מפאת כבודם של נשואי ביקורתי, לא אציין דבריהם. כבר כיוונתי מראה מקום המצוי לכל, ב"דבר מלכות" בחלק "תורות אדמור"י חב"ד". כל מילה נוספת על הנכתב שם, מיותרת. הדברים מדברים בעד עצמם.
הצ"צ במקום שציינת אכן עשה דבר גדול מאוד, שחידד את דעת המהר"ל נגד הרמב"ם שיחס לבורא את התוארים האריסטוטליים כמו "השכל" ו"היודע והידוע" וכד'.
תוקן על ידי יוחנןפאולס ב- 26/08/2010 00:09:18
נשלח ב-26/8/2010 00:12
אני לומד רבות את הספרות החב,דית ומעולם לא נתקלתי. אתה מסכים איתי ש'דבר מלכות' אינו נקרא ציון מקור? הצ"צ עשה הרבה יותר מכן כשכל חיבורו עוסק בהיתר קריאת שמות והגשמה של הא-ל, וזו רק דוגמא. מטרתה של החסידות היא 'להפשיט הדברים מגשמיותן' ולהבהירם. וחרגת מתוכן האשכול.
*-- ARTICLE_MAIN_PIC_END *
הרבי מליובאוויטש, ר' מנחם מנדל שניאורסון, לבד מזה שהיה המשיח הכושל הגדול ביותר מאז שבתאי צבי, היה גם הוגה מיסטי ענק. כיורש וממשיך של המורשת התיאולוגית החב"דית העמוקה (לדעתי ייתכן שהעמוקה ביותר בתולדות היהדות) היה לו חומר רב שאיתו יכול היה לעצב את עולמו המטאפיזי, והוא השתמש בו בצורה מופלאה. הייתי רוצה להביא מעט (אבל באמת, מעט שבמעט – מדובר באוקיינוס של הגות מיסטו-תיאולוגית) ממנה לפניכם.
ראשית כמה דברי הקדמה. את חב"ד ייסד ר' שניאור זלמן מלאדי, והוא, ותלמידו המובהק ר' אהרן לוי משטרסיליה, ובנו ר' דובער, הם שעיצבו את התיאולוגיה המיסטית העמוקה של חב"ד. היא עמוקה לדעתי משום שהיא הדוגמא הכי טובה לנון-דואליזם יהודי, כלומר ההכרה שלית אתר פנוי מני ממש, היינו שהעולם כולו הוא עצמותו של אלוהים, שבאמת אין עוד מלבדו וכל מה שנראה שאינו האל (כמונו עצמנו) אינו אלא אשליה. זוהי תיאולוגיה אקוסמיסטית, אבל היא לא באמת שוללת את העולם, אלא רק שוללת את קיומו כנבדל מהאל, כך שלמעשה מחייבת אותו מאוד, כי היא קובעת שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו.
*--global_section**--<<>>***--header*
אלוהים זה הכי למטה
נתחיל במטאפיזיקה: עבור הרבי מליובאוויטש הקיום משתרע על פני שלושה רבדים:
א) אין סוף, או עצמות: האלוהות עצמה, אינסופית, נצחית, ללא חלוקה, ללא ריבוי. אין לה שם או תיאור, והיא כרגע נמצאת מעבר ל"חלל הפנוי", שהוא תחומו של העולם הנברא.
ב) סובב כל עלמין: הרובד האלוהי שבו המהות האלוהית גובלת בחלל הפנוי. כאן כבר יש פוטנציאל של חלוקה, של ריבוי, של צמצום אלוהי, וממנו נובעת הבריאה. לרובד הזה אנחנו קוראים בשם הוי"ה (היינו השם בן ארבע האותיות, השם המפורש).
ג) ממלא כל עלמין: כאן מצויים כל העולמות (אצילות, בריאה, יצירה, עשייה) והספירות. כאן יש כבר צמצום בפועל, וריבוי, ועורף ותחרות. לרובד הזה אנחנו קוראים אלוהים, או אדני. במרכזו אנחנו חיים.
