בארצות המערב מעריכים מאוד בעלי מומים, שומרים ומקפידים על זכויותיהם, מקרבים אותם, ועושים כל מה שביכולתם שירגישו כשאר בני אדם. לאדבוני, כפי הנראה, בתורתינו נמצא כמה דינים שנראה מתוכנם שאין לבעלי מומים אותן הזכיות שיש לכולנו.
נשלח ב-29/7/2010 07:32
עי' ב"ק פז, א לר"י סומא פטור מן המצוות, וכן אין לו דין בושת. וכי לא יהי לו שכר ועונש? מדוע לא מגיע ל'סומא' הזכות למצוות וגן עדן? פעמים אין מספר נכלל "חרש" בכלל "שוטה וקטן", ודינו כדיניהם. למה?
נשלח ב-29/7/2010 07:33
בהלכה יש התייחסות לכהן שנפל בו מום, עליו נאסר לעבוד בבית המקדש, ואם עבר ועבד לוקה. כל הקורבנות שהוקרבו על ידי בעל מום פסולים, והבעלים צריכים להביא קורבנות חדשים. בנוסף לאיסור עבודה, נאסר על בעל מום גם להיכנס לבית המקדש, מכיוון שהוא לא ראוי להקריב.
נשלח ב-29/7/2010 07:34
טז וידבר יהוה אל משה לאמר יז דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו יח כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע יט או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד כ או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך כא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב כב לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל כג אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם כד וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל
נשלח ב-29/7/2010 07:35
ועי' רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ו'
הלכה א - כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים שנאמר אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש ואם עבר ונכנס לוקה אף ע"פ שלא עבד ואם עבד במקדש פסל וחילל עבודה ולוקה אף על העבודה שנאמר אשר יהיה בו מום לא יקרב מפי השמועה למדו שאזהרה זו שלא יקרב לעבודה: הלכה ב -
וכן בעל מום עובר שעבד פסל ולוקה שנאמר כל איש אשר בו מום לא יקרב מפי השמועה למדו שזו אזהרה לבעל מום עובר ואין בעלי מומין שעבדו במיתה אלא במלקות בלבד: הלכה ג - כל המומין כולן אחד שהיו בו מתחלת ברייתו ואחד שנולדו בו אחר כן בין עוברין בין שאינן עוברין הרי זה פסול עד שיעבורו: הלכה ד - מום קבוע כגון שבר רגל או שבר יד ומום עובר כגון גרב או ילפת והיא החזזית ולא המומין הכתובין בתורה בלבד הן שפסולין בכהנים אלא כל המומין הנראין בגוף שנאמר כל אשר בו מום מכל מקום ואלו הכתובים בתורה דוגמא הן: הלכה ה - שלשה מיני מומין הם יש מומין שהן פוסלין הכהן מלעבוד והבהמה מליקרב [איש מומין שפוסלין באדם בלבד מלעבוד] ויש מומין שאין פוסלין אבל מפני מראית העין אמרו שכל כהן שיש בו אחד מהן אינו עובד: הלכה ו - כל מי שיש בו מום שפוסל באדם ובבהמה ועבד בין בשוגג בין במזיד עבודתו פסולה ואם היה מזיד לוקה וכל מי שיש בו מום מן המומין המיוחדין לאדם ועבד אף ע"פ שהוא לוקה לא חילל עבודתו ואם היה בו דבר מדברים שהם מפני מראית העין אינו לוקה ועבודתו כשירה: הלכה ז - אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי אבל מומין שבחלל הגוף כגון שניטל כולייתו של אדם או טחול שלו או שניקבו מעיו אע"פ שנעשה טרפה עבודתו כשירה שנאמר שבר רגל או שבר יד מה אלו בגלוי אף כל בגלוי:
נשלח ב-29/7/2010 07:36
מדוע שלא יהא "כבוד" שיעבוד נפש צח בבית השם?
נשלח ב-29/7/2010 08:47
האם לא מקבלים אדם לקורס טיס משפילים אותו ???
לסומה לטובתו פטור, וברשותו לקיים,
הרטוריקה הדמגוגית הזו מעוררת בחילה. ראה נא, אברבנאלי, ענה בכנות על השאלה הבאה (ואין בה תשובה לשאלתך): האם התחושות הרחמניות הנאצלות האלו התעוררו בך גם למראה החיילים שנוצקו בדפוס אחד העומדים על משמר המלכה או משמר הסוסים בבאקינגהאם פאלאס? האם גם שם היה נראה לך שישנה שלילה בכך שעל כולם להיות בעלי גובה מסוים, שלמים בגופם ובנפשם, בריאים וחזקים?
