על מה נשען מחקר האלים?

אך ראשית, שוב, הערה מתודולוגית.

 חשוב מאד לשים לב שיש נתונים היסטוריים שהם פחות או יותר קשיחים, לדוגמא, פסלי אלילים או כתבים מתקופות עתיקות. ויש תיאוריות. למשל, איך מזהים שפסלון מסויים הוא של אליל כזה או אחר. לפעמים הזיהוי ודאי, לפעמים פחות. או בשאלה היותר קשה, מה משמעות של דבר מסויים שידוע על קיומו. וכאן קשה מאד להימלט משימוש בהנחות יסוד תרבותיות שלנו. אי אפשר בלי זה, אבל לפחות צריך מודעות שאלו הנחות יסוד מראש. 

הדוגמא הבאה היא לדעתי מהותית ועיקרית.

אין לנו שום מידע בצורה של סיקור שיטתי מה נטלו בני ישראל מסביבתם. רגלים לדבר שהיתה השפעה, אך לדעתי האמירה "היתה השפעה" טעונה מחקר רב, מהי השפעה, כיצד היא עוברת, כיצד מודדים אותה, ועוד. ומי שבקיא ולו מעט במדעי הדתות יודע שעצם ההנחה שיש זרימה של תפיסות ואמונות והנהגות מתרבות לתרבות (וכיצד מגדירים גבולות תרבותיים זה גם לא פשוט), הנחה זו נקראה "ההנחה הדיפוזית" והיא נתונה במחלוקת אפריוריות (קודם לבדיקת העובדות המעטות הידועות בודאי) בין חוקרים ודורות.

ועוד, כפי שיתברר לקמן, וכפי שאני טוען בכל מקום אפשרי, "מדע ביקורת המקרא" קיבל על עצמו - למעשה מסיבות פוליטיות אבל להתייחס לכך זה כשל לוגי - את ההנחה ההתפתחותית. הנחה זו אומרת שכל דור מאוחר ידע יותר והיה מסוגל לחשיבה ולערכים גבוהים יותר.

כמדומה שההיסטוריה הרחבה של האנושות מעידה שזה ממש לא כך. וגם ההיסטוריה של עם ישראל מעידה שזה לא כך. אני מעיר זאת כי נראה שחוקרים שונים בתקופות שונות טענו או הניחו שהאמונה המונותיאיסטית היא פרי התפתחות וכי תחילה האמונה בה' היתה אמונה באליל אחד מבין רבים, ולאט לאט היתה התפתחות לעבר המונותיאיזם. אמונה זו מבוססת על החלת ההנחה ההתפתחותית ואין לה מקור (בוודאי לא מקור חד משמעי) בנתונים המקראיים או מחוץ להם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

אנו מדברים על תקופה בת מאות ואלפי שנים, שבה התחלפו אימפריות. עם זאת, נוהגים לדבר על שתי תרבויות גדולות ששלטו והשפיעו. המסופוטמית - שכוללת את האשורים, הבבלים, הכשדים, כל אחת אומה ענקית עם אימפריה משלה. והמצרית. (איני יודע מדוע לא דנו בתרבות שממזרח לירדן או זו של הפלשתים. זה סביר שגם תרבויות אלו יכלו להשפיע. אולי כתבו על כך ואיני מכיר).

היכן אפשר להשיג מידע ראשוני על תרבויות אלו ואמונותיהן?

היום מצוי מספר גדול של ספרים על העולם העתיק ואמונותיו. אפשר לגשת לכל ספריה עירונית או אקדמית טובה ולהקדיש קצת זמן, כמה ימים, כדי לקרוא ולהכיר. יש ספרי תירגום של מקורות, כמו "בימים הרחוקים ההם", ש. שפרה ויעקב קליין, אנתולוגיה מנוסחת בצורה שירית עם מיתוסים, בהוצאת עם עובד תשס"ב. או "סיפורים מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה, גרינץ, מוסד ביאליק, תשל"ח. ועוד הרבה. אני מציין בכוונה למקורות עבריים שזמינים לכל המשתתפים כאן.

