|
|
| נשלח ב-23/8/2010 17:16 |
 |
| |
תלמיד
הגישה שלי היא בדיוק ההפך
אני מניח שהמוסר שלי מקורו בצלם אלוקים
אני מניח שבורא עולם לא כתב את התורה באופן שהיא איננה מתאימה לדורות אחרונים
אני מוצא בחז"ל מקורות רבים לכך שחז"ל פירשו את הכתובים לפי רוח זמנם
לפי כך אני מעונין לפרשם לפי רוח זמנינו
זו מהותה של התורה שבע"פ, היא ממשיכה להיכתב בכל דור ע"י חכמי הדור
היא מפרשת את הכתובים ומכתיבה את ההלכה לפי המתאים והנצרך בכל דור
המוסריות של החברה האנושית ( ברמת האידאל ולא ברמת המעשה ) השתדרגה בעקבות המוסר היהודי/נוצרי
היום המוסר הבלתי דתי ממשיך להתפתח ואילו המוסר הדתי קופא על שמריו בלא הצדקה מלבד מה שאין לנו
חכמים בעלי מעלה המסוגלים לחדש בהלכה ובדרכי העבודה ודרכי המוסר
הקיפאון הזה לא היה נחלת התושב"ע בזמן חז"ל הוא נובע מהגלות הרוחנית בה אנו חיים.
כמו שציינתי קודם היחס לנשים בהלכה השתנה עם השנים בהתאמה לשוני במעמדן בחברה
אני סבור שיש להמשיך ולפרש את התורה בדרכים המתאימות למוסר מרומם יותר כראוי לתורת השם
לא להתעקש להשאיר דברי אלוקים חיים כבלתי מתאמים לרוח הזמן
כאילו הקב"ה לא התכוון אלינו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2010 19:43 |
|
| |
מקס הבעיה פשוטה – הילד של הפרחה יכול להיות ת"ח יותר מבנה של כהנת
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2010 20:11 |
|
| |
לא הבנתי את הבעיה
אם זה ככה אז הוא גם קודם לו בהלכה
"ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה"
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2010 20:24 |
|
| |
חי
חוץ מכיבוד לברכות- למה בדיוק הממזר קודם? ממזר יכול לבא בקהל?, אמירות דקלרטיביות אינן הלכה, הלכה למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2010 21:13 |
|
| |
אתה צודק התכוונתי ברמת העיקרון שחז"ל מלמדים שמידות יר"ש וחכמת התורה הן חשובות יותר מיחוס
אבל לענין עצמו
יש אחרונים חשובים כמו החלקת יואב והמנחת יצחק שסמכו להתיר ממזר ע"י שיקנה נכרית לשם שפחה בטבילה וקבלת עול מצוות ( כמובן שהיא צריכה להסכים אבל לא נראה לי שיש בעיה אם הם באמת יצרו קשר רומנטי )
והחלקת יואב עוד כתב שעשו כזה מעשה באנגליה :
RESPONSA RTF *--[endif]* שו"ת חלקת יעקב אה"ע סימן כה והעיקר אצלנו דמה יעשו האנשים האומללים האלו, לא תהא כהנת כפונדקית - לאשה עגונה כל רב מייגע א"ע למצא היתר, ולעגונים הללו שגורלם מר יותר מעגונה וכנ"ל בתשובה הקודמת, מחפשין בחיפוש אחר חיפוש אחר חששות וגזירות שאין להם שום יסוד בש"ס ופוסקים, וסיפר לי ידידי הרב הגאון ר' משה סאלאווייטשיק מפה, ששמע שכבר נעשה מעשה כזה באנגלי' לממזר איש חרדי ע"י שפחה ואמר לי שאינו מקבל אחריות על אמיתת הדברים וכת"ה אפשר יכול לחקור ולהתוודע ע"ז. עכשיו רק נשאר שרבנינו יאמצו את הפסק הזה ובא לממזר גואל ולשבי פשע בחלקת יעקב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2010 21:16 |
