האם אנו בגלות?

חי רגעים
האם זה הוגן כלפי עצמך וכלפי הכלל לומר אני מודה שיש חור באניה אני מודע לזה, ובכל זאת המים לא נוגעים בי כרגע ?
ולפני שאתה מתיישב לכתוב שזה לא חור באניה הרשה לי לשאול אותך האם לדעתך תורה ומצוות שאינם באים עם ערכים נכונים האם יש להם אפשרות קיום ויתירה מזאת האם יש להם זכות קיום אחרי שלא מנעו מתופעות שליליות לחדור אל תוכן? כמה דורות של למוד תורה שכולו השגיות/קבוצתיות/גאוותנות/ וממילא רדידות וירידת ערך ההשקעה העצמית אתה חושב שעולם הישיבות יוכל לשאת על גבו עד לקריסתו הסופית?
ומלבד זאת האם אתה מאמין באמת שכל מי שבאמת חפץ בקרבת ה יכול למצוא בציבור החרדי את כל צרכיו ? תמהני עליך, וכי מה יעשה אותו אחד שלא כל כך שייך מסיבות כאלו או אחרות האם אתה בטוח שגם הוא לכל אשר יפנה ימצא אך ורק נקודות של אור ? או שמא כפי שכולנו יודעים שבמקרה הטוב הוא יוכל להחשב לתמהוני של השכונה+משקעים לילדים שלו לכל החיים ובמקרה הרע . . .

לגופו של ענין, כתבתי בראשית דברי שאינני יודע מה היא משמעותה המדויקת של הגלות כעונש משמים, ואילו תחומים היא מקיפה במדויק. אבל אין ספק שאחד מהתחומים שאנו יכולים לראות מול עינינו במציאות הוא כפי שכתבת שאין לנו כהן ונביא ואין לנו שופט צדק, ומעל למובן של ההפסד שיש בדבר צריך להבין גם שזה משנה את הצורה של ההשקעה שלנו בעבודת ה מעבודה כללית ציבורית קהילתית לעבודה של יחיד המסתגר בביתו, כיון שהצורה היחידה שניתן לקיים עבודת ה בצורה קהילתית היא אם בראש הקהילה וקובע הטון של הקהילה הוא אדם מורם כמו נביא או כהן שאיננו מנהיג את הקהילה מכוחו הרגיל כאדם אלא בכח ובצורה שמימית כיון שאדם לא יכול ליצור קהילתיות בעלת אחידות רוחנית מכיון שלנצח הוא ישאר אדם וכפי שכתבתי ערכים אינם יכולים לעולם להפוך למערכת (ויוכיח על זה יותר מכל, ללא שמץ של זלזול, הבלגן השורר בימים אלו בצמרת הצבא, אנשים שהקדישו את כל חייהם למען ערך מסויים ובכל זאת לא אבדו את הקשר האינטרסי), ואם כן כפי שכתבת זהו תוקף הגלות, רק חבל שבמקום להבין את זה העדיפו החרדים להקים לעצמם מערכת קהילתית רוחנית ובכך העמיקו את הגלות שבה הם שרויים. משל למה הדבר דומה לאב שהוציא את בנו מביתו, אלפיים שנה חכה הילד בחוץ עד שהחליט להקים לעצמו בית ולא עוד אלא שברוב חוצפתו נסה לדמות את ביתו לבית המקורי של האב, ואני שואל האם לא היה עדיף להשאר לחכות עוד קצת בחוץ למרות שזה בחוץ. לאור זאת קשה לי להבין את דבריך כיצד ע"י שקיעה עמוקה יותר בבוץ הגלות נכין את הקרקע לגאולה, האם זה לא להיפך. וזה גם התשובה לפותח האשכול.
באשר לעובדות ההסטוריות שבדבר, הפעם האחרונה שבה התנהל ויכוח אידיאולוגי כלשהוא בין החרדים לקבוצה אחרת היה ויכוח על הציונות (כוונתי לוויכוח שהוביל לפילוג וליצירת זרם נוסף ביהדות) הויכוח היה על רקע אידיאולוגי טהור בנושא שבו הוא התמקד ולא גלש לנושאים אחרים, ומלבד זאת הוא התנהל בין אנשים שהגיעו מרקע דומה ובעלי חינוך שווה כך שאין ספק שכל דבר אחר, שלא קשור ישירות לנושא הנ"ל, שאתה תבוא כיום ותטען שהוא ממאפייני הציבור החרדי בהכרח שהוא תוצאה סוציולוגית חברתית מאותו ויכוח, אם כן למיטב הבנתי כל הנושאים שאתה הזכרת כמאפייני הציבור החרדי אינם קשורים לנושא הציונות וממילא השיוך שלהם הוא חברתי בלבד ואין לו שום קשר לנושאים השקפתיים וככזה אני חושב שמיותר לעשות את החשבון שתהליך חברתי בעל השפעות שליליות מצווה להלחם בו וכל העושה כן תבוא עליו ברכה.

