פרשת שופטים

בסוף פרשתנו מופיעה הפרשה המופלאה של עגלה ערופה. הפרשה עוסקת בדין של מקרה שבו
נמצא חלל "לא נודע מי הכהו", שאז באים ומודדים מהי העיר הקרובה ביותר לחלל, וזקני אותה העיר
נדרשים לעשות פעולות מיוחדות, ולהקריב קרבן מיוחד במקום מיוחד. וזהו הנוסח שאותם זקנים
אומרים על העגלה הערופה[1]: "וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה
הָעֲרוּפָה בַנָּחַל: וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה {שָׁפְכוּ} אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ: כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְהֹוָה וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם". מסביר הספרי[2]: "וכל זקני
העיר ההיא - ואפילו הם מאה"[3]. וענין זה תמוה, מדוע דוקא זקני בית דין צריכים לבוא ולומר "ידינו
לא שפכו את הדם הזה", וכפי ששואלת הגמרא[4]: "וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים
הם? אלא, לא בא לידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו. לא בא לידינו ופטרנוהו - בלא מזונות, לא
ראינוהו והנחנוהו - בלא לוייה". כלומר, כדי לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה, לא מספיק לא לרצוח
בפועל, אלא גם לא לגרום לרצח. אך דברי הגמרא עדיין טעונים הסבר, שהרי מובן המשפט: "לא
ראינוהו והנחנוהו בלא לויה", אך לא מובן מה פירוש "לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות"? הרי
התורה מדברת על חלל, והכוונה לחלל חרב, ולא לאדם שגווע ברעב! < br>
רש"י מסביר שמדובר ביחס לנרצח[5]: "ופטרנוהו בלא מזונות - כלומר, למזונות הוצרך ולא היה לו,
וראה אחד נושא מזונות ובא לחוטפם ממנו לאונס רעבון, ועמד זה עליו והרגו". אילו בגללם היה נאלץ
ללסטם את הבריות לא היו יכולים לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה", ואפילו שהוא גנב! < br>
המלבי"ם מסביר ש'פטרנוהו ללא מזון' מתיחס לרוצח[6]: "פירוש שלא היינו גרמא לרצח הזה
על ידי שלא נתנו מזון להרוצח, ועל ידי כן היה מוכרח להרוג את הנרצח, לעשוק את לחמו, למלא
נפשו כי ירעב". ברורשאדם שמוכן להרוג בשביל מזון הוא אינו "צדיק תמים", אך בכל זאת אם לא
היו נותנים לו מזון לא היו יכולים לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה". לא רק לעושה רע בפועל יש
אחריות אלא גם לזה שלא עשה טוב, לזה שלא מנע את הרע! < br>


עקרון זה מופיע גם בתנא דבי אליהו[7]: "ושמא תאמר, אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בני < br>בנימין, מפני מה נהרגו? היה להן לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עימהם,
שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירות
ישראל, יום אחד בבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וילמדו את ישראל דרך ארץ, בשנה,
בשתים, בשלש, עד שיתישבו ישראל בארצם, כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם כולו
שברא מסוף העולם ועד סופו". היה מוטל על הסנהדרין ללמד את העם את דבר ה', ללמד אותם דרך
ארץ, וכיוון שלא עשו כן, האחריות למה שקרה בגבעת בנימין מוטלת עליהם. וממשיך התנא דבי
אליהו: "הן לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם, כל אחד ואחד נכנס לכרמו וליינו ולשדהו, אמר, שלום
עליך נפשי, כדי שלא להרבות את הטורח". יש כרמו ושדהו במובן הגשמי, אך גם במובן הרוחני!



לדברים אלו חשיבות גדולה למציאות הקשה והמסובכת בה אנו נמצאים כיום. מציאות קשה < br>ומסובכת בשני מישורים. מישור אחד הוא המישור המוסרי - ערכי. ביאליק אמר פעם: "מתי אזכה
לראות גנב יהודי", וכוונתו היתה מתי תהיה יברה נורמלית בעם ישראל. כיום, לא עלינו, "זכינו"
לגנבים, רוצחים ואנסים. ואין ספק שהמצב הקשה נובע מריקנות, כפי שאומרת התורה[ 8]: "והבור רק
אין בו מים", ואומר רש"י[9]: "ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין
בו מים? מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו!". אם אין מים בבור, בהכרח שיהיו בו נחשים
ועקרבים. מצב של ריקנות מתורה בהכרח יגרור אחריו תופעות שליליות. כשאין תורה ישנם עיוותים
מוסריים, וכפי שאומר אברהם אבינו[10]: "כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על
דבר אשתי".



