מעמד הכתרת התורה ל"תורה מן השמים"

הרושם שקיבלתי מהתורה שבכתב ושבעל פה ומהמקרא - להבדיל משאר יצירות 'תורניות' 'מקובלות' - הוא, שאף אחד לא ניסה לעבוד עלינו. גם אם ייתכן שלא כל התורה היתה ידועה לכול בצורתה הנוכחית מאז מעמד הר סיני, מכל מקום כאשר התווספו חלקי התורה השונים, הם לא נמסרו עם סיפור הכיסוי של 'כל התורה כצורתה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה מסיני. העיקר השמיני שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה מסיני - מוטב היה אילו נוסח: "שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה לישראל משמים על ידי משה עבדו ועבדיו הנביאים". וכפי שעמד על כך הרב ברויאר.

ואמנם כך מפורש בכתוב (מל"ב יז, יג): ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאיו נביאי כל חזה לאמר שבו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקותי ככל התורה אשר צויתי את אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים

הרושם שלי מושתת בעיקרו על העובדה שבחלקי התורה נמצאים סתירות רבות וגלויות וכן מבוכות לא קלות שה'עורך' לא ניסה לטאטאן מתחת לשטיח. להבדיל מטקסטים מקובלים אחרים דוגמת הזוהר שהכל אחיד וברור, [ועובדת הימצאות האנכרוניזמים בו רק מוכיחה על ידיעתו המועטה של המחבר בהיסטוריה ובלשון, ועל זלזולו באינטליגנציה של הקוראים].

מכל מקום, עיקר גדול שהיה קיים כבר בימי חכמינו ז"ל התנאים, שהתורה היא מן השמים, דהיינו התורה המצויה עתה בידינו במתכונתה הנוכחית.

האמונים על ההנחה שהתקיים רק מעמד אלהי אחד של קבלת התורה, דהיינו מעמד הר סיני, ובמעמד ההוא התקבלה כל התורה כצורתה, ולכל היותר על ידי דור עדי המעמד ההוא, לבעלי הנחה זו נוצר צורך לבאר את הנתונים הסותרים זאת - העולים מתוך הטקסט - באופן שיפלו הסתירות.

השוללים הנחה זו - ללא קשר עם אמונתם או התכחשותם לתורה מן השמים - לכאורה חייבים להניח שהתקיים בעת כלשהי מעמד מכונן או שהיתה תקופה מכוננת ומשאירה חותם, בה קיבלה התורה כצורתה היום - מעמד של תורה מן השמים. תקופת עזרא ונחמיה אינה עונה על הצורך, כי כפי שעולה מן הכתובים היתה התורה אז עובדה מוגמרת. עזרא לא הציג את עצמו כעורך התורה ומקבל אותה משמים. האירוע הזה אף לא יכול לקרות בימי יאשיהו, אלא אם כן נֹאמר שחלקיהו ושפן הסופר עשו מעשיהם במחשכים בעצה אחת עם חולדה הנביאה. ציון גבוה על עבודתם הם לא היו מקבלים ממני.

נו, אז אימתי זה אירע? או האם קיים הסבר אחר?