בהתאם לחלוקה הזאת נבנית גם תכנית העבודה הרוחנית שלנו. עלינו למשוך ולהוריד מטה את השפע האלוהי (כן: לא להתעלות ולהתמזג עמו מעלה!), ובכך למלא את העולם בעצמותו של האל. דבר כזה, שכרגיל היה פשוט מאייד את העולם, אצל הרבי מליובאוויטש רק הופך אותו עוד יותר לאלוהי, אבל משאיר אותו על כנו. וזו גדולת התורה הזו: ההבנה שכדי להיות אלוהיים בשלמות אל לנו לבטל את הריבוי והשונות, אלא אדרבא: שהאלוהות כוללת בתוכה בשמחה דברים אלו (ואחרים. ובכלל, היא כוללת בתוכה הכל בשמחה), ושלמעשה המימוש הכי עמוק של האלוהות הוא בכללותה את העולם, וזו גם מטרתה: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" אומר המדרש, כלומר האל הטוב רוצה להתממש דווקא בעולם החומרי הזה.
אחדות האל והעולם, שעל פי הרבי מליובאוויטש כרגע עדיין
******* language="" for="ad_732901" event="FSCommand(cm8FlashCmd,cm8FlashArgs)">
if (typeof(cm8FlashCmd)!="undefined") DoFSCommand_732901(cm8FlashCmd,cm8FlashArgs);
לא קיימת (העולם הוא אלוהים, אבל אלוהים הוא רק "ממלא כל עלמין", לא "אין סוף"), תגיע עם הגאולה ותבטל את ההיררכיה שבין בורא לנברא: למעשה זה יהיה מעבר מפנאנתאיזם (שבו העולם הוא האל אבל האל גם יותר מהעולם) לפנתאיזם ממש (שבו העולם והאל חד הם). העולם עצמו יתקיים כישות אלוהית אינסופית, אך ללא ביטול קיומן של התופעות השונות שבו. מגניב.
אז מה עלינו לעשות כדי שכל זה, במהרה בימינו, יקרה? כפי שלאלוהות שלושה רבדי קיום, גם לנו שלושה רבדים של משיכתה תתברך ארצה:
א) ביטול בתכלית: עבודת השם העמוקה ביותר היא ביטול בתכלית, כלומר עבודה המבטלת את הסובייקט העובד באופן טוטאלי, מעיקרו. "הסובייקט העובד כאילו מעולם לא נוצר" כותב אלון דהן ב"דירה בתחתונים: משנתו המשיחית של ר' מנחם מנדל שניאורסון". ואכן, הוא מעולם לא נוצר - רק אשליה היה. זהו הישג נדיר ומהווה את שיאה של עבודת השם, ובאמצעותו נמשכת העצמות העליונה אל העולם התחתון (ברור: כי האדם הופך כולו לעצמות האל).
ב) ביטול היש: כאן על פי הרבי מליובאוויטש עדיין קיים "יש" כלשהו אותו מבטלים, על כן למרות שבוטל, הרי שנראה לנו שאכן היה מה לבטל, כלומר היה שם משהו ממשי מלכתחילה. זה לא רע, אבל לא הכי טוב, ומה שנמשך אל העולם התחתון כאן הוא אותו "סובב כל עלמין".
ג) עבודה עפ"י הטעם והדעת: עבודת המצוות הידועה, גם אם משלבים בה אי אילו כוונות ועושים אותה לשמה. עבודה כזאת מושכת שפע מהספירות, היא הנמוכה ביותר ומתאימה לכל אחד (כלומר, כל יהודי), והיא מקיימת את המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה.
*--global_section**--<<>>***--header*
ללא אגו אין טומאה
ברור שאותה עבודה של ביטול בתכלית היא מה שאנחנו (בעדות הניו-אייג') מכנים ההתפכחות מאשליית האגו. אין לנו "אני" כמהות ממשית ואף פעם לא היה, וההכרה בכך פותחת אותנו, גם אם זמנית, למגע בשפע שהוא הקיום עצמו. באותה עצמות שנפתחת לפנינו "הכל טוב", ולכן לא יתכן בה חטא, או טומאה. הנה דבריו של הרבי מליובאוויטש על כך:
"ונקודות הביאור בג' האופנים:
א) מציאות העולם תופסת מקום אצל האדם, שמשתמש בה ונהנה ממנה, ולכן יש אפשרות לטומאה הכי חמורה, ויש צורך בהגנה חזקה ביותר.
