חודש אחרי שהתחלתי לקנות שביתת קבע בספרייה, כמה וכמה מוסכמות שהיו אצלי, התמוססו כמו קרח ביום חם.
כחונכת וולף, והשטיפת מוח שלהם בצורך להתבדל מהעולם החילוני, לא הייתי מאמינה שאגדיר סטודנטית חילונית, חד הורית בתכנון מראש, כחברה טובה שלי.
קוראים לה שירה, והיא ג'ינג'ית חיננית מתוקה, שעזרה לי כל כך, שאני מרגישה שאני חבה לה את חיי.
אם אי פעם ראיתי בחור או אברך רוכן על המחשב בספרייה, הייתי בטוח שהם עסוקים בחיפוש אחרי מילוי תאוותיהם, באתרים שהשתיקה יפה להם, כלשונו הציורית של עיתוננו הקדוש.
דעה יצוקה זו, שלא חשבתי שניתן לערער עליו, קיבלתי בזכות דעת תורה צחה וברורה ממשנתו של הכתב י.סבר, שלוחא דרבנן לענייני זעזועים קשים וקלים.
היום אני מבינה קצת אחרת.
את אלו קיבלתי בזכות פורום צל"ש. איזה עושר רוחני, איזה כשרון מילולי.
כששאלתי את שירה מה זה הפורום הזה, היא ענתה לי שזה ראשי תיבות של צ'אלמר ליצנים, ושוקוניקו.
היא תארה לי את השוקו הזה, ולא האמנתי שלדוד שלי יכול להיות משהו משותף עם ה.... הזה על אופנוע.
כמה שתעיתי. כמה הייתי סגורה ומצומצמת.אבל כל אלו הם רק צימוקים על עוגת הקצפת.
עוגת הקצפת הייתה מה שקיבלתי מפורום "נשים פוריות על רמה".
הגעתי אליו כמעט במקרה. כן אני יודעת, אין מקרה בעולם, אבל פעם שירה שאלה אותי האם יש נושא משותף שמאד חשוב לי ולבעלי, אולי דרך הנושא הזה אוכל לעלות עליו.
עניתי כן, ומיד אמרתי לא כל כך, והתחלתי לבכות. היא ניסתה להרגיעה אותי ודיבבה אותי על נושא הריון, וכך הגענו לפורום הנפלא הזו.
בזכות האמפטיה, ההבנה, העצות הטובות והחברות שרכשתי שמה, היום דוד חזר הביתה עם זר פרחים.
כן, כן, אתן קוראות נכון, פעם ראשונה מאז יום הנישואים שלנו, קיבלתי זר פרחים מהאדם הכי חשוב לי.
תשאלו איך זה? אז אתמול בלילה, אחרי המון אשכולות ודיונים בנושא, הצלחתי להתייחס אליו כאלו אני כבר בהריון, והוא, כן הוא ורק הוא זה שהביא לי את האושר הזה.
הוא שאל אותי למה אני כל כך מאושר, אז אמרתי לו שהקשבתי להרצאה בנושא בטחון, והחלטתי לאמץ את הרעיון גם בנושא שמעיק עלינו.
כל החיים שלי חונכתי שמסתדרים לבד. בתקופת המבחנים הייתי מתחנן לאמא שלי שהיא תשיג לי מורה פרטי כמו שהיו להרבה מהחברות שלי, לעזור להתכונן למבחנים. התשובה שלה הייתה, אנחנו אנשים חכמים, אנחנו מתאמצים ומסתדרים לבד.
די בהתחלת הדרך, דוד התחיל להחליט כל מיני החלטות לבד. הוא אפילו לא טרח לשאול אותי.
לשאול? הוא בקושי חשב שהוא צריך ליידע אותי. כל מיני דברים קטנים כמו איפה נהיה בשבת, מזמינים אורחים, לא מזמינים. מה קונים, מה לא קונים.
פעם התלוננתי לאמא שלי. היא נפנפה אותי ואמרה, גם אבא שלך ככה, כל דבר שאבא מחליט הוא קדוש בשבילך, נכון? אז תתרגלי שגם כל דבר שדוד מחליט הוא קדוש.
הבנתי בזה את העקיצה המרומזת, שכל פעם שהיו וויכוחים ביניהם, בעיני תמיד אבא צדק. האמת שהוא באמת תמיד צדק, אני אשם בזה?
כשהרגשתי שדוד לא מבין אותי, לא מקשיב לי, לא מרגיש מה שעובר עלי, שתפתי את אמא שלי, והצעתי לה שאולי כדאי שדוד ואני נלך לקבל עזרה, הדרכה. היא צעקה עלי, את לא מתביישת? את חושבת שאת היחידה שיש לה קשיים בחיים? ה' נתן לנו שכל ואנחנו מסתדרים לבד. עוד מעט תגידי לי שאת רוצה ללכת להרצאה של אמנון יצחק.
ב"ה היום בזכות החברות בנשים פוריות על רמה, הפנמתי שה' באמת נתן לנו שכל. הוא נתן לנו שכל ללמוד מאחרים. ואיזה אושר זכיתי בזכות החברות הזו.
--------
אם קטע הזה מקובל על החברים, אז תפוס עוד קטע שמתאר את החודש שעברה על אפרת.