באנציקלופדיה מקראית וב"עולם המקרא" אפשר לקרוא ערכים והקדמות על האמונות האליליות. ויש כמובן ספרי מחקר הרבה. אך יש לשים לב ולהבחין היטב היטב בין תיאורי עובדה לבין השערות. וכבר היו בפורום אשכולות על זיהוי מילים שמציינות השערה (למשל: "אין ספק ש...").

מה הם המקורות הספרותיים שמהם נלקח הידע המודרני על התרבויות העתיקות?

בתוכן הענינים של "בימים הרחוקים ההם" אפשר לראות רשימה קצרה של מקורות שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ופוענחו. כמובן, לא תמיד הטקסט שלם ופעמים רבות אפשר להתווכח ולהראות פנים לתירגום של מילים גם באופן שמשפיע על הבנת קטע. הנה כמה מהם:

אנומה אליש - סיפור הבריאה הבבלי.

אנכי ונינח ורסג - סיפור גן העדן השומרי

אליל וננליל - הולדת אל הירח

אתרחסיס - סיפור המבול הבבלי.

וכמובן עלילות גלגמש.

זהירות ממילים טעונות

ושוב הערה מתודולוגית: כאשר קוראים תירגומים, גם כאשר הם אמורים להיות מדוייקים (ולא רק עיבוד שירי כמו בספר הזה), אי אפשר להימלט משימוש במילים שנושאות קונוטציות. למשל המילה "אל". מה אומרת המילה הזו לנו, ולכל אחד מאיתנו, ומה היא אמרה לבני הדורות ההם (וגם שם יכלו להיות הבנות שונות)? כוח ועוצמה? חיים נצחיים? שקר או אמת? זאת אפילו בלי להיכנס למשמעים הסוציולוגיים של אמונות אלו. אציג לקמן את האופן שבו רואה קויפמן את ההבדל בין אלילות ליהדות וגם שם יש להניח שתפיסתו מושפעות מהנחות היסוד שלו, שאמנם חלק בעיני נכונות מאד.

המשותף לאמונות אליליות והחידוש באמונת היהדות

יש משהו משותף לאמונות האליליות המסופוטמיות והמצריות, וכמסתבר גם בתרבויות אחרות, כמו היוונית (את המיתולוגיה היוונית קל במיוחד להכיר כי הספרים אודותיה רבים מאד).

א. משפחות אלים שנולדות מחומר ראשוני עקב פעולת זיווג והולדה. הדור החדש נלחם עם הישן, או להפך, ואחד האלים החזק מכולם מנצח והורג את הדור הקודם. יש תקופות ומחזורים בדורות האלים. כמובן, מלבד מלחמות האלים שורדים לנצח, אם כי הם אוכלים ושותים ולא ברור עד כמה הם זקוקים למזון. (וכמובן הם מרבים ביחסי אישות זה עם זה ועם בני אדם. מזיווגים אלו באים "גיבורים ואנשי קדם").

ב. האלים כפופים לגורל. במיתולוגיה היוונית אלו אלילות שחזקות יותר מכולם. לא ידוע לי מה קורה במיתוסים אחרים בסביבה המזרח תיכונית. 

ג. בין בני אדם לאלילים קיימת מערכת יחסים מורכבת שאינה שונה בהרבה מזו שבין האדם הפשוט לבין המלך או השליט. האלים מקבלים שירותים מבני אדם ומעניקים להם, כאשר מתחננים לפניהם מספיק, או כאשר הם מחבבים באופן מיוחד אדם זה או אחר. הם גם יכולים לכעוס בנקל ואז לרצות להשמיד את האנושות בשל עוולות קטנות בעינינו (המבול בא בגלל שבני האדם הפריעו לאלים לישון טוב בצהרים).

ד. מה שכבר הזכרתי לעיל ואני סבור שמגיע לו דיון עצמאי: לאלילים יש פסיכולוגיה אנושית מאד. הם נהנים מכל מה שבני אדם נהנים ממנו, אלא שהם עמידים בפני רוב הבעיות שבני אדם סובלים מהם. הם חזקים, חיים לנצח (אם לא הורגים אותם), משיגים מה שהם רוצים. ועוד. הם אינם מוסריים לפי העלילות אודותיהם. עם זאת, מכתובות שונות נראה שמשבחים אותם על אהבת צדק ומשפט בין בני אדם.

