| נשלח ב-10/8/2010 15:01 |
 |
| |
החברה החרדית ואימוץ נקודת המבט של הזולת
בפסיכולוגיה יש מושג בשם אימוץ נקודת המבט של הזולת (Perspective Taking). המושג הזה מתאר את היכולת האנושית לראות את המציאות מבעד לעיניו של אדם אחר. כלומר להיכנס לראשו של אדם אחר, ולנסות להבין איך הוא מרגיש ומה הוא מבין. זו יכולת שמתפתחת עם הגיל. כששואלים ילדים בני שלוש איזו מתנה אמא שלהם תרצה לקבל, מן הסתם הם יאמרו - מכונית צעצוע או בובה. הם אינם מסוגלים להבין שמה שמעניין אותם לא מעניין את זולתם. הם אינם מסוגלים לאמץ את נקודת המבט של הזולת.
לדעתי, רבות מהבעיות ביחסי חילונים - חרדים נובעות מכך שהחרדים אינם מוכנים לנסות ולהבין את נקודת המבט של האחרים, הציבור הכללי במדינה. דבר זה נכון גם מהכיוון השני, גם חילונים לא מסוגלים או רוצים להבין תמיד את נקודת המבט החרדית, אבל להערכתי אצלם זו בעיה חמורה הרבה פחות. כי אצל החרדי נקודת המבט של החילוני נתפסת כסוג של רשע, ככפירה שאין לתת לה לגיטימציה כלשהי באמצעות הבנתה.
כשאני מדבר על הבנת נקודת מבטו של הזולת, אין אני מדבר על הסכמה איתו בהכרח, אלא פשוט על הבנה של הדברים כפי שהם נתפסים מנקודת מבטו, וניסיון לקיים דיון שמכבד את העובדה שדברים מסוימים נראים אחרת מנקודת המבט החילונית. למשל, כאשר חרדי משתמש בטיעון ה"עגלה הריקה" כדי להגיד שאין ערך לתרבותו של החילוני, זה משול לילד בן 3 שמנסה לפתות את אמא שלו עם מכונית צעצוע. החרדי מדבר במונחים שרלוונטיים רק מבחינתו (זלזול מוחלט בתרבות החילונית), ורואה את הזלזול הזה כנימוק לגיטימי בוויכוח, שאולי אפילו יכול לשכנע. חוסר הנכונות לאמץ את נקודת המבט של הזולת מביא לסגנון התנהגות במדינה שמבוסס על "חטיפת תפוחים" לפי המשל הידוע של החזון איש.
גיבוש הסכמה כלשהי על בסיס הוגן עם החילונים ידרוש לנסות להבין אותם ואת מה שיכול להיות קביל עליהם או לא, והבנה כזו אינה באה בחשבון. אם ניסיון להבנה הדדית לא בא בחשבון, מה נותר לעשות? לחטוף תפוחים.
תוקן על ידי אור_הלבנה ב- 10/08/2010 15:03:19
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2010 15:13 |
|
| |
אור הלבנה כתב: "גיבוש הסכמה כלשהי על בסיס הוגן עם החילונים ידרוש לנסות להבין אותם ואת מה שיכול להיות קביל עליהם או לא, והבנה כזו אינה באה בחשבון. אם ניסיון להבנה הדדית לא בא בחשבון, מה נותר לעשות? לחטוף תפוחים". כשיזרקו אבנים ולא תפוחים ההבנה תבוא בחשבון. פשוט – אנחנו מבינים כח.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2010 15:18 |
|
| |
אור
מה שאמת, אמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2010 22:45 |
|
| |
נדמה לי שאולי יש כאן תופעה יותר רחבה, וזו רק דוגמא שלה.
אקדים ואומר שלכאורה הייתי מצפה שאדם חרדי שרגיל כל הזמן לבדוק דברים לשיטתו של פלוני או אלמוני (רמב"ם, רמב"ן, רעק"א וכדו') יהיה אלוף העולם ב-PT (=הסתכלות מזווית המבט של הזולת). אבל מחוץ לעולם שהוא רגיל אליו הוא אינו מיישם את צורת ההתייחסות הזו. יש כאן פיצול התייחסות.
