|
|
| נשלח ב-8/8/2010 21:33 |
|
| |
לגהי ההערה שהוערה בעניין פתיחת הפה במדורה לקירוב המוות שנאסרה לעומת האמירה לאחר לקרב המוות שהותרה - יש להעיר ממקרה רשב"ג ורי"ש כה"ג שכ"א בקש שיקרבו מיתתו שלו קודם (אם כי יש חילוק)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 23:21 |
|
| |
לגבי ההוא כובס שקפץ מהגג, אולי יעניין מישהו כי סיפור זה משמש ב"אגרת הויכוח והשלום" (כנראה לאחד מתלמידי אדה"ז, מובאת בכרם חבד 4 ח"ב, נמצא גם בהברו בוקס) כראיה לדרכם של החסידים לסטות מן ההלכה, עיי"ש שטוען שלא יתכן אישור הלכתי להתנהגות כזאת. בניסוח קצת אחר אפשר לומר: גילוי יחידה שבנפש הוא למעלה מגילוי אליהו, הופעתה היא מין התגלות נבואית שבכוחה להורות הוראות שעה. בת הקול היא אישור שאכן ההתעוררות לקפיצה באה מאותה יחידה שבנפש ולא מדמיונות חיצוניים.
...
..............
...
..............
...
..............
...
..............
...
..............
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2010 02:13 |
|
| |
תוספת למעשה בכובס.
יש שפירשו שהכובס חילל שבת. ולא הבנתי כיצד מצאו זאת בסוגיה, ואולי פירשו כך. השמש נראתה כאילו לא שקעה, ולכן כל המלוים של רבי הכינו הכנות לשבת. גם הכובס כמסתבר הלך אחרי מראה עיניו והכין את צורכי השבת לפי תנועת השמש בשמים. כאשר יצאה בת קול ובישרה שכולם בני עולם הבא, הכוונה היתה שלא נחשב להם עוון שהכינו צורכי שבת בזמן שלפי האמת הוא מאוחר מדי אבל לפי מראית עינים היה בסדר. מכאן הבין הכובס שלהם מחלו על שלפי השעון האמיתי חיללו שבת והוא, שלא היה בלויה וגם לא נהנה מן החסד של בת הקול, לא היה בכלל. נמצא שהוא מחלל שבת. ולכן שלח יד בנפשו כדי לכפר.
בספרו של ליכטנשטיין שהמלצתי עליו לעיל (המאבד עצמו לדעת, הוצאת הלל בן חיים) הוא מביא את הפירוש שהכובס חילל שבת. ואינו מסביר כיצד זה נובע מן הסוגיה. ואפשר שפירש כפי שכתבתי כאן.
על כל פנים, הפירוש הזה דחוק. והוא גם מצריך הנחת יסוד שיהיה זה חידוש לגלות אותה בגמרא. והיא: שיש הבדל בין כניסת השבת כפי שהיא נקבעת לפי מראית עינים של שקיעה לבין השעון האמיתי (אמנם מצאנו שהיו שהאמינו שהיתה שקיעה בגלל יום המעונן והתבררה האמת אחר כך, אבל זה שונה. כי השקיעה באמת התעכבה).
על כל פנים, ליכטנשטיין מביא מקורות מספר לכך שיש התאבדות לשם תשובה. והמקורות מוכרים לכל מעיין ולומד. כמו יקום איש צרורות (התאבד כיון שמסר את דודו התנא להריגה לרומאים, ואירגן לו ד מיתות בית דין כאחת, ויצאה בת קול וסיפרה שהוא קדם לדודו לעולם הבא) ועוד שם.
הפירוש שהכובס התאבד לשם תשובה, וזה שונה משאר התאבדויות, הוא אם כן אפשרי. ובוודאי שהתופעה קיימת בסוגיות אלו ואחרות. וכמובן, הלכה למעשה נחלקו בכך הפוסקים ואני משער שלא יהיה פוסק היום שיתיר התאבדות לשם תשובה. (האם יהיה מותר לאדם בעל נטיה הופכית לשלוח יד בנפשו מפני שחש שאינו עומד בתאוותו?)