ב) מציאות העולם איננה תופסת מקום אצל האדם כי ההנאה והתענוג שלו הם בענייני קדושה, אבל, כיון שעבודתו היא מצד מציאותו (ההנאה והתענוג שלו בענייני קדושה), יכול להשתלשל מזה נתינת מקום למציאות העולם, ובמילא, יש אפשרות לעניין של טומאה, ויש צורך בהגנה.
ג) עבודתו אינה מצד מציאותו (ההנאה והתענוג שלו), כי אם לקיים רצונו של הקב"ה, ואז משוללת האפשרות לעניין של טומאה..." (ספר המאמרים, מלוקט, ח"ד עמ' קסב, כל ההדגשות, כאן ולהבא, במקור)
אני מפרש קטע זה כך: מסתבר שאותו אדם שתופס את מציאות העולם כהוויה בפני עצמה, לא עלינו, נתון למתקפות מצד היצר הרע וממילא גם פגיע לעומתן. הוא רואה את האל כאילו הוא נפרד מהעולם חו"ח, מתייחס אל "אלוהים" או "אדני" (היינו: ממלא כל עלמין, היינו הספירות), ומתוך כך ברור כי הוא מרגיש עצמו מצוּוה לקיים את ההלכה, וברור גם כי הוא זקוק לה כדי שלא ליפול לטומאה.
השלב הבא הוא אדם המתקשר עם "סובב כל עלמין", היינו האל ברמה הגבוהה יותר, הוא השם המפורש. אותו אדם כבר הגיע למדרגה של ביטול עצמי, וכתוצאה מכך ברור שהוא חשוף פחות למעלליו של היצר הרע. אולם מכיוון שלא ביטל עצמו לחלוטין עדיין עליו להיזהר בדרכו, להישמר, ולשמור על מסגרת של כללים אליהם הוא מחויב.
*--global_section**--<<>>***--header*
הגוף לא מתבטל אלא מתקדש
השלב השלישי הוא ביטול מוחלט והצפת הווייתו של האדם בעצמות, באינסוף ברוך הוא. אותו אדם שמגיע למיזוג מוחלט (כאן בעולם הזה) עם האלוהות הטהורה ממילא לא חשוף לטומאה, וגם לא לחטא. מצד שני, אי אפשר לומר שהוא חופשי לעשות כרצונו, שכן רצונו לא קיים עוד. הוא כולו זרוע של האלוה, הפועלת את פעולתה בספונטאניות טוטלית.
אותו אדם המרוקן עצמיותו לחלוטין וממולא בעצמות אינסוף יכול למשל למלא את צרכי גופו ללא חשש. אומר הרבי מליובאוויטש:
"הרי כל זמן שנשארת מציאותו של האדם (ובלשון הידוע – יש מי שאוהב), יתכן שעיקר עבודתו תהי' בעניני הנשמה, 'חלק אלקה ממש', ובאופן שנשמתו עיקר וגופו טפל, ואילו בנוגע לגוף, מסתפק בכך שלא יפריע ולא יבלבל לעבודת הנשמה, ובמילא, לא שייך עוסק בהכתרת מלך [...] יחשוב ויבקש צרכי הגוף! אבל כאשר הקבלת עול דהכתרת המלך היא בתכלית השלמות, שאינו מציאות לעצמו, אלא כל מציאותו היא מציאות המלך – הרי, מציאות הגוף וצרכי הגוף אינם מציאות בפ"ע שיש להשתדל שלא יבלבלו לעבודת הנשמה, כי, גם מציאותם היא מציאות המלך, ולכן שייך שיחשוב ויבקש גם על הגוף הגשמי וצרכיו הגשמיים, כפי שמתחייב מצד מציאות המלך." (התוועדויות, תשמ"ח, ח"ד, 203)
שימו לב איזה יופי: אצל אותו יחיד הגוף עצמו הופך לאלוהי, ואין יותר הבדל דמיוני בין גוף לנשמה. האדם, המיקרוקוסמוס, מתאחד בשלמות של גוף-נפש, בדיוק כפי שבמקרוקוסמוס על מנת להביא את המשיח יש לבטל את ההבחנה בין העולם לאלוהים. הגוף לא מתבטל, אלא מתקדש, כראוי בתפיסה נון-דואליסטית אמיתית. כמה משפטים אחרי הציטוט לעיל חוזר ומבהיר הרבי מליובאוויטש:
:
"ונמצא, שב"אני לדודי" מרומזים כל פרטי הדרגות דלעיל: (א) "אני לדודי" – שה"אני" מתמסר ל"דודי" ומקבל עליו לעבוד עבודתו בפועל ממש, בג' [שלוש] הקוין [הקווים] דתורה עבודה וגמילות חסדים [...] (ב) "אני לדודי" – שהעבודה היא מתוך חיות כו' ורגש האהבה להקב"ה – "דודי", ענין התשובה [...] (ג) "אני לדודי" בתכלית השלמות – שכל מציאות דה"אני" אינה אלא המציאות ד"דודי", ענין הגאולה [...]." (שם, עמ' 204)
כלומר הגאולה היא הזהות המוחלטת בין האלוהות לאדם, וזו העבודה הגבוהה ביותר. עבודה מתוך אהבה היא נמוכה יותר, ומשמעותה תשובה מלאה, ועבודה של תורה, עבודה וגמילות חסדים, כלומר שמירת מצוות ומוסר וחסד ביומיום, היא הרמה הבסיסית של עבודת השם. כמובן שגם בשתי הרמות התחתונות של העבודה יש ערך רב, וממילא לרמה העליונה זוכים רק יחידי סגולה (ומובן שהרבי מליובאוויטש וחסידיו ראו בו יחיד סגולה שכזה), אבל גם ברור שכמו שבזמן הגאולה השלמה מצב זה יהיה משותף לכולם, וכך כדי להחיש את הגאולה כדאי שכמה שיותר אנשים יגיעו למצב זה.
ככל שמתקרבים לגאולה עוד ועוד אנשים יבטלו עצמם ויהפכו ל"עצמות". בו זמנית הכרתו של כל אדם תתקרב עוד ועוד לביטול מוחלט. בסופו של דבר יימשך האינסוף לגמרי למטה, והעולם יהפוך לאלוהי (ברמה הגבוהה ביותר). כאמור, טרנספורמציה מבורכת זו לא תבטל את העולם, אבל היא כן תבטל את העולמות העליונים (אצילות, בריאה ויצירה) וכן את הספירות כולן (לבד ממלכות) שכן הכל ממילא יהיה האינסוף ברוך הוא. אז יפוג סוף סוף הפער בין האל לעולם, והדואליזם העגום הזה שכולנו מרגישים בו (ושהמסורות היהודית והנוצרית נבנו עליו) ייעלם. ובא לציון גואל.
*--global_section**--<<>>***--header*
המצוות הן לא העיקר
אבל איך יכול להיות, אולי תשאלו, שהמצוות אינן נחשבות לעבודת השם הגדולה ביותר? טוב, אז לבד מזה שבעמדה זו החזיקו כבר יהודים רבים וטובים (ולא רק ישו ושפינוזה, אלא גם, למשל, הרמב"ם), הרי שהיא קשורה אצל הרבי מליובאוויטש לתפיסה האונטולוגית-מטאפיזית שלו, והרי עיקרם של דברים:
הכלי שנתן לנו האל כדי להחיש איתו את הגאולה הוא התורה. אבל התורה היא לא רק המדריך שלנו למטרת החיים (גאולה) והאמצעים להשגתה (מצוות), אלא גם מסד העולם, כלומר היסוד המכונן של המציאות. התורה היתה קיימת לפני העולם ולמעשה (ככתוב בזוהר) האל הביט בתורה וברא את העולם על פיה. ולא מדובר רק בחוקי הטבע, כלומר בתכנית המתאר של בעולם, אלא גם במהלך ההיסטוריה: הכל כבר כתוב. הסיפורים בתנ"ך אינם תיאורים של מה שקרה – הם הוראות מחייבות למה שיקרה.
