כמה חשבת על זה שבעלך יהיה אברך.

מנגינה -

ועוד קצת בנושא..
אני חושב שלאשת אברך, לכה"פ אם נקח את כל הדברים במכלול, אין עול, וודאי לא סבל ומסכנות, יתר מאשה אחרת.

1. אפי' אם האברך לומד סדר שלישי, אשתו תראה אותו לא פחות מאשת פועל שחוזר בשבע בערב רצוץ מיום העבודה המפרך. מה גם שחופשות האברכים מהכולל, ודאי גדולות מחופשות הפועלים. ואפי' אם האברך לומד גם בבין הזמנים, עדיין.

2. עול הפרנסה, הקושי הגדול שבעול הפרנסה, הוא הנטל הפסיכולוגי, ולא קיבוץ הממון. ואת זה מעולם האשה לא תקח לאיש.

3. צמצום הפרנסה בא בגזירה עליונה. שיש מי שבגזירתו יהיה עני, ויש שבגזירתו יהיה עשיר. ויתכן, שיהיה אדם שיאבד את פרנסתו בידיו, מחמת עצלותו. אך עצלנים יש גם בכולל, וגם בעולם החיצוני. נתוני המציאות מוכיחים, שבציבור הכללי יש די הרבה משפחות שאין עמם בתחילת החודש, כדי הוצאותיו עד סופו. ואפי' אלו שגזרו ערירי על עצמם.

4. בהמשך לקודם. אותם המדמיינות את אותם האברכים הנגררים לכולל, שמבין ריסי עיניהם ניכר, שאינם עושים שם כפי הצהרתם. צריכות לזכור, כי גם בעולם החיצון יש כאלו. יש אנשים חרוצים, ויש עצלים. יש אנשים בעלי אחריות ומסודרים, ויש אנשים שבכל שלשה חדשים מוצאים לעצמם מקור פרנסה אחר (20.70 לשעה).

5. יש עוד מה לכתוב בזה.

אני חושב שצריך אשכול הפוך. כמה את חושבת שאת מתאימה ורוצה על באמת לבנות בית של תורה בכל המובנים. כולל לבוש למשל.

בית של תורה לא נמדד רק עם הבעל יושב ולומד. אלא גם איך מתנהגים בבית? איך מתלבשים? איך מדברים? על איזה ערכים הבית בנוי? זה שהבעל יושב ולומד זה מצוין. השאלה איך לוקחים את מה שלומדים והופכים את זה למעשי בעיקר מבחינה הלכתית.