הוא הדין לגבי עיון וניתוח סוגיות במחשבה. הכרתי אברכים ובחורים חרדיים רבים (וגם רבנים ות"ח גדולים) שהם מעיינים עמוקים בנושאים הלכתיים-תלמודיים, ובו-בזמן מגלים יכולת עלובה למדיי ביחס לשאלות של מחשבה ופילוסופיה. הוא הדין לגבי מידת הביקורתיות, שמופעלת כלפי סברות בלימוד אבל לא ביחס לוורטים של משגיחים על מדרשי אגדה ורעיונות מחשבתיים. גם כאן קיימות מיומנויות שמיושמות רק לתחום אליו רגילים, ולא לתחומים אחרים. אני לא חושב שאלו מיומנויות שונות. הן מאד דומות, ולכן העובדה הזו היא תמוהה יותר בעיניי.
עוד משהו עולה אצלי כאסוציאציה. בחברה החרדית ישנה ציניות גדולה, גם ביחס לגדוילים. כולם מדברים על הגרי"ש אפרתי וכדו'. ועדיין זה לא מפריע להם לדבר (וגם להתייחס) בפאתוס לדעת תורה ולכך שהגדולים אינם טועים ולחובה לשמוע בקולם ולשיקול הדעת העמוק שלהם וכדו'. זו שוב הבחנה בין מישורי התייחסות, אם כי במובן מעט שונה מאלו שלמעלה.
כל אלו הם סוגים שונים של פיצול אישיות שמתמיה אותי בכל פעם מחדש, ודומני שהדוגמא הנדונה כאן אינה אלא מקרה פרטי שלהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2010 23:20 |
|
| |
ובכל זאת חסימת הPT אצל דתיים היא חלק מובנה מהחינוך לדת, כי אי אפשר להיות אובייקטיבי לגמרי בדת שהיא ענין רגשי. אי אפשר לחנך ילדים לחרדת קודש למה שהם עושים ובד בבד להבין בצורה טבעית את מי שמצחיק אותו כל הענין. באיזה שהוא מקום הנקרנות, החקירה, האובייקטיביות, ואימוץ נקודת מבט, כשהם הופכים לשיטה מתמשכת, סותרים את החוייה הדתית במדה מסויימת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2010 23:21 |
|
| |
האם הנביאים או חז"ל היו כן יכולים או רגילים לאמץ נקודת מבט של מתנגדיהם, הצדוקים, וכדו'. או של עובדי האלילים?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 00:17 |
|
| |
ואמאי,
אני מאמין (או רוצה להאמין) שכן. שם מדובר בעצת היצר (יצרא דע"ז שבוטל בינתיים), ולכן חז"ל והנביאים ראו את עובדי הע"ז כחוטאים. אם היה מדובר בהשקפה שונה, הם היו נחשבים כאנוסים בדעותיהם ופטורים (ובודאי לא רשעים, אלא לכל היותר אומרי מותר, תינוקות שנשבו, אנוסים בדעות וכדו'). כך ודאי סבר הרדב"ז שחידש את הגדר של אונס בדעות.
אמנם יש מקום לשאול לגבי מישהו שהוא רשע מוסרי, ולאו דווקא דתי, כגון רוצח. חשבו על מי שרוצח מפני שהוא חושב באמת שמותר לרצוח. האם אנחנו נוכל להבין את נקודת המבט שלו? האם נתייחס אליו כאנוס? האם הוא לא יהיה רשע בעינינו? לכאורה זוהי סוגיית 'אומר מותר' לגבי גלות (במסכת מכות. תודה להתכתבות באישי שהפנתה את תשומת ליבי לעניין). על כך אולי כולנו ניטה לאמץ את גישת ר' חיים שאמר שאפיקורס בשוגג או באונס הוא עדיין אפיקורס. גם כאן אנחנו נאמר שאולי הוא לא אשם, אבל מי שרוצח הוא רשע (באונס). סו"ס הוא אדם רע, גם אם זה קרה שלא באשמתו.
כעת נוכל לחשוב שאם אנחנו רואים גם כופר כאדם רע (כמו רוצח), אולי גם ביחס אליו יש מקום לאותה גישה (כך ודאי סבר ר' חיים, אלא אם נפרש את דבריו פירוש מינימליסטי - שאפיקורס בשוגג הוא עדיין אפיקורס רק ברמה העובדתית, שכן סו"ס הוא אינו מאמין בקב"ה. לפי פירוש זה, הוא לא מניח שמדובר ברשע, ואין כאן גנות אישית, אלא בסטטוס הלכתי של אפיקורס).