|
| |
חי הנחתך שכל פרט בתורה מתאים לכל דור – הרמב"ם סתרה בטעמו לקרבנות. ואתה עצמך לא היית מוכר ביתך לאמה בכל מחיר (אני מניח. טעיתי?).מוסרך היה אוסר מחיר בת לפני מחיר כלב! לסברתך נפרש התורה אחרת ונאסור מכירת בת לאמה (קצת קשה לראות איך תפרש הפסוק)? אולי רק תאסור מדרבנן/תקנה? ומחיית תינוקות עמלק ועוד רבים? ופסול אישה לעדות ותליית חייה בבעל, האם תפרש אחרת? האם פירוש התורה יכול לצעוד תמיד בעקבות המוסר ללא פירושים שיהיו בבחינת אונס ומפתה את הכתוב? זו התורה של לא תחיה כל נשמה ושבשמה מדד דוד את אדום בחבל, חבל אחד להמית (ושנים להחיות). ועבדים (שכבר נשללו מוסרית ע"י הנביא לבל יעבוד יהודי באחיהו איש, אבל התורה התירתם, איך תפרש?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2010 22:17 |
|
| |
לאסור מדרבנן זה בדיוק הכח שהתורה נתנה לחכמי הדור להתאים את ההלכה לזמן
ואפי' לעקור דבר מן התורה
חז"ל לימדונו שאסור לאדם להשיא ביתו קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני חפצה
ודאי שהיום אם יקום מישהו למכור את ביתו לאמה יאסרו זאת עליו חכמי הדור, זוהי התורה שבע"פ
אולי ההגדרה של פירוש איננה תמיד מתאימה אבל זוהי כוונת נותן התורה
התורה שבכתב היא בסיס, קווי יסוד, השאר פרשות וקביעת תצורה לרוח הדברים ע"פ הכללים שנמסרו לחז"ל
אני אתן לך דוגמא שהשתמשתי בה לאתגר חברים בכולל וגם את המשגיח בישיבה
עבד עברי שנרצע בעקבות אהבתו לאשתו ולבניו הכנענים
אחרי עשרים שנה הגיע היובל ,העבד עודו חפץ במשפחתו, אינו מעוניין לפרק את הבית
אך אויה אין אפשרות לעבד להירצע שנית, עליו להיפרד לשלום מאשתו וילדיו
האמנם ?
אני טענתי באני השומעים כי זה לא יתכן
הרי יש מצוות ואהבת לרעך כמוך
א"כ האדון חייב לחשוב מה היה הוא מצפה אם היה במקום עבדו
ובעקבות כך על חכמי הדור לצוות עליו לשחרר את האשה וילדיה ( המשגיח הסכים בסופו של דבר )
זוהי החלה של מצווה דאורייתא כללית על מקרה פרטי
אך כך אנו חייבים לפרש את התורה כמכלול ולא כפרטים
דוגמא מפורסמת יש על זה בגמרא בדין ועשית הישר והטוב אני חושב שאתה יודע למה אני מתכוון אם לא תגיד
לכן התורה אע"פ שהתירה הרבה דברים בלתי מוסריים היינו כיון שלפי האמת יש בהם צד היתר
אך מן הראוי למנוע אותם אם נראה לחכמי הדור כי יש בהם התפרצות נגד המוסר והיושר הטבעי של דורם
וכך נהגו חכמי הדורות בזמן שלא פחדו להיות מן ה"מחדשים"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2010 22:24 |
|
| |
חי
זו משנה מפורשת בקידושין ושיטת רבי טרפון היא. החלקת יואב ואחרים כמו הרב איברג'יל מב"ש מסתמכים על משנה זו. והדבר מפורסם וידוע.
