טענותיו של מחבר האבי עזרי על חב"ד

המלח בשדה
הפעם הגבת ענינית... ולכן הבנתי אותך.
 אולי תסביר ולו ברמז משהו מהקושיות החמורות שהועלו כאן. אחרת לא נוכל לראות בך פרטנר אמיתי לוויכוח.
 אני לא חושב שלא קראת בספרות חב"ד, אבל אני בטוח שאתה (ורבים כמוך) לא מבינים בכלל את הבעיתיות שבעיסוק התיאולוגי. אתם קוראים את הנאמר שם במין תמימות כאילו זה נקרא הבנת אלוהות. בעוד שאלו תיאורים של תכונות אנושיות במילים גבוהות שכאילו נותנות להם משמעות כל שהיא.


 

צענע
גם בוותיקן יושבים אנשים שלא מבינים למה "רוח הקודש" וה"בן" לא יכולים להחשב אלוהים בדיוק כמו ה"אב", כי כשמתחילים לדבר בנושאים שמעבר להכרה בהכרה אנושית, חייבים להגיע למסקנתך, להקיש מהנברא על הבורא. אבל ממסקנה שיש זהות בין הנברא לבורא. אפשר להגיע למסקנה חדשה, שבכלל הבורא מיותר, שהרי בין כה אנחנו אלוהות שעברה מוטציה מאלוה בעל תכונות מוטוציוניות (לפרשנות הזו של הבריאה), אז אולי נשאר אנחנו האלוהים הראשון בלי שום שינוי.. פאנתאיזם. או למסקנה שבכלל יש לו תשוקות אנושיות...ממש. כי מה יעזור לנו להעלות את ההשתלשלות מעלה מעלה חזרה, תמיד ניתקע במשהו בעל מידה וגדר והגבל, ואזי עשינו את אלוהים צרור תכונות ורעיונות, שאין ביניהם ובין לעשותו איש ממש ולא כלום.
 
לכן כדאי להצטנע קצת, ולקלוט שכל דיבור במהות האל הוא מתוך הכרתינו את עצמינו ותכונותינו, שההכרה עצמה והמוכר על ידה הכל ברוא ומומצא מן האיפוס המוחלט. ואין שום דיבור ויתכנות הכרה במה שמעבר לזה.

הרי כל מה שעשתה חכמת הקבלה זה לתקוע תיבת הילוכים ותחנת מימסר בין הבורא לברוא. כאילו שעל ידי זה יובן כיצד הישות (גם מילה אנושית) הבלתי נתפסת, בראה ומנהיגה עולם ומציאות בעלת הויה עצמאית. שהרי תיבת ההילוכים הזו עצמה מנין וכיצד נבראה, ומה יחסה בהיותה בעלת הגדרות ומגבלות לבורא שהוא בבלי תכלית וגדר?. מה הועלנו? ע"כ שהיא הומצאה ונבראה, אז אולי כדי לוותר עליה ולהשאיר את התפיסה התנכי"ת בדבר אלוהים שברא בריאה בלא ידיעה מדוע איך וכיצד

סליחה שאני מתערב שנית בלא לתרום כלל לעצם הדיון . איככה הוחלף הדיון המעניין האם טענותיו של מחבר ה"אבי עזרי" נגד חב"ד או מנהיגה צדקו לזמנם . לאורך זמן , במבט לעתיד   לדיון כללי וללא כללי מינהל תקין לדיון על חב"ד ותורותיה ?

מה שאמור להיות מעניין לדעתי בדיון זה , הוא שלכותבי וקוראי עצכ"ח אמורה להיות דעה די מגובשת בנושא .

הלא אם נתבונן מעט על שני האישים הנידונים בכותרת האשכול האבחנה ברורה מאליה בכל אופן לפי סגנון החשיבה העצכ"חי האחד שואב את כוחו רק מסגולותיו כמנהיג ציבור שמרני שהצליח לשמר את ציבורו ואף השפיע רבות על החוגים החסידיים להסתגר פנימה הן במישור הדתי והן במישור הנפשי פרטי של מאמיניו . ואילו רעהו [אם אפשר לכנות את הרבי מחב"ד כרעהו צ"ע] היה אינטלקטואל , חדשן ,מקורי , משכיל ופתוח גם בתפיסה הדתית המקובלת עד לזמנו וגם באופי החיים הפרטי של חסידיו עיין באריכות לעיל בדבריהם של מיימוני ותגובתו הראשונה של נשיאדורינו את הפרטים והדוגמאות.

