היחס לאמונת האיסלם - מי חלק על הרמב"ם ?

אם מותר ליכנס לכנסיה או מנזר או מסגד וכן לחצרותיהם. שאלה.

בס"ד. לרה"ג אליעזר וולדינברג שליט"א. השלום והברכה. לאחרונה פנו אלי מספר אנשים בשאלות אקטואליות המטרידות רבים, לכן החלטתי להפנות שאלות אלו אל כבוד הרב בתקוה לקבלת תשובה. השאלות הן: האם מותר להכנס בטיול לכנסיה, רק לצורך ביקור אומנותי, דהיינו, לשם התרשמות מהאומנות שבכנסיה? האם יש הבדל בין כנסיה לבין מנזר בו אין צלמים? (ב) מה הדין לגבי מסגד. (ג) האם מותר להכנס רק לחצר כנסיה או מסגד אך ורק כדי להשקיף משם על הנוף.

הרב שלמה מן ההר שליט"א מסר לי בשמו של הרב שלכל בית של דת אחרת יש דין של בית ע"ז וגם למסגד, האם זה נכון, ומה המקור לכך? אני יודע היטב עד כמה כבוד הרב עסוק וטרוד, אך הואיל ובקרוב מתחילה עונת הטיולים, ושאלות אלו הן שאלת רבים, בטוחני שכבוד הרב יבין את החשיבות שבמתן תשובה עליהן בהקדם. אאחל לכבוד הרב אריכות ימים, ושיזכה להוציא לאור חלקים נוספים מספרו החשוב לתועלת הרבים. בברכת התורה ובתקוה להענות בהקדם שמואל כץ.

תשובה. ב"ה, יום ט"ז אדר תש"מ, ירושלים עיה"ק תובב"א. לכבוד התורני היקר הר"ר שמואל כץ שליט"א. שלום וברכה.

יקרת מכתבו עם מספר שאלותיו הנוגעות למעשה קבלתי ביום ועש"ק, ונענה למבוקשו הנני להשיב לו עליהן, וכדלקמן.

(א) תנן במס' ע"ז ד' י"א ע"ב: עיר שיש בה עבודת כוכבים חוצה לה מותר וכו' מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור וכו'.

וכותב ע"ז הרמב"ם בפיה"מ וז"ל אמרו מהו לילך לשם שישים אותה דרך לילך משם לזולתה, לפי שאסור ליכנס לעיר שיש בה עבודת כוכבים כל שכן לדור בה וכו' ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תיפלה שהוא בית עבודת כוכבים בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכל שכן לדור בה, אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים וכו', ואם העיר דינה כן קל וחומר בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו עכ"ל.

למדנו דברים ברורים מדבריו הקדושים האלה של הרמב"ם ז"ל שהדבר פשוט כביעתא בכותחא שאסור ליכנס לבית עבודת כוכבים, ולא עוד אלא שאסור אפילו כמעט לראותו, [וזכורני עוד מימי קטנותי, דכשהיו צריכים לעבור על יד כנסיה מובהקת שלהם היו המבוגרים מאיצים בנו לא להסתכל לשם ולמהר לעבור ובדרך המהירות לומר ג"פ =ג' פעמים= שקץ תשקצנו וגו', וכפי הנראה המקור לכך הוא מדברי הרמב"ם אלה, וענין הריצה נפסק בדומה לזה ביו"ד סי' קמ"ב סעיף ט' בלעבור תחת אשירה עיין שם הגם שזה לא דומה ממש לשם עד שיצטרכו לעשות כן גם כאן מעיקרא דדינא, אבל יש משם מקור להריצה בכאן משום מדת חסידות].

ועל דין השו"ע ביו"ד סי' קמ"ט סעיף א' דעיר שעושים בה יריד ביום חגם וכו' דאסור ליכנס בתוכה וכו' מעתיק גם הש"ך בסק"א בפשיטות דברי הרמב"ם בפיהמ"ש הנז', דבית ע"ז עצמה אסור לנו כמעט לראותו וכ"ש ליכנס בו ע"ש.

וכמו"כ על יסוד דברי הגמרא בע"ז דף י"ז ע"א נפסק ביו"ד בס' ק"נ סעיף א' דמצוה להתרחק מדרך אלילים ד' אמות ע"ש, ומינה ג"כ דמכ"ש דאסור ליכנס בה.

(ב) ובנוגע אם מותר ליכנס לחצר ולישב לנוח, הנה הרמ"א ביו"ד שם בסי' קמ"ט סעי' ב' פוסק בזה בזה"ל: חצר של עבודת כוכבים י"א דדינו כעיר של עבודת כוכבים ובזמן שאין העובדי כוכבים מתקבצים שם לתרפותן מותר ליכנס שם וי"א דבכל ענין אסור אם אין דרך עובר בו למקום אחר אבל כשדרך עובר בו למקום אחר לכו"ע מותר וכן המנהג פשוט לילך דרך אותו חצר למקום אחר, ומ"מ מדת חסידות הוא להתרחק מלילך בו אם יש לו דרך אחרת קצר כמוהו עכ"ל.