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2010 02:23 |
|
| |
מלאך חבלה
דיוקך נפלא בעיני. טול איקון ירוק. (וירטואלי שבוירטואלי, כלומר רק המילה בלי הסמל המסתתר).
רציתי לדון בדבריך, אבל ראוי קודם כל להביא את הסוגיה, ועייפתי מדי להעתק הדבק בשעה הזו. אולי מחר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 12:12 |
|
| |
א. בעניין טומאת כהנים.
הרב גורן נותן פיתרון לכהן שלומד רפואה וצריך בשביל לימודיו לנתח גופת מת [שתרם את גופו למדע, אז בלי הפגנות בבקשה], שיענדו לו סכין שהיא אב הטומאה, ואז אין איסור לגעת במת כל זמן שהסכין עליו.
ב. בעניין קירוב זמן המיתה.
אם איני טועה, הרב עובדיה יוסף אוסר לעשות זירוז לידה, כי שנותיו של אדם קצובים לו, ואם ייוולד שעה לפני הזמן אזי ימות שעה לפני הזמן, ויוצא שזירוז הלידה קירב את מיתתו. כן, זה מוזר.
יש קושיא על הרוגי לוד, כיצד מסרו עצמם למיתה על דבר שלא עשו. ותירץ הראי"ה קוק שמפני שאף הם היו באותה גזירה ובכל מקרה היו נהרגים, מותר.
בתקופתי הקצרה מאוד בישיבה קרה אסון של שני צנחנים שהסתבכו ביניהם בזמן הצניחה, ואחד שחרר את עצמו ונפל למיתתו ובכך נתן לשני לפתוח את המצנח שלו ולהינצל. שאל מי ששאל אם מותר מבחינת ההלכה לאדם להקריב את עצמו בצורה כזו כדי להציל את חבירו, וענה מי שענה שמותר, כי הוא היה "באותה גזירה".
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 18:55 |
|
| |
רצוני לערר על הפסק הידוע בעניין לפתוח פקק פח של בקבוק בשבת, בכדי לא להכביד על חברי וגולשי הפורום אני הסביר את כל זה בפשטות, אסור בשבת לעשות מלאכת מחשבת ולכן אסור לעשות\ליצר כלים בשבת,
עוד לתקופתינו כל המושג של יצירת כלי הייתה ברורה, כלומר יצרנו בשבת כלי ? חייבים משום עשיית כלי בשבת,
עד שהגיע הכלים החד פעמי,
האם עשיית כלי חד פעמי, היא מלאכת מחשבת שחייבים עליה משום עשיית כלי,
ההיגיון אומרת שלא, הרי בכל המלאכות של שבת אם אין לו קיום לא חייבים, למשל, מלאכת כתיבה אסורה רק עם דיו שמתקיים ועל ניר שמתקיים, וכן על זה הדרך בכל המלאכות, בפקק של פח:
למפעל מגיע פקקים מוכנים והמכונה מהדקת את השוליים של הפקק על הבקבוק,
מה שטוען הרב זצ"ל שנכון שהפקק נוצר כבר לפני שבת, אבל כל זמן שהשוליים מהודק לבקבוק אי אפשר להשתמש בו,
ולכן ברגע שפותחים את הבקבוק אז בעצם יצרנו פקק שראוי לשימוש מעכשיו, ולפני שפתחנו אותה אי אפשר להשתמש בו, אבל מה אם זה שהפקק היא כלי חד פעמי ? הרי מיד עם הבקבוק הריק זורקים אותו,
ועוד ראיה שהפקק היא חד פעמי, כי אין להשיג פקק שכזה בחנויות כלים,
כלומר להוכיח שאין הפקקים האלה כלים אמיתים ואין בעשייתם מלאכת מחשבת,
הרי אם הם היו כלי ? היו מוכרים אותם בחנויות כלים ! ואם לא מוכרים את הכלי הזה בחניות ? אז מכאן ראיה שהם לא כלי בכלל בכדי לעבור בעשייתם על מלאכת מחשבת, כאן הרב רוצה להביא ראיה שעשיית כלי חד פעמי גם אסור,