מה שעשיתי כאן הוא בעצם PT לגבי חז"ל והנביאים, ובעצם גם לגבי החרדים. חשבו, האם אנחנו יכולים לקחת את נקודת המבט של החרדים ולהבין אותה (לעשות PT על אלו ששוללים את ה-PT)? דומני שזוהי הדרך לנסות ולעשות זאת (ההשוואה ל'אומר מותר' ברציחה).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 00:22 |
|
| |
הנושא הוא לא אם החילונים אשמים, או רעים. הנושא הוא, האם חשיבה אובייקטיבית יכולה לזרום עם הדת. אם אתה חי עם אדם, אתה חייב לו ולמוסר לכבד אותו, לנסות לראות כיצד הוא רואה את הדברים. והנה, אדם דתי שחי עם חילוני, יהיה חייב לשנן לעצמו, שלפי החילוני מה שאני עושה זה שטויות, אני מאמין במשהו שלא קיים, ולכן מצחיק אותו שאני מדבר אתו שלש פעמים ביום. אני הולך עם שטריימל ענק ופרוותי, משום שאני רוצה לשמר את מנהגי סבתא שלי, זה מגוחך בעיניו, הדת היא לא מוכחת וזה חסר טעם, כדי להבין את שרת החינוך אני צריך לשנן לעצמי שמבחינתה התורה נכתבה על ידי בני אדם בדורות מאוחרים וכו'. באיזה שהוא מקום זה פוגם בחוייה הדתית, כשאתה צריך להזכיר לעצמך שלש פעמים ביום למה אתה בעצם כן עושה את כל זה, ועד כמה זה נחוץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 00:33 |
|
| |
למיכי, אני מניח שיש הבדל בין אינטליגנציה לבין מוטיבציה. זה דבר שמכונה בפסיכולוגיה המודרנית Motivated Reasoning. אנשים עושים חיפוש סדרתי של הסבר כלשהו לשאלה שטורדת אותם, עד שהם מוצאים משהו שיש להם מוטיבציה ואפשרות להסתפק בו. בחור ישיבה חרדי יעצור מהר מאוד בתשובה לשאלות מסוימות, כי אין לו מוטיבציה להמשיך, אף שיש לו את היכולת האינטלקטואלית לעשות זאת.
לואמאי, אני מסכים איתך שיש ניגוד בין הלהט של הדת, לבין החשיבה הצוננת שדורשת לראות גם את הצד השני. עם זאת, לדעתי יש בספרות חז"ל דוגמאות מעניינות ללקיחת פרספקטיבה. למשל, אם נתבונן במסכת גיטין נו, בדו שיח בין רבי יוחנן בן זכאי לאספסיינוס. דו שיח שהציל את היהדות. רואים שם שיש לגמרא אמונה עזה בכך שאספסיינוס לא היה סתם רשע מרושע שהנחה אותו רק זדון (תפיסה חרדית אופיינית של אויב מהסוג הזה), אלא יש הגיון פנימי בחשיבה שלו ויש אפשרות להתחבר להלך החשיבה הזה ולנסות לשכנע אותו. אפשר לנסות לראות דברים מנקודת מבטו וכך לדבר אל לבו. באופן זה הגמרא מלינה על כך שרבי יוחנן בן זכאי לא העלה את הטיעון שאפשר היה לסלק את הנחש (להסתפק בהריגת המורדים), ולהשאיר את החבית שלמה, וכך להציל את ירושלים. זה תלונה מעניינת, כי היא אומרת שהגמרא באמת האמינה בכך שלקיחת הפרספקטיבה של אספסיינוס, כמי שבאמת התמודד מול מרידה שהיה חייב לדכא, התחברות אליה והעלאת נימוקים רלוונטיים ביחס אליה, הייתה מובילה לשכנוע, ולא שאספסיינוס היה סתם שטן דמוני שלא הייתה דרך להניא אותו מרשעותו.
יש בכך אולי גם הד לדבריו של תלמיד טועה. כי בסיטואציה שבה מתמודדים עם יריב מסוגו של אספסיינוס, שאוחז בכל הכוח הפיזי ולא מהסס להשתמש בו, אתה כל כך חלש מולו שאתה אינך יכול לוותר על הסיכוי היחיד שיש לך - לנסות להבין את נקודת מבטו ולהשתמש בכך כדי להשפיע עליו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 07:47 |
|
| |
הרב מיכי חושבני שהעדר הבקורתיות באשר לדעות הצד השני (אם דעות "פוליטיות", אם תפיסת עולם ואם הגיגיו) נובעת מההדרה המוחלטת המוכתבת ע"י הדוגמה החרדית החדשה (יחסית) של התנתקות מהעולם. זו האבן הראשה של כל ההשקפה (ושל כמעט כל העוותים). זו באה מאימה מהשפעת העולם על הצאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 07:48 |
|
| |
כשרוצים להוציא ממנו משהו? אפילו החכי"ם החרדים יכולים להיות חברים של כולם ולהבין אותם
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 09:07 |
|
| |
מעשה לינקי:
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 09:39 |
|
| |
האם לא ניתן לשאול את אותה השאלה על יחסה של החברה החילונית לחרדים (פרימטיביים פרזיטים גזעניים בורים וכו)?