נשלח ב-30/7/2010 09:47
צבוני האדם יראה לעינים.
נשלח ב-30/7/2010 12:11
יש לי 3 אפשרויות בהבנת תשובתך הנפלאה, לכן רצוי שתואיל בטובך לציין איזו מהם היא הנכונה...
נשלח ב-30/7/2010 12:52
צבוני מחד אנחנו מחנכים על 'אל תסתכל בקנקן' אלא במה שיש בו ומאידך תובעים אסתטיקה חיצונית לפי קריטריון משמר המלכה.
נשלח ב-30/7/2010 12:55
הרעיון שצריך להתייחס ל"אחר" בשוויון זכויות, ובאותו אופן כמו שמתייחסים לבני הקבוצה המרכזית
בחברה, הוא רעיון מערבי חדש, ואין שום סיבה להניח שהוא היה מתאים להופיע בהלכה. לפי ההלכה,
אפילו נשים, שלמעשה מהוות את רוב האוכלוסיה, אינן נהנות משוויון זכויות כמו גברים. שלא לדבר על
נכים, גרים ואחרים.
איני אומר חלילה שההלכה אומרת שצריך להתייחס בחוסר כבוד אל "האחר". בדרך כלל, נותנים לו
כבוד. ויש בהלכה דברים יפים בעד העני ובעד הגר התושב וגם דברים כנגד התייחסות רעה לנשים. אבל
הרעיון של שוויון זכויות, שלפיו כל מה ש-X יכול להשיג, צריך גם Y, השונה ממנו, להיות בעל אפשרות
להשיג, הוא רעיון חדש לגמרי. זהו רעיון זר להלכה וליהדות המסורתית. ואין פלא שרואים היום שככל
שאדם קרוב יותר ליהדות בצורתה הישנה, כך קטן הסיכוי שיעניינו אותו מאבקים לשיווי זכויות. לא רק
מאבקים של הומואים למשל, שברור שיש איתם בעייתיות הלכתית, אלא אפילו מאבקים של מזרחיים.
נשלח ב-30/7/2010 13:02
אור לצערי אני נאלץ להסכים לדבריך. קנה מידה מסוים הוא שבחברות המודרניות יותר קיימת שכיחות גבוהה יותר של נישואין בינעדתיים.
נשלח ב-30/7/2010 13:59
אני חושב שאין כאן עניין של הסתכלות בקנקן או במה שיש בו.
ספר החינוך מסביר פעמים רבות, שמטרת התורה בכל נושאי המקדש היא לעורר התפעלות בלב האדם, ומתוכה יבוא לעבודת ה' באופן טוב יותר. לכן המקדש וכליו ובגדי הכהונה צריכים להיות יפים ומרהיבים.
כך גם פסילת בעלי מום לעבודה. אין כאן זלזול במעמדם חלילה. ברור שיכול להיות גדול הדור, אך הוא בעל מום ופסול לעבודה. כמו גם טומאת קרי, שעשויה להגיע מתוך קיום מצווה גדולה של זיווג ועונה, אך היא פוסלת לעבודה. בעלי מומים, למרבה הצער, אינם נראים טוב, ואינם יוצרים כבוד בלב המתבוננים בעבודתם.
אני מניח שאם היו העם כולו שלמי הדעת, הייתה התורה "יכולה לוותר" בעניין זה. אך מכיוון שיודע הבורא את ברואיו, ויודע שרובם אינם משלמי הדעת אלא פחותים מהם או שאר ההמון, שעליהם משפיעים דברים חיצוניים, לכן יש להתקין את עבודת המקדש בהתאם לכלי הקיבול של רוב הצופים בו.
זוהי נקודת הדמיון שניסיתי להראות מקודם בהשוואה למשמר המלכה, ודי בהערה זו.
נשלח ב-30/7/2010 14:40
אברבאנלי
"מומים" בתפיסה התוריית היא לא רק בכהן המשרת, כי אם גם בקרבן הקרב.
הרעיון הוא שלימות ותמימות בכל הנושא של פולחן לפני ה'. אפילו מזבח שנפגם, נפסל.
בעיית בעל-מום כואבת בכל מקום שאינו מתאים למוגבל. אתה לא תתןתפקיד המצריך שלמות גופנית למי שאינו כזה. רק בגלל רחמים.
אתה מעורר כאן פסבדו-רגישות לנכה, באופן דמגוגי.
זו פעם שניה שאתה עושה כך, גם בנושא ביהמ"ק עצמו, עשית כמו-כן.
זכותך שלא להאמין בכלום, ולסבור שהכל המצאה אנושית. אך אינך רשאי להטיל "דופי" שיקרי. ברעיונות שונות מדעתך, משום שאינך מסכים עמהם