גישתו של קויפמן

אני ממליץ לעיין ב"תולדות האמונה המקראית" של קויפמן, כרך ב'. אקדים כי הנחתו האחת אינה מקובלת עלי. הוא רואה באמונה המונותיאיסטית "התפתחות של רוח העם" (רעיון הגליאני ובן התקופה...). אני רואה בה גילוי של אלקות בתוך נשמתם של אנשים גדולים כמו אברהם אבינו.

למעט הבדל מהותי זה, סבורני שהניתוח שלו נכון מאד ומאלף.

קויפמן מסכם את האמונות האליליות, מה שיספק מידע שוטף לפותח האשכול וכל המתעניין.

קויפמן עומד על החידוש שבאמונה המונותיאיסטית. בלשוננו היום, "אידיאה דתית מטפיזית חדשה" (עמ' 254). האלקים היהודי הוא טרנצנדטי לבריאה, אין לו פסיכולוגיה ואין לו תכונות אנוש. הוא חופשי מכל הגדרה ומכל רצון ומכל תלות. אי אפשר לקנותו בקרבנות או לשחדו. אך הוא אוהב משפט וצדק.

האידיאה הזו ניתנה לעם ישראל כולו בידי יחידים שהשגותיהם היו גבוהות משל סביבתם.  התנ"ך הוא ספר שנכתב במשך דורות בידי אנשים שונים, גדולים אבל שונים. גם אם נניח, כפי שמקובל עלי, שחמישה חומשי תורה נכתבו בידי משה רבנו בהשראה אלקית, שאר הספרים לא נכתבו על ידו. חלקם נכתבו בידי האנשים שנזכרו בהם, כמו הנביאים, אך גם הם עברו עריכה מסויימת, אם כי זהירה מאד. לכן ניתן למצוא בתוך הספרים גם ביטויים של אמונות שבעינינו )(אני מקוה) הן פסולות ומוטעות. הדברים נאמרו בידי בני הדור עבור בני הדור.

לכן יתכן שהיו אמונות במלאכים, בבני אלים, אולי גם במזיקים ושדים ושעירים. יתכן גם שהאמונה במלאכים נוצרה כתשובה לאמונה של הגויים מסביב שיש אלילים רבים, ועם ישראל אימץ את האמונה הזו בשינוי מהותי. אם יש כוחות נוספים לצד האלקים, כולם כפופים לו, משרתים אותו ועושים את רצונו. ואלו הם בני האלים שמהוים, אולי, מקהלה המשבחת אותו מדי בוקר. ביטויים לאמונות כאלו נמצאים במקרא, ויש מחלוקת גדולה שתלויה בהנחות יסוד רבות, תרבותיות (ולפעמים פוליטיות), מה הביטויים האלו אומרים בדיוק.

נראה לי שבתחום זה דן פותח האשכול. וכל מה שכתבתי כאן עד עתה הוא מבוא. עכשו, על סמך מבוא זה, אני כשלעצמי מוכן יותר לדון בשאלות הפרטיות עם המקורות.

***

המחלוקת על קויפמן והפוליטיזציה של המאבק נגד אמונת המונותיאיזם

אפשר לדלג על הקטע הזה, אבל הוא לדעתי חשוב.

עיון בפרטים במחקר המקרא יראה כי יש נטיה, שראשיתה בביקורת המקרא ה"גבוהה" (שעוסקת בעקרונות ולא בפרטים) שעוסקיה היו פרוטסטנטים והמשכה אצל חוקרים יהודים בני זמננו. המשותף לכולם הוא: אמונה התפתחותית.

אם בכלל היו אברהם ומשה, הם האמינו באליל אחד שכינו אותו באחד משמות ה' בתורה. האמונה שהאלקים הוא שליט יחיד בעולם היא מאוחרת, ומתחילה אצל הנביאים. אם מוצאים עדות לה בספרים עתיקים, זה סימן שהם מאוחרים או שזו תוספת מאוחרת.

