אלימות במשפחה: כוחה של סברא

אין מקורם בסברות ולמדנות.

אך מקורותיהם הנפשיים, לא כ"כ עמוקים. הם די גלויים למתבונן בהם. וחפץ להכיר את עצמו בלא פלפולים מיותרים המשמשים עלי תאנה וכסות עיניים.

תוקן על ידי יוחנןפאולס ב- 22/10/2010 11:16:03

אני לגמרי מסכים אתך בחלק הראשון. לגבי החלק השני עליי להתייעץ עם זיגמונד פ' מוינה.

לא התכוונתי לניתוח מפורט, הוא וודאי דורש עיון רב, ורבו השיטות בו.

אך אדם שבא לו למשל, לאכול או לשתות .
אם הוא כנה הוא יודע שרצונו מבוסס על תחושות פשוטות של רעב,צמא.
גם בלי לדעת איך עובד מנגון הרעב והצמא בפעילויות מוח וגוף.

חבל שבשאר נוהגים, מאווים, צרכים ותשוקות, אנו מתפלפלים ומסתבכים, תחת לקרות לילד בשמו.

אם נחזור לגוף הנושא הנידון באשכול, אזי אנו מסכימים שבמקום שנהגו להכות את האשה לאחר חצות  - נהגו ומקום שלא נהגו - יש להחמיר.

ואין כאן שום עניין של סברה.
 

שמחתני ירוחם,

אבל הבה ואחזור לגוף העניין שבשלו הקפצתי את האשכול, היינו לעניין ההזדקקות לכוח הסברה.

מי שיקרא בעיון את דברי חלק מן החכמים שבראש האשכול יראה כיצד ההשתקעות בלימוד בסגנון הישיבה במשך שנים כה ארוכות פשוט מוציאה את האדם מן העולם.

כלומר, האדם כבר אינו מבחין במציאות הסובבת ובדרכי העולם והופך כל דבר קטן כגדול לעניין של סוגיה למדנית.

אל תקפצו, אני יודע היטב שגם למדני האקדמיה לוקים לעתים בבעיות אלה ממש.

מה לעשות, לעתים ההיגיון של בעל הבית 'פשוט' או של פועל ניקיון עולה על אלה של הלמדנים הישיבתיים ושל הלמדנים האקדמאים.