למה רבנים לא מאמצים את ההתר הזה? הרבה דברים הם לא מאמצים, התנאי כמובן שעל האשה הנמכרת לשפחה להיות גויה.
נחזור לעניני האשכול הראשונים. לא כל פרשנות שאומר ומפרש גדול זה או אחר, חייב להיות גם נכון, ההלכה מחיבת אבל לא אמונות ודעות ופרשנות בתורה. ולכן המקורות שהבאת לא רלונטיים, הידע והדעת מתחדשים
כל יהודי יכול זכאי וחייב לפרש את התורה לפי הדעת שה' חנן אותו, לפי הפשטות המתחדשות כל יום
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2010 00:07 |
|
| |
ירוחם
רק להסיר ספק שיטת ר' טרפון לא נעלמה ממני
פשוט החידוש שגם היום מתירים לקנות אשה לשפחה כנענית היה בעיניי חשוב יותר
במיוחד שע"ז מתבססים המתנגדים ובפרט משום שעליו להתחתן בעצם עם גויה
ושמא יהיה כאן קלקול ופרצה בחומת הגיור ( או שמא לומר חומה בפרצת הגיור )
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2010 08:10 |
|
| |
חי רגעים החמצת עיסתך הבעיה אינה כשניתן לשלב בין המוסר לדין תורה (נניח באצמעות גזירות דרבנן) – סוג 1. היא קיימת כאשר ד"ת מחייב לעשות כנגד המוסר, סוג 2. והזכרתי כאלו. הכברתי דוגמאות גם מסוג 1 כדי להראות שאין קשר בין מוסרנו שלנו למוסר התורה.לעומת זאת נראה שהיא מתאימה למוסר שהיה מקובל אז גם בסוג 1 הפתרונות אינם פשוטים. טול לדוגמה את המשגיח שלך שהיה מחייב לשחרר האמה וילדיה. מאי שנא מחעחב"ב שכופין לשחרר ונותן לו חצי דמיו. ואם אין לו או לאמה המדוברת דמים? משגיחך טרח על מחוייבות לעבדים וזרק את קנייני האדון
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2010 00:10 |
|
| |
תלמיד
אתה לא צודק לגבי המשגיח
הוא הרבה להתווכח על זה
וזו בדיוק הנקודה
ערכים יש אצל רוב האומות
משקל בין ערכים יש רק ע"י חכמת התורה
וזה העיקר
ודאי שערך של שמירת רכוש האדון הוא בעל משמעות
אך כשם ש פריה ורביה קודמת לו
כך גם ואהבת לרעך כמוך קודם לו
זו היתה נקודת הויכוח
זה לא חכמה לדון על דין המפורש בש"ס כמו חעעחב"ח שכופין את רבו לשחררו
הכחה היא לדעת להקיש ולדמות מלתא למלתא
ולהבין את רוח הדברים ואת הטעם למצוות כדי שיהא לנו קו ברור ללכת לפיו
" הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד וכו"
"שימרו משפט ועשו צדקה וכו"
"ועשית הישר והטוב וכו"
" למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור"
זה הקו הברור של התורה לכל האורך
וע"פ הקו הזה שהוא עשיית משפט ע"פ החיפוש אחר הצדקה והחסד ( לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו את דבריהם על דין תורה )
אינני טוען שהמשימה קלה או טרוויאלית היא דורשת מחכמי ישראל להתעלות מעל דעת אנוש כמעט
ולהסיק ברוח קדשם איזה תקנות ראויות ואפשריות לדורם
וכשם שבטלו הלכות בדורות קלוקלים כגון
משרבו המרצחים בטלה עגלה ערופה וכיו"ב
כן יש לתקן ולפרש ההלכות באופן היותר מתוקן לכל דור
