וכל שאין מלמד בנו אומנות, כמלמדו ליסטות...

אטיאס: "החרדים לא עובדים כי אין תמריצים"

במקום עבודה קודם היה לנו דיון על הנקודה שהעלה אטיאס, וכמה מהמשתתפים סכמו שהם יוצאים לעבודה לשם שמים, כדי לא ליהנות מהצדקה.
האם אטיאס הבין את המסקנה מדבריו?

לזכותה, אולי להגנתה, של ועדת גבאי, יש לומר: הרעיון למצוא פשרה שתאפשר לחרדים צעירים לדלג על משוכת הגיוס לצה"ל כדי להשתלב בשוק העבודה - חיובי בהחלט. לגמרי לא ברור אם טוב כל כך לצה"ל לקלוט מחזורי גיוס שלמים של חרדים שישנו לחלוטין את אופיו של צבא ההגנה לישראל (כולל דחיקת רגליהן של נשים מבסיסים ומאזורי מגורים ואימונים). גם הרעיון ליצור מסלול חלופי, של שירות אזרחי - לא רע, ומוטב היה להחיל אותו על אוכלוסיות נוספות, ובכלל זאת על אזרחי ישראל הערבים.

הביקורת שנמתחה עתה על נתניהו, כאילו הוא מתפשר עם החרדים יותר מקודמיו - אינה במקומה. לא היתה ממשלה אחת בישראל, להוציא אולי ממשלתו של אריאל שרון, שנתניהו כיהן בה כשר אוצר, שלא התכופפה, התגמשה, מתחה את שריריה בכוח ורקדה ריקוד מתחנחן בפני החרדים, ובלבד שאלה לא יחדלו לתמוך בה. נתניהו, שבעמקי לבו מאמין שרק סנקציות מן הסוג שנקט בראשות האוצר, ביחד עם הרחבת ההשכלה הגבוהה והמקצועית ועידוד היציאה לעבודה יצילו את החרדים מעצמם ויצמצמו את הנזק שהם מסבים לכלכלה - נאלץ עתה לעשות ככל קודמיו, והרבה יותר מהם, פשוט מפני שהוא רוצה לשרוד בכל מחיר.

מעל לניסיונות הפשרה הנואשים של נתניהו מרחפות שתי פסיקות בג"ץ - זו האחרונה שקבעה כי הקצבאות לאברכים אינן שוויוניות, וזו הישנה שקבעה, אמנם, כי אי גיוס החרדים לא עומד במבחן השוויון, אך אפשרה לכנסת למצוא לכך פתרון. הפתרון, כזכור, היה טלאי על טלאי של פשרות בדמות חוק טל, אבל אפילו הפשרה הזאת לא מומשה, ובינתיים התחזקה יכולתו של יו"ר ש"ס ישי ללחוץ, לסחוט ולהשיג הישגים מגזריים מפוקפקים שממיטים אסון על אותו ציבור שהוא מייצג ומרסקים את החברה כולה.

הבעיה היום כבר איננה "החרדים" ממאה שערים והסביבה, אלא מעגלים הולכים ומתרחבים של דתיים ש"התחזקו", והמדינה מאפשרת להם להתבדל במערכות חינוך, שלא מציידות אותם בכלים הראויים לחברה מפותחת, מתחזקת את עוניים ומתחמקת מהתמודדות עם שילובם.

ועל כן, נתניהו שוב ייראה הבוקר, בישיבת הממשלה, כאריה מגודל רעמה שנערך לשאגה אדירה, מודיע על עוד רפורמה דרמטית ומכריז הכרזות בומבסטיות, וכל מה שייצא מפיו לא יהיה אלא ציוץ: הגבלת הקצבאות תידחה בינתיים (קצת), שנת שירות אזרחי תהיה אולי (או לא), ולעסקנים החרדיים תהיה אורה ושמחה.

המגמה של  פעולה פוליטית לשם יציאה לעבודה תוך דילוג על צבא מדאיגה.

פעם לפחות היתה הצדקה אידיאולוגית (לפחות כלפי חוץ) של לימוד תורה, אבל איך זה נראה כשמערכת פוליטית מגינה לא על לימוד תורה אלא על אי שירות צבאי

ומה זה עושה לנוער עצמו...שעד עכשיו שיכנעוהו שאינו הולך לצבא בגלל בבטול תורה, ועכשיו...? מה ההצדקה שלו כלפי עצמו?

ופרקטית – מישהו חושב שכאשר הצביון החיצוני יהיה תועלתי בלבד (לא לימוד תורה אלא פטור כי ככה נח לי) זה יחזיק מעמד זמן רב?

באמת זה התחיל עם הלגיטימציה להתנדבות אברכים לגופים כמו זקא והצלה. מה עם בטול התורה...?

נניח והצבא במתכונתו כיום לא מתאים לחרדים. למה הרבנים/העסקנים/החכי"ם לא דואגים לקדם
הצעות ויוזמות לשילוב (מלא או חלקי) של חרדים בצבא? זאת לא מצוה להגן על ארץ ישראל? או
שפשוט התרגלו לנוח על זרי הדפנה?


אגב, מי שלא עוסק ביישובו של עולם (משחק בקוביא, מפריח יונים, מלוה בריבית - המשותף לכל
אלה שהם עושים כסף "מכלום" בעצם) פסול לעדות (אם זה המקצוע היחיד שלו).
האם באותה מידה אברך שמתפרנס רק מקצבאות יהיה פסול לעדות? (ואולי אפילו לדיינות?)


נ.ב.
הגישה של ראשי הישיבות פשוטה: כל רגע שאתה יכול ללמוד ואתה לא לומד אתה עובר עבירה
"דמיונית" שהם המציאו. יש גם מצווה להניח תפילין כל היום וללבוש ציצית כל היום. מי שמניח
רק בבוקר בתפילה הוא עבריין? איזה מין שטויות אלה? דבר פשוט הוא:
"אלו דברים שאין להם שיעור... וגמילות חסדים ותלמוד תורה"