(וכן, זה אומר שההיסטוריה מתקדמת בצורה דטרמיניסטית לחלוטין. אולי לכן היה לרבי קשה כל כך לקבל את זה שהוא לא המשיח – הרי הובטח לו (על פי פרשנותו לתורה) שהוא האיש, ומה שכתוב לא יכול להיות טעות!). אותיות התורה אוצרות בתוכן את הכוח האלוהי, ולכן שימוש בהן יכול לברוא או להשמיד תופעות בעולם. לבסוף, ההלכה, שנגזרת מהתורה, גם כן מכוננת מציאות, ופסק הלכה של רב מוסמך הוא בריאה בזעיר אנפין (תרתי משמע). הנה:
"וזוהי שייכות דהלכה לשם הוי', כי, הכח לשנות מציאות העולם שתהיה בהתאם לפסק הלכה, מבלי להתחשב עם מציאות העולם על פי טבע, נמשך רק משם הוי' שלמעלה מהטבע [...] ומזה מובן מעלתו של המוסמך להוראה – שיש לו כח מיוחד של בעלות על מציאות העולם (כח שניתן מהקב"ה למשה רבינו, וממנו נמסר דור אחר דור עד לדורנו זה)" (התוועדויות, תשי"ב, ו', 68-69)
*--global_section**--<<>>***--header*
יש לכם חיוב לחדש בתורה
אבל כל זה נכון לגבי העולם הזה, כלומר העולם של "אלוהים" או "אדני". כל זה נכון לגבי תחום ה"ממלא כל עלמין". והרי יש תחומים שגבוהים ממנו... אז מה, האם ייתכן שכל התורה מדברת רק על העולם הזה, המוגבל? ודאי שלא. עליו מדבר חיצוניות התורה – אבל פנימיות התורה, הסוד, הוא תקף לגבי עצמות האלוהות. אז הנגלה שבתורה, ההלכה והמצוות, ההיסטוריה והמציאות - כל זה שייך ל"ממלא כל עלמין". אבל הנסתר שבתורה, זה כבר שייך ל"עצמות".
הבעיה היא שמה שרואים כשפותחים ספר תורה זה את הנגלה. הנסתר נסתר. צריך מישהו שיפענח את הכתוב ויסביר לנו איך הוא מתייחס למימדים הגבוהים ביותר של המציאות. המישהו הזה הוא היהודי. זאת משום שנשמתו של היהודי היא עצמות, אינסוף. שלא כמו הגוי, היהודי הוא "חלק אלוה ממעל ממש" – כלומר זה לא שהוא "הגיע משם" או חלילה "נפל", זה לא ש"בבסיסו הוא אלוהי" – לא לא: הוא אלוהי. ואם הוא לא מבין את זה זבש"ו, אבל זה לא משנה את העובדה הפשוטה שהוא והרובד הכי גבוה באלוהות – חד הם (לכן אפשרית אצלו בכלל הרמה העמוקה ביותר של הביטול – הביטול מתוך הבנה שהוא מעולם לא היה קיים כנפרד מהאל! אבל כמובן שכך זה בעצם אצל כל בני האדם.
משום שהיהודי הוא (במובן מסוים, עמוק) האל, הרי שהוא מעל התורה. זאת הסיבה שהוא יכול לפסוק ולחדש בהלכה, וזאת הסיבה שהוא יכול לגלות סתרי תורה. הנה דבר הרבי:
"ידוע שיש בכחו של כל יהודי, ויתירה מזו – יש לו חיוב, לחדש בתורה [...] ולכן כדאי לעורר ולזרז את כל אלו השייכים לחדש בתורה [...] שאפילו אם אין הם בטוחים אם חידושיהם מכוונים לאמיתתה של תורה, הרי שלא רק שלא יתעכבו מלכתוב החידושים, אלא – ישתדלו לכתבם, ולפרסם זאת גם בדפוס" (התוועדויות, תשנ"א, ג', 275-276)
כשיהודי מחדש בתורה הוא עושה זאת בתוקף היותו (בעומקו) עצמות האל, שהיא מעל לתורה ברובד הגלוי שלה, ולפחות שווה, אם לא גם כן מעל, לתורה ברובד הנסתר שלה. ממילא מובן שהבנת זהותו האמיתית היא הדבר החשוב והגבוה ביותר שיכול יהודי לעשות, ודאי שגבוהה בהרבה מעל קיום מצוות. חידושי התורה הם גם הדרך לשנות את העולם לטובה ולזרז את הגאולה, ועל היהודי לבטוח בכך שהוא מחדש כפי רצונו של האינסוף (שהוא, בעומקו, הוא), ולא רק להרבות בחידושים אלא גם להדפיסם ולפרסמם (שכן למילה, ולכתב, ולפרסום יש כוח מאגי)! אז קדימה יהודים טובים, חדשו חידושים טובים, פרסמו אותם בראש חוצות, והחישו את הגאולה.