תוקן על ידי לאטלאט ב- 15/08/2010 04:14:18

אני אנסה השיב על ראשון ראשון

מקס
כבר מוזכר בחז"ל שיקומו מתנגדים למשיח והוא יקח אותם למקום מסויים ושם יוכיח להם במופתים ברורים מעל כל ספק את שליחותו, מה שמוכיח שהבעיה היא עתיקה כמעט כגלות עצמה
בנוסף הקביעה שלך שהשקפה היא יותר חשובה מהתורה לצערי אתה צודק אבל כלפי הציבור כציבור
אסור לנו לשכוח שרוב הציבור אינו מורכב מבני עליה אלא מאנשים שמתחשבים בדעת העדר ואותם ה"גדוילים" מנהיגים בדרך שהם מנהיגים
אבל היחידים שהם כן בני עליה צריכים לדעת שלפעמים שאילע איז טרייף ולדעת לבד שהקב"ה תובע מאיתנו יותר
ובמקרים מסויימים ( למשל אצלי ) הם מצליחים למצוא ת"ח בעלי יושר פנימי עמוק שמסיעים להם להתעלות מעל העדר ולקבל אישור תורני להרבה ביקורות שיש הם על הציבור ועיי"ז לברור לעצמם דרך נכונה הממזגת את הצורך להשתלב עם הצורך שלא להתבלל

לאטלאט
אוהו כמה שהמים נוגעים בי
אני לא מתעלם, אני מנסה מתוך האניה להוכיח למי שאני יכול שהמים מגיעים מהחור ולא מהברז
אבל רק מתוך הרגשה של שותפות גורל
ברגע שאני אחוש שהאניה כבר מער לאפשרות הצלה אני אנטוש אותה אבל זה לא המצב כרגע
ואני אסביר בהמשך
זה נכון שהויכוח האידאולוגי האחרון המהותי היה בנוגע לציונות, אבל הויכוח המהותי לא פחות שקדם לו היה
בנוגע להשכלה וזה מה שציינתי בתחילת דבריי שהחברה החרדית שומרת על צורה מסוימת בשלוש מאות השנים האחרונות
המאבק בהשכלה ובחילוניות הוא כור ההיתוך של המודל הנוכחי של ה"חרדיות" וגם בנושא המאבק בציונות היה ו תפקיד מרכזי
כל המושג של "חדש אסור מן התורה" והדומה לו צמח על רקע זה
גם החסידות ותנועת המוסר וגם צורת הלימוד הפלפלנית של ר' חיים בריסקער צמחו על רקע זה
בקיצור המאבק נגד ההתחלנות היא המאבק העיקרי של היהדות החרדית, וגם אם תאמר שאין הצר שוה בנזק המלך איני יודע איפה היינו היום בלא"ה
גם רבני הציונות הדתית שינו קו כמו שכתבת לא מחמת שינוי בהשקפה אלא מחמת הצורך לבצר את חומות הדת ולמנוע את תופעת הדתלשי"ם שהיכתה בחברה הדתלי"ת מכה כואבת

תמיד הרוב אינו המדד להשקפה נכונה.
בזמן חז"ל ( בית שני ) הרוב היו עמי ארצות שלא הקפידו על קלה כחמורה.
 
לא כל אחד יכול למצוא לו כר פורה לצמיחה אישית בתוך החברה החרדית
אבל כל מי שמעונין ומסוגל לוותר קצת על היחודיות החיצונית שלו ולאמץ ( לפחות כלפי חוץ ) את השטאנץ החרדי
ימצא שתחת פני השטח הכל פתוח רק צריך למצוא את המקום הנכון, הקבוצה הנכונה, הרב הנכון והרבה סלחנות כלפי משובות ומשוגות ההולכים אחר העדר
אני משדתל כמה שאני מצליח להתסיס את האברכים בכולל ואת החברים בשאלות מוסריות שבוחנות כמה הצורה של הלימוד שלנו נותנת תשובות לדברים מהותיים, ובדרך כל מוצא אוזן קשבת ולב מבין. התורה היא תורת אמת ולכן אפשר למצוא המון מקורות שמישרים את העיוותים האלא רק צריך לדעת להשתמש בהם נכון.
( אולי נפתח על זה שרשור ?)
אם מקס הזכיר את הרב שטינמן שליט"א אז נקודה ממנו:
משפחה שהיתה לה בת מתבגרת שלא הלך לה בשידוכים החליטו להתיעץ אם הגראיי"ל
הם שאלו אותו על מה להתפשר, והא ענה : על מה יגידו
זוהי תמצית ההשקפה בישרה בכל חלקי החיים של יהודי חרדי, רק לא לכולם יש את השכל לשאול ועוד פחות את היושר לישם

טוב אני חוזר ללימוד
להשתמע