יש גמ' שאומרת שמי שמגרד קיסם מעץ לנקות את השיניים בשבת חייב, ומוסיף הרב זצ"ל שאפי' שכוונתו לגרד רק לנקות ולזרוק מיד, כלומר חד פעמי, מכאן הרב זצ"ל מביא ראיה שחד פעמי אסור לעשות בשבת, וכאן אני בא לחלוק עליו, קיסם היא כלי אמיתי וכך מיצרים קיסמים וכך מוכרים אותם בחנויות, כלומר כך מיצרים קיסם אמיתי במילא היא מלאכת מחשבת מי שעושה כלי שכזה חייב משום עשיית כלי בשבת,
אבל מותר למשל לקחת ניר ולגלגל אותה ולנקות את השיניים כלומר קיסם חד פעמי,
כאן לדעתי הטעות של הרב זצ"ל, במקום לדמות את עשיית הפקק לעשיית קיסם מניר שמותר בשבת,
הוא מדמה את עשיית הפקק שהיא לא כלי אמיתי, לעשיית כלי אמיתית קיסם של עץ,
הרב זצ"ל כמובן מתיר לפתוח את הפקק אם האדם לא ירצה להשתמש בפקק מיד בפתיחתו, כלומר מיד שפותח ? יזרוק את הפקק ולא ישתמש עם זה, אז אין בפתיחתו של הפקק משום כוונה של עשיית פקק\כלי בשבת,
או שיעשה חור בפקק לפני שהוא פותח את הפקק, ואז אין כאן עשיית פקק\כלי בשבת, והנה מה שהרב זצ"ל כותב לסיכום
לענ"ד נראה שאם אין בדעתו לזרוק את הפקק לאשפה אלא רוצה להשתמש בו כרגיל לכסות ולחזור ולפתוח וחוזר חלילה, אז אסור
אבל אם כוונתו לזרוק מיד או שיש לו בבית פקק כזה שיכול לשתמש בו במקום הפקק הזה שיוצר עכשיו, אז מותר לו לפתוח בשבת
הדרך הכי טובה היא, שבכל בית יהיה פקק כזה באיזה מגירה במטבח,
ואז יכולים לפתוח בקבוקים בשבת בלי בעיה, כי אנו לא צריכים את הפקק הזה דווקא כי יש לנו כבר פקק אחד במגירה במטבח, ואז מותר להשתמש גם עם הפקקים שפתחנו בשבת, כי ברגע הפתיחה לא היינו מעונינים דווקא בפקק הזה, ואחרי שפתחנו, אפשר להתחרט וכן להשתמש בו,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2010 00:43 |
|
| |
זה לקח קצת זמן, אבל בסוף עברתי על הסוגיה של ר' חנינא בן תרדיון והנה מה שיצא לי:
http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2817882
המעיין ימצא שלכאורה צודק מלאך-חבלה, שמן הסיפור משמע שמותר לאפשר לאחר לקצר את חיי הסובל ייסורים. גם ייראה שיש מקום לטעון שמה שר' חנינא החמיר על עצמו שלא לקרב את מיתת עצמו היה רק מידת חסידות.
למסקנה שם, ייראה לי שהסיפור עוסק בנסיונו של ר' חנינא לבקש לעצמו כפרה, ולכן מה שהחמיר ומה שהקל נבע מתחושתו מתי אסור ומתי מותר לזרז את המיתה. ואי אפשר לדייק חד משמעית לכאן או לכאן.
בפועל, כפי שמציין ליכטנשטיין, (המאבד עצמו לדעת), יש מחלוקת אחרונים, בין החתם סופר לאחרים, בשאלה אם נהג ר' חנינא מידת חסידות או לא. אני מציע לייחד את הדיון באשכול החדש לכך כי פה עולים דברים נוספים.
לגבי ההערות של מקסוול ומקסמן, בעז"ה לקמן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
|
|
|
|
|