הוא היה מוכרח לצאת, הוא לא היה מסוגל שלא לצאת אף שהוא ידע שזה יגרום למותו.
למה?! - מחויבות!
ואין מחויבות גדולה יותר מאשר בני זוג, ולכן זה כל כך קשה להעניק, לאהוב, לפרגן, להחמיא וכו' וכו'.. ורק כשיש ממש חיבור והתאחדות בנפש אז זה נהיה יותר קל.
ב. תארי לעצמך שכל יום בשמונה בבוקר בדיוק אחותך מבקשת ממך להכין לה קפה. ביום הראשון את תגידי לה עם חיוך רחב - בשמחה:) ביום השני, גם בשמחה. ביום השלישי החיוך שלך כבר לא יהיה כזה רחב, וביום הרביעי הוא יהיה עם מבט חמוץ. ובחמישי לא רוצה לכתוב כבר מה יקרה.. למה?! כי בן אדם לא מסוגל לחזור על עצמו, בן אדם לא מסוגל כל יום לעשות את אותו הדבר..
עכשיו תדמייני לעצמך שכל בוקר (ללא יוצא מהכלל) כל צהרים וכל ערב, את צריכה לחייך, להגיד שלום יפה, לשאול מה נשמע, איך היה, איך אתה מרגיש, וכו' וכו'.. כמה זמן את חושבת שתחזיקי מעמד?!
|
|
מחויבות ונשיאה בעול היא תלויה באנשים.
יש אנשים שברגע שאתה נחשק ולא בר השגה הוא יהפוך עולם ע"מ להשיג את המטרה. וכשהבן זוג כבר שלו. אז הוא מתנהג איך שהוא רוצה.(אין צורך לפרט) וכל החשק וההתלהבות נעלמת....
ויש אנשים שבמה שהם מחויבים-מה שהוא קרוב אליו . אז הוא ישקיע ויאהב ולא משנה מי זה יהיה ומה הוא יהיה.
כולנו קרובים אצל עצמינו. וא"א לדעת אילו הפתעות נגלה והאם נמשיך ונרצה לתת ולאהוב.(נשקיע בזה ברור . אבל נצטרך לעבוד ע"ז. זה לא מלכתחילה)
בשידוכים(בקבלת החלטה עתידית, שים לב), הגישה שלי היא לא ההתלהבות והנוצץ. יהיה קשה לרגשותי להוליך אותי שולל. אני אביט הרבה מעבר: האם גם כשאהיה שלו,וכשהוא יהיה שלי. גם אז הוא(וגם אני) ייתן משלו, או שהוא אגואיסט? האם יש לו מוכנות לאתגר מול סערות החיים, והתמודדיות היום יומיות ביחד? האם טבעו הוא טוב ורוצה לתת? או רק לקבל?האם באמת באמת הוא טוב?לא בעל מזג רע שיגרום לי לרתיעה?(כעסן,רגזן,תחכן,שקרן,עקשן,תאוותן וכו) האם הוא בעל שאר רוח, וענווה? האם יש לו מבט יפה וחיובי על החיים ועל אנשים? האם אנחנו מתאימים בשורש(יכולת קבלת השני איך שהוא ומה שהוא. ללא 'מלחמות' מיותרות.) האם יהיה לי רוגע ,שלווה ,יציבות וטוב איתו תמיד? האם יהיה לי כיף לחיות איתו?האם תמיד אהיה מוכנה לוויתור אינסופי ולנתינה? גם אם תופרנה הבטחותיו המאוהבות אחת לאחת, גם אז אהיה מוכנה לתת ולתת משלי ו-לאהוב?(יש כאלו שבתור חברים- הם יכולים להיות הכי חברים שלי . אבל בתור אחים וק"ו בעל שחולקים חיים משותפים וחיים איתם-לא הייתי בוחרת בזה מלכתחילה...)
חשוב להדגיש שלא התכוונתי לאחד שקט שכל מה שאני אומר הוא יעשה... (סתם אגב: איך אפשר לחיות כך?...)