המישור השני הוא המישור הלאומי. מכיון שאין חבור שורשי ואמיתי מתוך תורה לארץ ישראל
ולערכים הלאומיים, ממילא באה ההתנתקות מכל ערכים אלו. < br>


ומכל המציאות הקשה והמסובכת הזו, עולה זעקה לתורה, כפי שמסביר הרב חרל"פ על
הפסוק 'ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה': "אף על פי שמצד הגוון החיצוני היה נראה כאילו כל
אנחתם היא 'מן העבודה', בכל זאת דרך הצינור החיצוני הזה נשמעה אנחתם ושועתם הפנימית 'אל
האלוקים'". מתוך המצב הקשה עולה צעקה "אל האלוקים"!



במציאות שכזו אין אנו יכולים לשבת בחבוק ידים ולומר: "אנחנו לא אשמים", אלא האחריות
רובצת גם עלינו. ישנו צמאון אדיר לתורה, והתפקיד שלנו הוא להרוות את אותו צמאון, ואין אנחנו < br>יכולים להתנער מאחריות, כפי שאנו לומדים מהפסוק[11]: "לא תעמד על דם רעך", ואפשר היה לומר
אם אדם לא הרג ישירות מה הוא אשם? מלמדת אותנו התורה שאם ראית את חברך טובע בנהר ולא
הצלת אותו, אתה אשם! אם אדם לא מנע דבר רע - הוא אשם! אך הרמב"ם בספר המצוות מוסיף
שלוש מילים חשובות[12]: "ואתה מיטיב לשחות". בכדי שאדם יוכל להציל את חברו, עליו להטיב
לשחות. לכן, בכדי שנוכל לעזור לעם ישראל, עלינו להתמלא בתורה, ורק כך נוכל להשפיע על עם
ישראל. וכל זה לא רק בכדי שנוכל לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה", אלא בשביל שלא תהיה
מציאות רעה כלל, כפי שאומר הספרי[13]: "'אשר פדית' - על מנת כן פדיתנו שלא יהיו בינינו שופכי
דמים", ועל מנת שנגיע למציאות של "וכל בניך למודי ה' "!









------- ---------------------------------------------------------------------- ---

[1] דברים כא, ו-ח.

[2] ספרי דברים רט.

[3] בכל מקום שמוזכר הביטוי "אפילו מאה", הכוונה ללא הגבלה, כגון: "הוכח תוכיח"; "השב
תשיבם" אפילו מאה פעמים.

[4] סוטה לח ע"ב.

[5] רש"י שם.
6] מלבי"ם דברים כא, ז.

[7] אליהו רבה, יא.

[8] בראשית לז, כד.

[9] רש"י שם.

[10] בראשית כ, יא.

[11] ויקרא יט, טז. < br>
[12] ספר המצוות, לא תעשה, רצז.