נשלח ב-26/8/2010 00:28
המלךבשדה היקר:
יוצא לי לתפלל לפעמים בחבד בשבת, ולדעתי זה לא פשוט, אלה שזוכרים, יכולים עוד לחיות עם הזכרונות ולבכות,
אבל הדור החדש ? לא יכול לבכות כי לא מכירים, ולא יכול לשמוח כי אין במי לשמוח,
הצאן חייב רועה אין מה לעשות בעניין, רק לבחור מנהיג חדש, בשביל הצעירים והדור הבא, אסור לדעתי לסמוך על משיח שיבוא ויציל את המצב,
בגשמיות לא הייתה מציע לי לסמוך על משיח, נכון,
הרי לא תציע לי לקחת משכנתא בלי שיהיה לי כסף להחזיר,
ולכן בוודאי על חשבון הרוחניות של הדור הבא, ק"ו שאסור לסמוך על זה,
(בלי שום קשר לזה שאנו באמת מצפים שיבוא היום)
תוקן על ידי maxmen ב- 26/08/2010 00:30:21
נשלח ב-26/8/2010 00:33
נשיא דורנו,
סיכום שני יפה להיום?
לא ברור, אתה מתנגד לרבי?
תגובותיך סותרות זו את זו.
מקסמן,
לך שוב לקישור שהבאתי וראה כיצד ה"דור אשר לא ידע את יוסף" מחנךלאהבה את הרבי, לכך ש"לא עזב הרועה", ש"יתיר מבחיוהי, פתח ותראה.
נשלח ב-26/8/2010 00:35
"מפאת כבודם של נשואי ביקורתי, לא אציין דבריהם "
ליוחנןפאולס
את כבודם כבר רמסת בכל הודעותיך כך שציטוט ופרוט מדבריהם לא יעלה ולא יוריד.
הוא רק יוכיח את טענותיך שבינתיים הן אוסף של קלישאות ללא ביסוס.
נשלח ב-26/8/2010 00:37
במאמרו של תומר דלעיל הוזכר המושג "חלק אלוה ממעל" על הנשמה.
מלבד מה שמילים אלו הוצאו מהקשרם כפסוק באיוב שפרושו חלקו של האדם המוענק לו מהבורא שממעל.
הרי הם אליליות מוחלטת, הם מבארים שנשמתו של אדם שהיא ברואה יש מאין ככל הברואים הפיזיים, היא חלקיק אלוהי. כלומר אלוהים פוזר ברבבות חלקיקים של עצמו בתוך ברואיו.
אליליות במיטבה.
נשלח ב-26/8/2010 00:39
אוי, לא קראת ולא שנית, תלמד קצת ממאמרי האדמורים הק' בנושא ותתחיל להבין.
המילים הגבוהות שלך עשו רושם שאתה מבין קצת יותר. חבל.
נשלח ב-26/8/2010 00:44
המלךבשדה כתב:
מקסמן,
לך שוב לקישור שהבאתי וראה כיצד ה"דור אשר לא ידע את יוסף" מחנךלאהבה את הרבי, לכך ש"לא עזב הרועה", ש"יתיר מבחיוהי, פתח ותראה.
אז שוב: אמרתי שזה טוב כל זמן שיש תלמידים חיים ומספרים וכו'
בכל אופן זוהי דעתי, ובאמת כואב לי לראות (אפי' שאני לא מחבד) את החרבן הרוחנית והגשמית בדור הבא אם ח"ו משיח לא יבוא, או אם ח"ו לא יבחרו להם מנהיג חדש,
זה דעתי,,,,,,,,,,
לילה טוב ותצליח בכל דרכך אמן,,,,
נשלח ב-26/8/2010 00:56
המלח בשדה
אתה מגיב כ"כ הרבה אישית , ואף פעם לא ענינית .
אולי תתעמת עם הבעיות שהעליתי (נתחיל באחרונה) ולא רק תפזר סיסמאות. אני מתחיל באמת לחשוב שאתה בור בענינים הללו, וכל דיבוריך הם להצדיק את מסורתך, כך היית עושה גם היית נולד הינדי או בודהיסטי.
