סלח לי צאלמר, אבל אני מציעה משהו שיתמודד עם ההצעה שלך.
שימו לב, הפרק היה חייב להמשיך את הפרק הקודם, משום כך היה זה טבעי שהפרק נכתב עדיין בנושאי הנט.
אבל יש לי רעיון איך להמשיך אותו בצורה כזו שאנחנו מוציאים לפחות את אפרת מרחבי האינטרנט.
אם הפרק יתקבל, אוכל לנווט את הפרק הבא שייכתב על ידי מישהו אחר עם רעיון מראש.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כשהתיישבה על המחשב בספריה בפעם הראשונה, לא ידעה בכלל מהו האינטרנט, איך מגיעים אליו ומה עושים בו.
אמנם הכרות עם המחשב היתה לה, ואפילו הכרות טובה.
בסמינר היתה מכינה שכפולים לשיעורי מבחן שהיה עליה למסור.
השעות הראשונות מול המחשב עברו עליה מהר מאוד.
היא התוודעה לgoogle בעזרת הנערה שישבה לימינה, זו שחיפשה חומר על ארבע ערי הקודש בא"י לצורך כתיבת עבודה.
מכאן ואילך הדרך אצה לה.
היא גילתה שכל מה שהיא מקישה נותן תוצאות.
המקום הראשון אליו נכנסה היה "שירותי בריאות כללית", שם ניסתה להבין איך אפשר לגלות תוצאות מעבדה דרך האינטרנט.
כמובן שהיתה זקוקה לסיסמא כתובה, כך שהשיטוטים שלה לא העלו בחכתה מאומה.
הספריה נסגרה בחמש אחר הצהריים והיא מיהרה לביתה להכין ארוחת ערב ולנוח מעט.
הפעם השניה, שהיתה למחרת, היתה קלה הרבה יותר.
מיד כשנכנסה החליטה לנסות לבדוק איך מגיעים לאתרים חרדיים.
היא הקישה "חרדים".
התוצאה הראשונה שאליה נכנסה, היתה "אתר חרדים – רשימת הפורומים".
ברשימת הפורומים היה הסבר על כל פורום ופורום מה האופי שלו, ולמי נועד.
את עיניה צד פורום ששמו צל"ש ולא חלש.
"צל"ש ולא חלש הוא פורום לאנשים שזקוקים לעידוד ולטפיחה על השכם, בכל מיני צמתי דרכים בחיים",
כך נכתב תחת הכותרת "מהות הפורום ויעדו".
היא הקליקה פנימה, מרגישה שאולי יהיה שם משהו שמדבר אליה.
בפורום נראה שהעניינים זרמו מהר.
ניקים התדיינו שם במרץ בכל מיני סוגיות שמטרידים אותם.
"צעירים בשידוכים עם לב שבור" היה אשכול אחד, היו בתגובות שלו אייקונים רבים של פרחים נובלים, לבבות שבורים, חיבוקי עידוד ופרצוף דומע.
אשכול נוסף היה "גם מהחולי אפשר לצאת בחיים".
מהאשכולות האלו מיהרה לצאת מחוסר עניין.
"להפוך כל קושי להצלחה" – האשכול הכללי, שבו דיברו על כל מיני קשיים שלא עוגנו (עדיין) באשכול מוצהר, היה האשכול בהא הידיעה של הפורום.
הנושאים המועלים שם היו מגוונים ומעניינים.
היא קראה וקראה עד שהגיעה השעה לצאת.
הימים הבאים ערכו לה הכרות עם החברים בפורום ובאשכול הכללי בפרט.
היו שם כמה ניקים מוערכים, כגון: יהיה_טוב וכגון השפיץ,כאלה שנמצאו זמן רב, תמיד לפני שהגיעה ולאחר שיצאה הם הגיבו תגובות, ולמחרת בצהריים היתה קוראת אותם בעניין.
כשהשפיץ היה מגיב משהו הראש שלה היה מנסה להבין מאיפה מוכרות לה המילים, סגנון ה"דיבור" וצורת הכתיבה שלו.
עד שבאחת התגובות הוא הסגיר את עצמו.
היה זה בדיון ענייני על אירועים שנערכים בצורה מנקרת עין, דיון שפתח אב לבת מאורסת שכורע תחת נטל ההוצאות.
השפיץ כתב שאתמול היה בבר מצווה שהתקיימה באולם "שמחה יהודית" ומאוד נהנה מהפשטות והנעימות של האירוע.
אז פתאום צלצלו באוזניה מילים דומות שהשמיע לה אתמול בלילה, עת צעדו ברגל לביתם מהאולם הסמוך.
"לאאאאא...." - אמר לה קול אחד צועק בתוכה.
"זה הוא" – לחש קול אחר, לחישה שקטה אבל עוצמתית.
וכשהוא הוסיף וכתב שהוא מתגורר בסמוך, היא צירפה את התגובה שלו מפעם, שבה קונן על מצוקת הדירות ועל כך שהוא מתגורר בבית קטן בשכירות, שנבנה על גגו של אחד הבניינים....
כבר אז תהתה על צירוף המקרים.
אבל עכשיו הסתדרו לה כל החלקים כבתצרף אחד גדול.
והיא ידעה,
זה היה השפיץ שלה.
תוקן על ידי שלווה10 ב- 26/08/2010 12:40:39
