שבח
<האהבה לא-להים ולא-להות היתה קיימת, הדרישה היא שלא להפנות אהבה זו לאלהים אחרים>
האם היא ה"אהבה המוסתרת" ששמעתי עליה?
לא השתכנעתי.
מהו הפירוש ב"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים פרק י פסוק יט)?
היכן היא היתה מוסתרת? במצרים?
ספר החינוך (מצוה תלא) מגדיר את מצוות אהבת הגר כך:
"שנצטוינו לאהוב הגרים, כלומר שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר, אבל נעשה להם טובה ונגמול אותם חסד כפי הראוי והיכולת...''.
ספרי דברים (פרשת ואתחנן פיסקא לג (ו):
"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, רבי אומר למה נאמר, לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, איני יודע כיצד אוהבים את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, תן הדברים האלה על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו''.
<אבל מה תעשה בצוויים לשמוח, לא לחמוד>
"תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם, נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין, וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין".
הראב"ע (הפירוש הארוך שמות פרק כ פסוק יג) מפרש את לא תחמוד, שלא תביא את עצמך לחמוד, כי לא ניתן לצוות שלא לחמוד.
על שמחה ראה רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה יז:
"שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו''.
והלכה יח:
כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין.
אפשר לצוות על פעולות שיביאו רגשות, אך לא לצוות על רגשות.