נשלח ב-26/8/2010 00:59
שאלתי לפני כמה עמודים היתה על הטענה שרק התחברות ל"נשיא הדור" מאפשרת חיבור לה'. לא מצאתי בציטוטים, מהתורה ואילך, גיבוי לטענה זו.
יש גם חמור מזה, ועל זה עמד כמדומה יוחנן פאולוס. כלומר, שחבד, בעקבות החסידות, בעקבות הקבלה, אימצה התעסקות בתארים המיוחסים לה' שיש בהם האנשה (=אנתרופומורפיה, כלומר ייחוס תכונות אנושיות). אני מסכים לביקורת זו וכזאת כתבתי בעצמי.
אולם סבורני שללא דוגמאות פרטיות הדיון יהפוך לחילופי קביעות: אמרת, אמרתי, לא אמרתי, לא זו הכוונה.
יש להביא במפורש דוגמאות ולדון בהן. ולראות אם יש להן הצדקה או לא.
וכמובן, ראוי לדעתי לשמור על לשון נקיה ומאופקת. והדברים אינם מיועדים רק לך אלא לכולנו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
נשלח ב-26/8/2010 01:15
מיימוני כתב:
שאלתי לפני כמה עמודים היתה על הטענה שרק התחברות ל"נשיא הדור" מאפשרת חיבור לה'. לא מצאתי בציטוטים, מהתורה ואילך, גיבוי לטענה זו.
הרב מיימוני היקר
הנה
ילקוט שמעוני תורה פרשת עקב רמז תתעג
ואומר כל פעל ה' למענהו ולדבקה בו וכי אפשר לו לאדם לעלות [במרום] ולידבק באש והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, ואומר כורסיה שביבין דינור, אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם
ויש עוד חז"לים על זה הדרך,
נשלח ב-26/8/2010 01:16
אין לי כח לבאר לך את כל הענין של "חלק אלו-ה ממעל ממש". אבל אם רק תתחיל ללמוד את דברי האדמו"רים בנושא 'התפזרות הבורא בעולמו' תראה שהדברים מוסברים בטוב טעם. בנוגע לשרש מצות התפילה, הצ"צ מגדיר שם בדיוק מה הפי' אליו ולא למידותיו, מהי קריאת שם לבורא, כיצד הבורא מתלבש במשהו, וגם קצת בנושא קרוב ל'חלק אלו-ה ממעל' - מילוי הבורא את עולמו. רק שבאמת ובתמים נראה לי שמעולם לא למדת את הנושאים.
נשלח ב-26/8/2010 01:16
"במאמרו של תומר דלעיל הוזכר המושג "חלק אלוה ממעל" על הנשמה. מלבד מה שמילים אלו הוצאו מהקשרם כפסוק באיוב שפרושו חלקו של האדם המוענק לו מהבורא שממעל. הרי הם אליליות מוחלטת, הם מבארים שנשמתו של אדם שהיא ברואה יש מאין ככל הברואים הפיזיים, היא חלקיק אלוהי. כלומר אלוהים פוזר ברבבות חלקיקים של עצמו בתוך ברואיו. אליליות במיטבה"
ידעתי מראש שכאשר תתחיל לפרט את טענותיך הן תתגלינה כקלישאות חסרות בסיס.
לפי דבריך כל התפיסה הבסיסית של היהדות עצמה היא אלילות פר אקסלנס:
*כל מי שמחזיק בתפיסה תיאולוגית שהופכת את האל לטרנסצנדנטי (שאי אפשר להגיד עליו כלום) יהיה לו קושי גדול עם רעיון בריאת האדם בצלם אלוהים. קשה להחזיק בתפיסה שאדם נברא בצלם אלוהים מצד אחד, ומצד שני שהאלנפרד מכל דבר גשמי. אם יש חיץ מוחלט, לוגי - לא ברור איזה הגיון יש ברעיון בריאת האדם בצלם אלוהים "
כל תפיסה של בריאת האדם בצלם אלוהים תצטרך להחזיק בתפיסה אנתרופומורפית."
*-- ARTICLE_MAIN_PIC_CREDIT_START *