במבט רחב טווח ניתן לטעון שעל כל התקוממויותיו הדתיות נגד הרבי למעט לימוד הרמב"ם ,עשיית עסק מהקהל , והשינה בסוכה [שאינה חידושו של הרבי האחרון ואף בבעלז לא ישנו בסוכה בכל אופן עד הרבי של היום] חזרו בהם ממשיכי דרכו הליטאיים . עיין ערך קירוב רחוקים שכיום קוראים בכינוס השנתי של "לב לאחים " הרב אליישיב והרב שטיינמן לכל אברך למסור מזמנו לטובת [אוכלי השפנים כלשון הידוע מתש"נ]אחינו החילוניים ואף נשים מתבקשות מידי שבוע ב"יתד" להשקיע שעה שבועית לשיחות קירוב בטלפון למרות שבשעתו זעק האבי עזרי והתריע על הסכנה שבדבר.    עיין ערך הגיור כהלכה שגדולי הלוחמים בנושא זה כיום הם אירגונו הליטאי של לייב טרופר?? והחכי"ם הליטאים שבאגודה.     עיין ערך שלימות הארץ שבתואנה זו או אחרת אבל לאחר הנסיגות האחרונות ותוצאותיהן אין רב ליטאי שייתן ידו לנסיגה נוספת על אף שעדיין אינם מסכימים עם הקישור לסימן שכט'.

מקסמן

pi aton
נגעת באחת הנקודות הקריטיות, בלוחמת הרב שך ברבי מלובביץ'.
הרב שך (למרות טבעו המהפכני, אותו ביטא כמעט בכל תחום פנים-חרדי) היה בעל אורנטצייה שמרנית ביותר, משנה אותה ינק מרבו רי"ז מבריסק ומדמותו של החפץ-חיים (אותה העריץ ביותר). ושהיתה מושפעת מלוחמת החורמה השמרנית-רדיקלית של הישיבות בליטא נגד ההשכלה והחדשנות (הוא היה בוגר סלבודקה ועוד). לא יכל להכיל את הנהגת חב"ד (של האדמו"ר האחרון) הפתוחה המודרנית והחדשנית כמעט בכל. כשהחלק היחיד שעוד יכל לחבר את שתי המשנות הוא לימוד התורה, שגם הוא קיבל בישיבות תומכי-תמימים צביון אנטי-נוסח ישיבות ליטא.
הוסף לכך את ההינתקות ההדרגתית של ישיבות ליטא (וישיבת סלבודקא בפרט) מכל עיסוק תיאולוגי ומטאפיזי. (וכבר הועלה כאן באחד האשכולות סברתו שעיסוק בהם איננו כי אם הכשר מצווה בעלמא, המנוגד לת"ת שצורתו האמיתית היא הנוהג הקלאסי-ישיבתי), בעוד שלובביץ' העלתה על נס גם לצעיריה את העיסוק באלוהות ובכל מטאפיסיקת הדת והמצוות.
 
כשכל זה רוכב על מחלוקות עתיקות מעיירות ליטא ורוסיה לאורך כל שנות מאבקי החסידות-מתנגדות, כשחב"ד ומשנתה היא אחת מסלעי המחלוקת.
 הרי ספר נפש-החיים (שהוא הספר המטאפיזי-אמוני בעל שיעור קומה היחיד כמעט שעדיין נמצא בישיבות, וגם זה רק בגלל שער ד' שבו העוסק במעלת ת"ת) כל כולו חוצץ נגד משנת ה"תניא". כך שהמחלוקת הישנה ההיא, תמיד היתה חיה ונוכחת למעשה בישיבות. 

גורם נוסף שתרם למאבק, הגיע דווקא מארה"ב.
 ר' אהרון קוטלר שאהדתו (בלשון ס"נ) ללובביץ' ואדמור"ה, ומאבקיו בה על צביון היהדות האורטודוקסית בארה"ב (ובארץ) ידועים וארוכים. היה דמות מוערצת מאוד על הרב שך, ואין ספק שגם זה הכריע את הכף לחובת הרבי מלובביץ'.