ענין הריגת עמלק אינו רלבנטי לדורינו ולדעתי כל ההלכות הדומות לזה כגון מורידים ואין מעלים
שפסקו החזו"א והרב קוק שאינו נוהג בדורינו מאותו הטעם הן
כמו שמצאנו החובה לפרנס עניי עכו"ם מפני דרכי שלום ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם
וענין דרכי שלום אינו משום פחד מאיבה ( לזה חז"ל קורים מפני איבה )
דרכי שלום היינו משום דכתיב
" דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום "
ולא יתכן שעם ישראל יתנהג באופן שיראה לאומות כבלתי מוסרי אין זה דרכי נועם ולא נתיבות שלום
( וכה"ג שמעתי ממו"ר אחד מגדולי הת"ח שבדור )
מי שכתב את התורה אינו מוגבל בזמן ולא יתכן לומר שהוא נתן תורה המתאימה לדורות מסוימים זה טיפשי
המהות של התורה יכולה להישמר רק ע"י תורה שבע"פ לשם כך התורה ניתנה כדבר בלתי שלם בלתי גמור
כדי שלומדי התורה המתוקנים בנפשם ישלימו אותה בהתבוננות ברצון ד' ע"י נשמת אלקים אשר באפם
( פיסקה זו יש לקרא בקול רם מלא בפתוס )
אבל זאת האמת
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2010 08:45 |
|
| |
חי רגעים - כתבת ש"משקל בין ערכים יש רק ע"י חכמת התורה? א. גם במערכות אחרות יש הכרעות כאלו. ב. פעמים וההכרעה גם אצל חכמי התורה נעשית לפי השקפת עולמם, המושפעת לא רק מחכמת התורה אלא מערכי מוסר כלליים וכדומה (לדוגמה – היחס לציונות)
- הקן של עשיית טוב ממש נחמד. פריטתו לפרוטות היא הבעיה.חוץ מזה – עצם הקביעה מהו טוב היא מוסרית, חיצונית למצוות הפורמליות! וכפי שכתבת "באופן היותר מתוקן לכל דור – לפי המוסר החיצוני לתורה שלו!
- א. הביאור של דרכיה דרכי נועם מעניין, אלא שאיני בטוח שעולה בקנה אחד עם הפסיקה. ב. יש קו דק בין שיטתך זו לגבי עמלק וכו' לבין ביטול מצוה באופן עקרוני והחלפת התורה. תוכל לבארו?
- תורה המתאימה לדורות מסויימים – הראיתיך רמב"ם כזה שחשב כך באופן עקרוני. היות ולתפיסתי המצוות אין להן תמיד טעם ספציפי מכריע כי לא אכפת לה בין שוחט מעורף או מצוואר אלא טעמן העיקרי להגביל האדם, לא משנה אם הטעם בטל העיקר שזה מגביל ונמטרה הושגה.
שהתורה היא דבר שאינו מגובש לגמרי, שהיא "פלסטלינה" אני מסכים. התבוננות בנשמת אלוקים וכו' – ערל לב אנוכי וראיתי בעלי נשמה רבים שאינם יודעים להתבוננן (מלשון בינה. והתבוננותם בעין – פוזלת)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2010 18:16 |
|
| |
תלמיד
1. התכוונתי למשקל נכון, ברור שכל מערכת ערכית קובעת את המשקל בין הערכים השונים ( זו בעצם הסיבה שמערכת כזאת נקראת ערכים )
ההבדל הוא שהתורה היא מערכת שנוצרה ע"י יוצר אחד והוא שנתן את המשקלים
הבעיה היא שלא בכל צורת לימוד אפשר להשיג ולהבין את הכוונה והמשקל של כל מצווה
רק עמל התורה לשמה ( כלומר לשם ידיעה שלימה של רצון ד' ) ועיון כל הצורך בפרטים מתוך ידיעה ברורה מתוך הפנמה של הכללים היא יכולה להביא לידי כך