[13] ספרי דברים רי
תוקן על ידי - שרית560 - 10/08/2010 01:20:51

פרשת שֹׁפְטִים
"עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן- הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--
יָמִין וּשְׂמֹאל.(יז,יא)" רמב"ן - ימין ושמאל - אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל
שהוא ימין, לשון רש"י. וענינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע
בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי
הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני
העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי
יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה.).
בפרשתנו מובא הצווי להישמע לדברי רבותינו מנהיגי הדור , כל דור והמנהיגים שלו, עלינו לקיים את
דברי רבותינו כשם שאנו מקיימים מצוות מן התורה . באופן טבעי ישנם מחלוקות בין אנשים במיוחד
בנושא של הלכה, לכן יש צורך שגדולי הדור יפסקו לנו כיצד לנהוג, הפסיקה שלהם היא הפסיקה
המקובלת מידי שמים, כי גדולי הדור זוכים לעזרה מיוחדת משמיים בהגיעם לפסוק פסיקה, העזרה
שהם זוכים לה משמיים היא תוצאה של עמל תורה יומם וליל ומסירות נפש למען כלל ישראל . ישנם
גם זמנים שגדולי הדור מוציאים פסק הלכה, מדובר בצורך שעה והגזרה על צוויי היא כתוצאה מצורך
גדול. עם ישראל צריך באופן טבעי מנהיג רוחני, ישנם זרמים שונים ביהדות ופלגים שונים, כדי שעם
ישראל ימשיך לקיים את המצוות כהלכתם יש צורך שהוא ישמע לרבותיו, כל רב מכיר את הציבור < br>שלו וכאשר הוא גוזר על הציבור איסור מסוים הוא מודע לקושי בדבר ופוסק את הדברים לאחר < br>שבאמת יש צורך גדול. לאחרונה גדולי ישראל אסרו דברים שונים , כגון השתתפות במופעים שונים
שנערכו למרות " הצביון" הדתי שהם ניסו להציג, רבותינו אסרו את הדברים לא במטרה להקשות על
הציבור ולחפש איפה להחמיר שלא לצורך, גדולי ישראל בזכות העמקתם בלימוד תורה יום וליל
זוכים לראות דברים למרחוק ומזהים כשלים צפויים ומייד שמים גדר, ישנם רבים שמתקוממים על
הדברים וקשה להם לקבל את האיסורים, אבל התורה מצווה אותנו במצוות עשה לשמוע להם.
לפעמים יש מי שרואה באותו רגע קושי במה שגזרו רבותינו או מרגיש שחלילה העסקנים השונים הם
שהביאו את הרבנים לגזור גזירה, אבל שמדובר בגזירה שמשפיעה על כל הציבור אין פה חלילה
תקלה, ישנם דברים שלא ניתן לראות מייד אלא לאחר זמן רב, אנו לא ברמה של גדולי ישראל
שרואים את הדברים למרחוק, אנו כמו רכב שהפנסים שלו יכולים להאיר בלילה רק למרחק של 30
מטר, גדולי ישראל רואים למרחוק כמו תצלום אווירי .
כשהתנועה הציונית החלה את עבודתה , עסקניה פנו לגדולי ישראל במטרה לגייס אותם למאמץ
קיום הרעיון הציוני, הרעיון לעלות לארץ ישראל ולבנות בית לעם היהודי היה חשוב מאוד בעיני גדולי
ישראל, אבל גדולי ישראל ראו שאין בכוונת מקימי המדינה להקים בית יהודי אמיתי בארץ שיתנהל
ע"פ ההלכה אלא רצון לבנות בית לעם ככל הגויים לכן הם התנגדו לתנועה הציונית, יש מי שחלק על
הרבנים ולא הקשיב להם ואף יצא נגדם והיום לאחר שנים אנו רואים אייך הרעיון הציוני מתפורר.
לאחרונה יצא איסור בריכוזים חרדים בארץ שאוסר על ילדים קטנים לנסוע על כלי שנקרא " בימבה"
בשבת , למרות שמעיקר הדין הדבר מותר לילד קטן לרכוב על כלי כזה בשבת , והרבנים הוציאו
איסור גורף להשתמש בדבר בשבת דבר שהיה מותר עד עכשיו, לרגע היה נדמה לאנשים שהרבנים
מנסים להמציא חלילה עוד פסק הלכה ולהחמיר על הציבור, אבל הרבנים הבינו שישנם ילדים רבים
שהיו רוכבים על "הבימבה" בשבת ומלבד התאונות שהיו נגרמות כתוצאה מהשתוללות של אותם
ילדים , הם היו גורמים לרעש רב והדבר היה פוגע במנוחת הצהרים של אנשים רבים, כי גזל שינה
הוא גזל חמור שלא ניתן להחזיר אותו, וע"פ זאת גזרו הרבנים את הגזירה. מכאן אנו לומדים שעלינו
לקבל תמיד באהבה ובהבנה את דברי רבותינו למרות שאנו לא מבינים את הדברים באותו רגע
נזכה להבנה בהמשך הזמן.
שבת שלום!
לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל ,עליזה בת רוזה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה
ז"ל ,לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה
וכל אשר לה . לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים < br>[email protected]
לבריאות והצלחת רויטל בת חווה
תוקן על ידי - שרית560 - 10/08/2010 11:32:41

עדין הבאג לא תוקו.

להשתתפות או באישי או באשכול .