זה יכול להיות אחד בעל שמחת חיים, כריזמה וחברהמניות ועצמה. אבל הבסיס הוא טוב.הוא מפנק, הוא עובד על מידותיו. ובעל רצון חזק לתת ולהיות טוב....
לסיכום: מידות טובות ואופי טוב ויציב הוא גורם בסיסי אצלי בהחלטה בנוסף להתאמה וחשק(שחייבת להיות) . כי רק אז החשק יהיה בשורש איתן ונכון ...
לגבי משפחה : תתפלא, אבל יש לי יותר נכונות במשפחה. אני אוהבת את המשפחה שלי יותר מכל. ואני אהפוך את העולם לעזור להם.משפחה תמיד קודמת...
תוקן על ידי אריסה ב- 01/05/2012 21:04:32
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 00:33 |
|
| |
כל הרשימה הארוכה שכתבת, זה יפה מאד ואני מאחל לך שתקבלי את כל מה שרשמת ואף ה שלא העזת לרשום.
אך עלייך לדעת, שהתרשמות לחוד ומציאות לחוד. ולא בגלל שאת לא חכמה לקלוט את השני, ולא כי הוא היה שחקן, אלא מהסיבה הפשוטה שמה שהוא היום, זה במציאות הנוכחית שלי, אך מי ערב לך שבחיי הנישואין ששם המציאות שונה לחלוטין והרבה יותר קשה, הוא גם יהיה כמו שעכשיו את מתרשמת ממנו?!
ואפי' אם נניח שבאמת זה כל כך מושרש עמוק בו שבכל מצב הוא יהיה כזה, עדיין מי ערב לך שאת תישארי כמו שאת? שיהיה לך תמיד כוח וחשק להשקיע?!
הנקודות שכתבתי, הם רק חלק מדוגמאות לסיבות שאפי' שעכשיו יש לך חשק, שאפי' שעכשיו נראה לך שהתנאים מתאימים עדיין זה לא מחייב שזה יעמוד במבחן האמת..
לכן, מעבר לחיפוש והברירה נפה אחר נפה (איך שזה מצטייר שזה דרכך) בחיפוש אחר האחד שיענה על כל התנאים שכתבת, יש משהו עיקרי יותר, זה חשק ומוטיבציה. ואני לא מדבר על חשק חיצוני או התרגשות נוצצת, אלא על חשק פנימי, חשק שנובע מסוג של חיבור, מכמיהה בנפש.. בלב..
אבל שוב זו דעתי, ואני לא חושב שדעתי סותרת לעבודה שגם צריך לחפש את הדברים המהותיים והבסיסים בקומתו של - אדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 09:02 |
|
| |
נקודה, סתם שאלה: מה תעשה אם יעבור לך החשק הפנימי לאחר החתונה? (לאו דווקא ישר אחרי)
לא מחייב שהחשק ישאר כמו שהוא היום...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 12:36 |
|
| |
א. אני מקווה ומניח שהיות והחשק מבוסס על משהו פנימי אז גם אם הוא ירד הגרעין יישאר וזה יניע את הכל.
ב. אני לא חיי בנאיביות שכל הזמן יהיה לי חשק, או שהחשק שיש לי כיום הוא יישאר. אבל עצם זה שיש לי סיבות שיגרמו לי לחשק זה מספיק בשבילי כדי שיהיה לי את הכלים להשקיע ולהעניק לה בכל מכל כל, בכל זמן ובכל עת, בכל מצב ובכל מציאות.
וכמו שאני אוכל גם כשאין לי חשק כי אני מבין שאני חייב לאכול, כך גם ההשקעה שלי בה תהיה בגלל שאני מבין שאני חייב את זה - בשבילנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 13:24 |
|
| |
אשרי המקיים, ולא בציניות...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 13:41 |
|
| |
פילוסופיות........
מדהים אותי כל פעם מחדש הידענות הזו שלנו שאנו מגלים בדברים שאין לנו עדין אחיזה בהם..
צדקת נערונת!