וכמו בכל מריבה וחילוקי דעות כמים הפנים אל הפנים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 10:44 |
|
| |
ואמאי, דומני שכמעט כל אדם חרדי מבין תיאורטית את נקודת המבט של החילוני. כולם מבינים שהחילוני רואה אותם כסוג של אינדיאנים. אלא שהחרדי מתייחס לעמדה כזו כמו רוצח שאומר מותר. זאת מפני שמבחינתו כפירה היא רשעות כמו רציחה. והן הן דבריי.
ולגבי ההסברים שנתלים בסתירה בין אטמוספירה דתית וחשיבה קרה, דומני שזהו הסבר במישור אחר. כאן מדובר בהסבר תועלתני ומגמתי שמסביר מדוע מבחינה פסיכולוגית וטקטית החרדי מחליט להתייחס כך. אבל השאלה כאן (לפחות עד כמה שאני הבנתי) היא מהותית: מדוע הוא מתייחס כך, וכיצד ההתייחסות הזו מבוססת אצלו. לא למה יש לו מוטיבציה להתיחס כך, אלא מהי ההצדקה הפילוסופית שהוא נותן לעצמו להתייחסות הזו. זה ממש לא אותו דבר.
אחזור כאן שוב על ההבחנה שהבאתי כבר כמה פעמים. אדם שחוזר בתשובה, חבריו הדתיים מסבירים שהוא גילה את האמת. הם מתבוננים על כך פילוסופית. חבריו החילוניים מחפשים מהו המשבר שגרם לו לעשות צעד כזה. כלומר הם מתייחסים לכך במישור הפסיכולוגי. והנה, כשאדם יוצא בשאלה, המצב מתהפך: החילוניים מסבירים שהוא הבין סו"ס את השטות ההגיונית שבדת, כלומר הם פילוסופים. והדתיים מסבירים שהוא רצה להתיר לעצמו את העריות, כלומר הם אוחזים בפלך הפסיכולוגי.
והאמת היא ששני הצדדים צודקים. לכל צעד שלנו יש גם הסבר פסיכולוגי וגם הסבר פילוסופי (הצדקה, רציונליזציה). כל אחד מתמקד במה שנוח לו להתמקד (וזה כמובן לא בסדר, שכן הוא נמנע מההתמודדות המתבקשת).
גם כאן יש להבחין בין שני המישורים הללו: 1. מה גורם לחרדים לאמץ תפיסה והתייחסות כאלה. 2. מהי ההצדקה שהם נותנים לעצמם (לפעמים במובלע, ובאופן לא מפורש). אני התייחסתי כאן רק לשאלה השנייה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 12:00 |
|
| |
כדי להכנס לנעליו של הזולת דרושה אמפתיה.(רגשית וקוגניטיבית)
,"הפילוסופית אדית שטיין הגדירה את האמפתיה כ"החוויה הכללית של תודעה זרה".
הפסיכולוג היינץ קוהוט הגדיר את האמפתיה כ"היכולת לחשוב ולהרגיש עצמך בחיים הפנימיים של אדם אחר "
אמפתיה נוצרת כאשר קיימת מודעות.
החרדים אפילו לא מודעים לעצמם (ולכן לא חשים בנגעי עצמם.)
הם ממש לא קולטים מדוע החילוניים לא מעריכים את אורח חייהם.!!!
וכאשר אדם או קבוצה אינם מודעים כלל איך הם עצמם מצטיירים כלפי חוץ התוצאה היא שהם גם לא יכולים להכנס לנעלי הזולת(לחוות תודעה זרה כלשונה של שטיין) ולהבין את התנהגותו ומניעיו.
ולכן כל נסיון להבנה הדדית נועד לכשלון.
{אגב אותו דבר לגבי אהבה:אדם שלא אוהב את עצמו לא מסוגל לאהוב את זולתו}
לגבי הכוון ההפוך-החילוניים לא חשים אמפתיה כלפי החרדים כי יש להם טענות כבדות משקל על חוסר שיוויון בנטל הצבאי והכלכלי .
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 12:05 |
|
| |
מה זאת אומרת? לנו יש עגלה מלאה.
|
|
|
|
|