ניתן לשער, וזו דעתי, ולא רק דעתי, כי ההנחה הזו שירתה את הפרוטסטנטים שרצו להראות כי היהדות התפתחה לאט לאט בכיוון הנצרות. מדוע אוחזים בה חוקרים יהודים בני ימינו? אני חושד שזו כניעה לאקלים דעות שנתפס כמחייב (עיינו: קון, מבנה של מהפכות מדעיות) ואולי יש כאן עוד מניעים. הוכחות לגישה זו אין , וכאמור הראיות מהמקרא הן להפך. כבר שמואל קובע כי "שמוע מזבח טוב" ואברהם פונה לה' שלא יתכן שיעניש צדיק עם רשע.

לזה יש להוסיף בנית תיאוריות מרחיקות לכת על בסיס רעוע מאד. כמדומה שבשטחים אחרים בהיסטוריה לא היו מתקבלות תיאוריות כה נטולות בסיס ובוודאי לא בלי מודעות עצמית להנחות היסוד. (ואולי אני אופטימי מדי?)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

מדוע שזו תהא מילתך האחרונה?

לגבי המתודולוגיה של ביקורת המקרא, ראוי לדעתי להקדיש לכך דיון נפרד. ממה שקראתי, לא ראיתי דיונים על מתודולוגיה, אם כי אולי פה ושם יש התייחסויות. בכל אופן, הביטוי בפועל של "מחקרים" בתחום מכיל מועט בעל ערך והרבה השערות שאפילו אינן תלויות בשערה. לדעתי כמובן.

למדעי המקרא לא אמורים להיות כללים נפרדים משל תחומי מחקר קרובים. לדוגמא: 

במדעי הדתות, שהוא תחום נפרד על פי הגדרתו באקדמיה, וכן באנתרופולוגיה, יש מתודולוגיות ויש דיונים בדיוק בשאלות אלו. איך התפתח האדם, כיחיד וחברה, מן הזמן העתיק ביותר אל ימינו.

ציינתי לעיל הנחה שעולה לדיון ונתונה במחלוקת במדעי הדתות: לגבי הדיפוזיה של אמונות. (אני משער שהאמת באמצע. יש דיפוזיה, אבל אין "דילוגים". ובוודאי שיש התפתחויות מקבילות. גילוי נאות: אני נוטה לדעתו של יונג, שיש דימויים יסודיים שאופיינים לתודעה האנושית, כנראה מחמת הפסיכולוגיה האנושית). האם קיצרתי מדי או שזה ברור?

הערתי לעיל על הנחה נוספת שגם אתה הזכרת. ההתפתחות. והנה, למרות שהעיקרון מתבקש מעצמו, ההיסטוריה מוכיחה שיש נסיגות לצד התקדמות. ובכלל החלוקה בין חיובי לשלילי, נסיגה לעומת התקדמות, טעונה בירור ולפעמים מחילה את ערכי המתבונן על התחום בלא מודעות עצמית לכך. שוב, האם קיצרתי מדי?

בוודאי שיש במקרא, בחמישה חומשי תורה ובתנ"ך בכלל, מקומות תמוהים, סתירות, ועוד. ראוי היה לדון בכל אחד ואחד מהם!

אולם יש להבדיל לדעתי בין שאלה טובה ומוצדקת לבין קפיצה לוגית לעבר מסקנות שאולי ניתן לומר שהן מתקשרות להשערה ההתפתחות, ואולי גם זה לא.

אני מעדיף לדון במתודולוגיה באשכול אחר. ולהשאיר את זה לנושא האמונות האליליות המשתקפות במקרא.

זה יקח זמן רב לסכם את הנושא עבור אשכול כזה. לדעתי ראוי לעסוק בדבר, אלא שאני מחוייב כרגע ליעדים אחרים. אם תרצה, אנא כתוב וננסה לפתוח כזה דיון.

לגבי החשש מהתפרצויות, הרי יש טיפקס של הצנזור. ויש לנו היום שפע של מנהלי משנה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

אני מצטרף למשאלה.

אנא הבא נא קושיות שיש לפתור.

הן צריכות להטריד גם אותנו.

רק שאני מבקש לפתוח להן אשכול נפרד.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">