ימים יגידו....
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 13:47 |
|
| |
| אריסה כתב: | | פילוסופיות........
מדהים אותי כל פעם מחדש הידענות הזו שלנו שאנו מגלים בדברים שאין לנו עדין אחיזה בהם..
צדקת נערונת!
ימים יגידו.... |
|
ואותי יותר מדהים איך זה שאנשים הולכים לעשות דברים והם בטוחים בהצלחתם ובדרישתם לפני שהם בכלל יודעים ומבררים לפני מה הם עומדים..
צדקו חכמים!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 13:49 |
|
| |
| אחת_חדשה כתב: | | | אשרי המקיים, ולא בציניות... |
|
לא עניין של מקיים כמו הצבת מטרה ושאיפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 13:58 |
|
| |
מה זה ההתנגחויות פה?
כל אחד ודרכו, העיקר שתצליחו....
ואני אחזור ואגיד אשרי המקיים... בחיים צריך לקיים, לא רק לשאוף.
לא חכמה לשאוף להיות כמו משה רבינו (אני לא רוצה להכנס לעניני עדות ומגזרים), צריך להתחיל ליישם כשי להגיע...
בשמיים- תובעים אדם למה הוא לא הגיע למשהו מסוים, לא על זה שהוא לא שאף להיות משו מסוים. על אף שזו דרך להגיע להיות משו מסוים...
טוב, יצא לי לא ברור, מקווה שיובן...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 14:09 |
|
| |
בשמיים תובעים את האדם רק לפי אמת מידה אחת - האם הוא עשה כל מה שהוא יכול או שהוא לא עשה, בלי קשר לתוצאה!
ולגופו של עניין - כוונתי הייתה שדבריי נאמרו בתור שאיפה ומטרה כדי לדעת מה לחפש. ולגבי המציאות האמיתית אני רק יכול להתפלל (ועל כולם) שאני אצליח בשלמות בתפקיד המיוחד הזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 14:21 |
|
| |
צודק, תודה על התיקון.
בהצלחה ובקרוב...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 14:29 |
|
| |
| נקודהלמחשב כתב: | | פילוסופיות........
מדהים אותי כל פעם מחדש הידענות הזו שלנו שאנו מגלים בדברים שאין לנו עדין אחיזה בהם..
צדקת נערונת!
ימים יגידו....
ואותי יותר מדהים איך זה שאנשים הולכים לעשות דברים והם בטוחים בהצלחתם ובדרישתם לפני שהם בכלל יודעים ומבררים לפני מה הם עומדים..
צדקו חכמים!
|
|
נקודה,אחת: לא התכוונתי להתנגח....
התכוונתי באמת הפשוטה של המשפט! (על עצמי)
מצחיק אותי בכלל שיש לי בכלל דעות בנושאים כ"כ...
נותר לי רק להתפלל שהקב"ה יכוון אותי תמיד בדרך הנכונה. ושלא אמעוד חלילה....
ושלכווולם יהיו חיים מלאי אושר , סיפוק ועשיה עד 120....
אמן!
:-)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 14:37 |
|
| |
מותר לך שיהיו לך דעות, חשוב שיהיו לך שאיפות, וחובה בלבך שתדעי מה עומד בפנייך, ומה הכלים שאת צריכה להצליח במטרה שאת מציבה לעצמך (או החיים - התורה).
אז נכון, שיש דברים שעד שלא חווים או חיים את זה א"א לדעת מהם ומה הרגשה שבהם, אך כל אתגר/משימה/פרויקט שהתורה העמידה את האדם בהם, היא גם נתנה לו את הכלים ואת היכולת ללמוד איך להצליח בכך.
כך, שאת יכולה הכי להרגיש טוב עם דרכך הזאת - שכ"כ רוצה ושואפת כלדעת ולהבין כל דבר!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 14:42 |
|
| |
נקודה, יש מצב שאתה חושף את הגיל שלך?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 17:47 |
|
| |
אחת. עד כאן! 
|
|
|
|
|