וידוע דהיכא שהרמ"א כותב י"א וי"א הלכה כי"א בתרא, וא"כ למדנו מכאן שאסור מדינא בכל ענין ליכנס לחצר של עבודת כוכבים אפי' בזמן שאין העובדי כוכבים מתקבצים שם לתרפותן [והגר"א שם בסק"ז מציין המקור לכך גם מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש הנ"ל], ורק להשתמש בהחצר כדרך מעבר למקום אחר שצריך לילך מותר מעיקרא דדינא להשתמש בכזאת, אבל משום מדת חסידות יש להחמיר שלא ליכנס לחצר אפילו לשם מטרה כזאת אם יש לו גם דרך אחרת קצר כמוהו שיוכל לשמש לו כתחליף למקום המעבר, ויעוין בס' חסידים סי' תל"ה שכתוב בזה"ל: יהודי אחד הלך בחצר בית ע"ז כשיצא שמע בת קול שאמרה ואותי השלכת אחר גוך עכ"ל עי"ש.

וא"כ ברור שאסור ליכנס לחצר כדי להשקיף על הנוף.

(ג) וכדי שלא יעלה על הדעת להחיל על זה הדין הנפסק ביו"ד סי' קמ"ח סעיף י"ב, די"א שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן אבל בזה"ז אינם בקיאים בטיב אלילים וכו' כדיעו"ש, אוסיף לצטט דברים האמורים בזה בספר שו"ת חיים ביד להגאון הגר"ח פלאג'י ז"ל סי' כ"ו, הוא נשאל שם ג"כ על אודות הכניסה לבית ע"ז שלהם, ובדברי תשובתו הרחיב לבאר חומר האיסור שיש בזה, וכן שאפילו לחצר אסור ליכנס אפילו לדבר עם אחד מהם, ואפילו על עסקי רבים, ואפילו אינו יום אידם, ובסופם של דברים הוסיף וכתב וז"ל: ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי, דזהו לגבי הגוים דאין לדונם לעוע"ז, אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' דמקטרין ועושים עבודתם זכר לע"ז של קדמונים תינח דאינו ע"ז ממש נקוט מיהא פלגא דמידי סרך טומאה וסט"א לא פלט, ובפרט כשהנכנס הוא ישראל זרע קדש דהחיצונים דבקים בו כמי שנכנס למקום הדבורים, וזה פשוט וברור ושכלי, וצריכים טבילה ומלקות ולתת מלבושים שנכנסו בהם לעניים מרודים דתיהוי להו כפרה, ויעוין מ"ש בזה גם בספרו רוח חיים יו"ד סי' ק"נ אות א' עיין שם, [ויעוין גם בשו"ת ירך יעקב חאו"ח סי' ג' יעו"ש], וא"כ פשוט וברור שאין לחלק בנוגע לאיסור הכניסה לבין הימים הקדמונים לבין זמנינו, וגם בזה"ז אסור ליכנס לבית הע"ז שלהם וגם לא לחצר.

ועוד יעוין בשו"ת פרי השדה ח"ב סי' ד' שהעלה ג"כ דהא דאסור ליכנס בבית תפלתם דהוא אפילו במקום דליכא צלמים עיין שם.

וא"כ ברור הדבר שאין הבדל בזה בין כנסיה לבין מנזר שבו אין צלמים, ובכל גוונא אסור.

ונוסף להנ"ל יעוין גם בספר שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' נ"ג אות ג' מ"ש להוכיח מהרמב"ם שעבודת הנוצרים גם בזה"ז הוא ע"ז ממש, וגם מ"ש בדינא דב"נ =דבן נח= מצווה גם על השיתוף עיין שם, ומזה שמצווה גם על השיתוף כותב גם בשו"ת פרי השדה שם עי"ש.

(ד) ומה שכותב כבו' שהרב מן ההר שליט"א אמר לו משמי שלכל בית של דת אחרת יש דין של בית ע"ז, וגם למסגד, ושואל אותי אם זה נכון ומה מקור לכך.

הנה אמנם כן נכון הדבר, וחילי דידי מדברי חדושי הר"ן בסנהדרין דף ס"א ע"ב ד"ה יכול, שכותב וז"ל: ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלים אף על פי שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות דין ע"א יש להן לכל דבר איסור של ע"א, שלא בהדור לבד הם משתחוים לפניהם שאין הדור למתים אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן עכ"ל.

הרי למדנו מפורש מדברי הר"ן דגם לעבודת הישמעאלים והשתחויתם לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שגם בית המסגד שלהם שבו הם מבצעים עבודתם יש לו ג"כ דין של בית ע"א לכל דבר ואסור ליכנס לשם, וברוך אלקינו שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת. בברכה ובהוקרה אליעזר יהודא וולדינברג.