בין הזמנים

שונא
לגבי מלחמת יום כפורים, אם משננים שעומדות היו רגלינו במלחמה בזכות שעריך ירושלים, זה לא נאה לקבוע חופש בזמן שאחינו יומאים למלחמה.

עץ חיים, ברוך הבא לפורום,              בשונה מהדעות שהובעו עד עתה, חושבני שיש מקום לאשכול זה בתוך הפורום, אולי לא במתכונת בה הצגת אתה את השאלה, אבל הנושא עצמו ודאי שראוי שיעלה לדיון מכמה וכמה היבטים, אמנה את מה שעולה בראשי תוך כדי כתיבת השורות.                   ההיבטים שמקובל לדבר עליהם בעולם הישיבות, בייחוד על ידי המשגיחים, הוא ההיבט התורני כלומר מיעוט לימוד התורה בעיקר, וכמובן גם הפסקת הלימוד שפעמים שיש לה השלכות על הלימודים בזמן הבא. ההיבט הנוסף שמדברים עליו ללא הרף, הוא ההיבט החינוכי, והוא גם כמובן מתחלק לכמה חלקים שונים, חלק אחד הוא זה העוסק ב'השפעה הגלויה' של הרחוב ושל העולם שמחוץ לישיבה, כלומר, פיתויים ונסיונות שלא קיימים בחממה הישיבתית צפים ועולים בימי בין הזמנים. [שמירת עינים, סרטים, חברים רעים, ועוד] חלק שני הוא זה העוסק ב'השפעה הסמויה' של הרחוב, המפגש עם העולם שאינו תורה, יכול לגרום לאובדן ערכים או לפחות לבלבול בסולם הערכים של בחור הישיבה, בישיבתו הוא בטוח שהדב הכי מוערך והכי נחשב זה ללמו דכמה שיותר, לעומת זאת, בצאתו לרחוב הוא נפגש בכסף ובכבוד שלא באים ע"י לימוד התורה, הוא מתחיל לגלות ולחוש שיש דברים שיכולים להביא לאדם מעמד ויוקרה לפחות כמו תורה. [שמעתי כי ר' חצקל לוינשטיין דיבר על נקודה שניה זו]                                                                                                          כל הדיבורים על הבעיות הללו, ובעיות אחרות, הביאו כמה מגדולי ישראל, וכמה מחברי הפורום לקרוא תגר על בין הזמנים, לנסות לבטלו, למזערו, ושאר פעולות בכיוון הזה. לעומת זאת, דעתי כי עצם המצב בו אנשים רואים בביטול בין הזמנים צעד לגיטימי הוא תמרור אזהרה חמור מאוד!  ואפרש שיחתי: התפיסה לפיה הישיבה היא התיבת הנח של הבחורים, היא המגנה מפני העולם שבחוץ, ומי שלא למד בישיבה אין לו חלק של ממש בתורת ישראל, עברה הקצנה של ממש בעת האחרונה, אם עד עכשיו הכוונה היתה, שבשביל לגלות הבנה ואחריות כלפי התורה יש ללמוד 'תקופה מסוימת' בישיבה, כעת המצב הוא שבשביל לגלות הבנה בתורה, יש ללמוד 'כעת ממש' בישיבה. לא רק שזה לא נכון, זה גם הרסני, תפיסה כזו מרדידה את לימוד התורה, לכדי לימוד שזקוק לתנאים סטירליים, לכדי לימוד שאין לו קיום שלא במסגרת חברתית ומערכתית נוקשה, לא רק זלזול בתורה יש בזה. אלא משום זלזלול באדם, המסר המשודר בתפיסה כזו הוא, בחור יקר! אין לך סיכוי ללמוד שלא כחלק ממסגרת שלא כחלק מרבים, לכן כל הזמן יש עליך להיות בישיבה.  נוסף לכך היא גורמת לזה שהתורה הופכת לכלי שאין לו קיום בפני עצמו, לכלי המהווה תעסוקה חברתית ותו לא, שכן האמונה בדברי חז"ל האומרים ש'המאור שבה מחזירה למוטב' נשחקת ונסדקת מכח התפיסה המזהה באופן מוחלט בין לימוד תורה לשהות בישיבה.                                                               יש עוד הרבה מה לומר בעניין זה, אבל המסר העיקרי שבין הזמנים אמור לשדר לנו, הוא שהתורה ולימודה אינם מזוהים עם שהות בישיבה, כמו גם שיטות הלימוד הניתנות בישיבה אינם האופציה היחידה, בן הזמנים הוא זה שמעניק לנו את התפיסה כי התורה היא חיינו, ולא הישיבה, או החברה, או המערכת בכללותה.

אפשרי
העלית זווית מענינת.