ואני מסכים ... אין הרבה ת"ח בני עליה שהולכים בדרך הזאת וע"ז כבר אמר רשב"י ראיתי בני עליה והם מועטים
2. לדעתי אין מצוות "פורמאליות" כל המצוות הן ענפים של ז' מצוות בני נח שהן יסוד המוסר האנושי
התורה פורטת אותן לפרוטות בשבילנו להקל עלינו את המלאכה בשקילת המעשים,
המוסר הוא לא חיצוני הוא נובע מהדרישה של מאי דעלך שניא לחברך לא תעביד וזוהי התורה כולה על רגל אחת כידוע
3. אם יש לך דוגמאות תביא, ברור שיש גבול לדבר כי החיוב של עזרה לאח למשל הוא גבוה יותר מבחינה מוסרית מהחיוב לעזור למי שאינו אח ( שורש ההבדלים בהמון מצות כגון ריבית השבת אבידה וכיו"ב )
4. מסכים שלא תמיד יש לנו את הנתונים לגבי טעמי המצוות
יש מצוות שהטעם הפשוט שלהם הוא רק : תתנהג כמו עבד ד' וזה עצמו מביא לשלילת "רק אין יראת אלוקים ... והרגוני"
כידוע ליודעי ח"ן שורש הנשמות הוא דווקא בבינה ( הנשמה היא השורש של דעת אלוקים ) ובלי בינה דעת מהיכן ?
אני חייב להודות לריבונו ש"ע שמשום מה זיכני לפגוש כמה וכמה ת"ח בעלי נשמה המתבוננים בעין פקוחה בתורת ד' .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2010 19:40 |
|
| |
חי
אני רואה שאתה מאד משוכנע באמונתך ואפילו יודע מה שיודעי ח"ן יודעים. וכו וכו.
אבל האם בלי אמונה בכל אלו- יש איזו הוכחה לכל זאת בלי האמונה? ראיתי היום באחד האשכולות- הפניה לספר אבסורדי -לדעת להאמין- או משהו דומה.
כנראה צריכים באמת ללמוד לדעת להאמין- כי בלי האמונה הרי אין כלום, ואין בכל הדברים הללו ממש,
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2010 20:45 |
|
| |
תלמיד
לגבי מחיית עמלק זה פשוט
המצווה היא רק חובה על הציבור לפי הרמב"ם ורק בשעה שזה אפשרי ( וזה גם לפי החינוך שחולק על הרמב"ם )
א"כ היום אין לנו שום אפשרות לברר יחוס של עמלקי
וגם אין לנו הנהגה ציבורית ראויה לקיים בה את המצוה
בעתיד כשיבואו העמלקים להתריס נגד מלכות שמים
אז תשוב המצווה למקומה
ירוחם
אני לא מבין למה תתעלם מכל היסודות עליהם אני מבסס את הגישה שלי
איני חושב שזוהי אמונה במובן של חוסר אפשרות לברר
אלא במובן של הכרעה ע"פ השכל שלי ( וכנראה לא שלך )
ועל כה"ג אמר הרמב"ן כי " אין חכמת התורה כחכמת התשבורת "
אם יש כאן מקום לאמונה אז אבקש שתאמין לי שהפרשנות שלי
גם אם נראית בעינך לא מבוססת, התבססה אצלי אחרי שנים רבות של לימוד
ברוב ( ואולי אעיז פני לומר כמעט כל ) ענפי התורה ( עד כמה שהשגתי ממנה בדלותי ) כולל גדולי הוגי הדעות שבכל הדורות ( מהרמב"ם והכוזרי דרך המהר"ל והשל"ה עד הנצי"ב והחזו"א [רשימה מיצגת בלבד] )
ועוד יותר בשמוש ת"ח גדולים שזכיתי להסתופף במחיצתם
בימי חלדי
ביניהם המשגיח שכבר ציינתי למעלה ועוד כמה ת"ח שאיני יכול להזכיר את שמם כאן
אבל חלקם מגדולי דייני הדור
|
|
|
|
|