אפשרי, תודה על העלאת ההיבטים על ביה״ז.   דברים כדורבנות.  לענ״ד מה שיש דעות בפורום לבטל את ביה״ז;  בגלל שהמבט הוא שבחורי ישיבות כביכול לא עושים כלום במשך הזמן.   ״בעל בעמיו״ טען ש״כיון שהלימוד הוא במקום היציאה לעבוד אז למה יש לאברכים ביה״ז״ והא גופא לשיטתו ודאי שצריכים לצאת לחופשה כמו כל אדם עובד. בכל אופן לדעתי כ״א צריך לגבש עמדה ולא לירות באויר יריות סרק נגד אברכי הכוללים.  לגופו של ענין. אפשרי צדק בזה שאיבדנו את הערך האמיתי של התורה, אבל זו בדיוק הבעיה של ביה״ז שכיון שאנשים לא חיים את התורה כמקור חיותם הנפשית לכן כשאין מסגרת הרי הם כתינוק הבורח. ואני חושב שהמדד אם בחור מחובר ללימוד הוא האם בביה״ז יש לו שייכות לתורה או שחוץ מברכות התורה (ובמקרה הטוב גם קריאת התורה) אין לו חלק בתורת ישראל. בכל אופן אדם לא מסוגל לחיות במערכת רב שנתית; כביכול עבודה לכל חייו ללא התרעננות. השאלה האם ההפסקות מאבדות את הרצף. וכאן צריך למצוא את הפיתרון. בנקודה זאת יש להוסיף את התופעה של ״סוף זמן״ שהיא במלוא עוצמתה במיוחד בישיבות הגדולות כמו פוניבז׳ ומיר ברכפלד וזו גם בעיה שהסוללה חלשה בדורנו יותר וכל הזמן מתחילים וגומרים ללא רציפות וללא רצינות.

תוקן על ידי עץחיים ב- 31/07/2010 22:20:16

עץ חיים, אינני מבין מה הביקורת שאתה מותח על 'בעל בעמיו', טענתו כי בחורי ישיבות ואברכי כוללים רבים מבזבזים את זמנם היא טענה עובדתית שנכונה בחלקה, בעיקר לגבי אלו שששים לכל יום נוסף בבין הזמנים, אני חלוק על בעל בעמיו בצורת ההתמודדות עם תופעה זו, הוא סבור שבעקבות זאת יש לבטל את בין הזמנים, ואני לעומת זאת סבור שיש בעקבות כך לבטל את הישיבות [כמטפורה, כמובן] , כלומר אני סבור שהבעיה היא שמוסד כמו הישיבה שמחנך לטוטאליות של לימוד תורה וזהו, לא יוצר את האבחנה שבין לימוד התורה כמצוה וכחובה אישית על האדם הדתי, לבין לימוד התורה בישיבה כמסגרת חברתית ולימודית בעלת תועלות כאלו ואחרות. דעתי היא שכיום יש בקרב הבחורים זיהוי מוחלט בין מצות תלמוד תורה לשהות בישיבה, בין חובת תלמוד תורה לשמירת סדרים. חושבני שבעיה זו גם מהווה חלק מהסיבה שישנם בחורים ואברכים רבים שמבזבזים את זמנם, שכן גם תוכן הלימוד וצורתו גם הם נצרבים בתודעת הנער כפי מה שהישיבה מדריכה, כך שבשביל לצאת ידי חובת תלמוד תורה מספיקה נוכחות בסדר, ובכדי לצאת חובת ידיעת התורה מספיקים חמשה סימנים בקצות.

אפשרי. אני הבנתי שבעל בימיו התכוון להשוואה בין האברכים לעובדים ועל כך קבלתי שלכן החופשה מוצדקת. והראיה להבנתי ממה שחילק הנל בין בחורים לאברכים. טענותיך הכלליות, לדעתי מוצדקות. אך מה שטענת לא שייך לביהז אלא לזמן עצמו כי בביה״ז אפשר להבין שכ״א שחי במסגרת מסוימת אף שזו אידיאולוגית חייו מ״מ תמיד הוא יחוש כבול. אפשרי, לא??

לא הרי בין הזמנים של בחור ישיבה כפריקת עול של נער חילוני: על זה כל אחד מסכים. אבל לדעתי יש כאן נקודת מבט נוספת, פריקת העול ׳שלהם׳ היא אינה ״חידוש״. אלא נובעת מחמת התנהגות רב שנתית. ואף שיאמרו המשגיחים שביה״ז הוא המבחן של הזמן ולשם שינוי יש בזה מן הצדק. מכל מקום, בין הזמנים מחמת עצמו הוא גם כן גורם לרפיון שמתמשך לזמן הבא ואין זה תלוי רק בזמן שלפניו. ואם כן החופשה אצל בחורי הישיבות מסוכנת עשר מונים על חופשת ׳כל הנערים׳. לענ״ד בעיה זו היא רק סימן לבעיה שורשית יותר שלא מחנכים את בחורינו לפתח באישיותם משהו יותר חזק מצד עצמו בגרות ועצמאות אלא הכל נקבע באופן של ׳מה יאמרו׳. ו׳מה יפית׳. אשמח לשמוע דעות בענין בתקווה שהדברים הובנו