הדור הבא של הגדויילים. המעבר ממודל מרכזי למודל רב ראשי.
לא יודע אם שמתם לב לכך שהפצ'קוויל המטונף שיצא נגד בית ספר רפפורט מעוטר בחתימתם של ר' שמואל ברוך דוייטש ור' נתן זוכוביצקי ששודרגו ממעמד המושכים מאחר הקלעים לדרגת תת-מרנים.
האם יש בכך אמירה ברורה לגבי זהות גדויילי הדור הבאים? או נסיון למצב את האדונים הנכבדים הנ''ל בעמדת זינוק? ימים יגידו. על כל פנים חייבים לציין כי אין קונטקסט נאה להפצעתם של הרבנים הנ''ל על במת הציבורית החרדית מאשר כתב שיטנה זה בבחינת שהוא יאה להם והם יאים לו.
הוועדה התכנסה אמש עם מומחים ממגוון רב של דיצפלינות לדון בנושאים העומדים ברומו של עולם כאשר אחד הנוכחים העלה את השאלה הנוקבת על זהות הגדויילים הבאים.
הועדה כשלעצמה אינה מוטרדת ברמה הקיומית מהשאלה שכן היא לא מאמינה במוסד הגדויילים בהופעתו ותצורתו בעת החדשה וע''כ השאלה הינה אקדמית גרידא. מבחינת הוועדה מוסד האפיפיוריות החרדי הינו תוצאת משחק ילדים מגודלים פרימיטיבים ובעיקר עלגי מחשבה וכבר עייפה נפשנו מלהטיל שיקוצים נוספים במסד ההנמקות הרעוע העומד בבסיסו. אני יודע שיש רבים וטובים כולל חברי הטובים מפורום הזה המתגרדים קשות לנוכח שורות אלו, אך אין ברירה וכקאטו הזקן אחזור בפעם האלף ואתעקש על כי הגיע הזמן לנפץ את האמונה המטופשת במוסד הגדויילים הליטאי ולזרוק את שייריו ובעיקר את ניצביו הישישים והמסכנים לארבע רוחות השמים.
מבלי להעמיק חקר בתהליך יצירתם והתהוותם של הגדולים הרי שיש לתת את שימת ליבנו לתופעה הבאה. חלק גדול מהמועמדים בסיבוב הזה צברו אוייבים רבים וחלקם אפילו ביקורת וספקנות על מידת התבונה המצוייה בקודקדם.
כדוגמא מייצגת נבחן את מקרהו של ר' מרדכי גרוס שלמד בישיבות קול תורה ופונביז' וע''כ מוכר באופן אישי לחלק גדול מהאליטה. חלק גדול מהציבור שהכיר אותו בשנות צעירותו מטיל ספק בכשירותו הקוגנטיבית לנהל מסגרת החורגת ממו''צות אברייכים. ביקורת זו חלחלה גם למעגלים נרחבים כולל הדור הצעיר ואין מצב שהביקורת הציבורית נגדו תגווע בעת הכתרתו למרן על.
קשה לראות את התגבשותו של קונצנזוס סביב אישיות אחת זו או אחרת יהיו מאמצי הועדה הרוחנית של יתד נאמן אשר יהיו.
בקונסטלציה שתווצר סביר להניח על מעבר ממודל גדויילוס מרכזית למודל מולטי גדויילוס בו מחנות שונים יתרכזו כל אחד סביב הגדול שלהם ויטילו ספק בבגרותו הרגשית והקוגנטיבית של אפיפיור הכנסיה המתחרה.
יש שיברכו על תופעה זו ויש הרואים בה סכנה גדולה כולל הוועדה. בעוד שמודל רב-ראשי יכול תיאורטית להוביל לריבוי דעות הרי שיכולה להתפתח דינמיקת כלים שלובים לפיה מספיק שהגדול של אברכי רמת בית שמש א' מנפיק פתווה מטומטמת בשביל לגרור אחריו את כולם לסחרור של טירוף. למרות הטירוריזם המאפיין את חצרות הגדוליים דימינו הרי שבמקרים רבים הם מהוות גורם ממתן. במודל פלורליסטי עלול להווצר מאזן אימה שכן הפלורליזם יאפשר את נביטתם והבשלתם של הבלים שהיו נגדעים באיבם תחת מודל גדויילוס מרכזית. ומשעה שרעיון מסויים מקבל לגיטמיציה הרי שישנה סכנה ששאר חלקי החרדיות המתכיילות על המכנה המשותף הנמוך לפי חוק הכלים השלובים של הפונדמנטליזם לא יוכלו להיוותר מאחור.
והנלע''ד כתבתי.
תוקן על ידי הוועדה ב- 30/08/2010 11:39:49
תוקן על ידי הוועדה ב- 30/08/2010 12:17:31
נשלח ב-30/8/2010 15:08
רב ראשי
Multi Headed
ולא הרב הראשי
Chief Rabbi
נשלח ב-30/8/2010 18:23
אני חושב שגדולי ישראל נמדדים בלוויותיהם.
לא הרי לווית ר"מ פיינשטיין ורש"ז אויירבך ללוויותיהם של הר"מ שך ולעתיד לבוא - של ר"מ גרוס. כלומר "עם ישראל" יודע להבחין בין גדול לגדול.
העובדה שתת-מרן כזה או אחר חתום על מכתב לא צריכה להבהיל אדם ובוודאי שאינה מצדיקה הקמת וועדה בנושא.
נשלח ב-30/8/2010 18:42
מבלי להתייחס לנקודות שונות שהציגה הוועדה, ברצוני להגיב רק על הנקודה של ריבוי המוקדים של ה"גדולים" בציבור הליטאי.
התקופה היחידה לדעתי שניתן להגדיר בה מנהיגות אחת של "גדולים" בציבור הליטאי, היא תקופת המנהיגות הציבורית של הגרא"מ שך שנמשכה כעשרים שנה ושיאה ככל הנראה בהקמת "דגל התורה". גם מנהיגותו של הגרא"מ שך לא הייתה כמובן בקונצנזוס מלאלאורך כל השנים, כשניתן לציין כיסי התנגדות רבים ומגוונים למנהיגותו כדוגמת החזונישניקים בראשות הגר"ח גריינימן בבני ברק; הבריסקערס בראשות הגרי"מ פיינשטיין והרבנים סולוביצ'יק בירושלים; הגר"ד פוברסקי בפוניבז'; הרבנים הגר"א פרבשטיין ווהגרש"ז ברוידא בחברון; הגר"ח שמואלביץ והגרש"ז אויערבאך בירושלים ועוד. אולם ברור שבקרב מרבית בני הישיבות ובוגרי עולם הישיבות הליטאי, הוא היה המנהיג הדומיננטי הבלתי מעורער.
בתקופה שלאחר מנהיגותו של הרב שך, לא קם למעשה מנהיג אחד שיאחד סביבו את כל הציבור הליטאי-ישיבתי. על כתר המנהיג הדומיננטי התמודדו הגרי"ש אלישיב והגראי"ל שטיינמן, ומדובר למעשה עד היום על מנהיגות משולבת עם הרבה מאבקים פנימיים גלויים וסמויים. בדרגים הנמוכים יותר, ישנם מאבקים רבים ויריבויות קשות, הבאות לידי ביטוי בדרכים שונות. המאבקים המלווים את העולם הליטאי-ישיבתי בשנים האחרונות, בישיבת פוניבז'; בישיבת גרודנא; ב"יתד נאמן"; ב"שארית ישראל" ובעוד מקומות רבים, נובעים מכך שכבר כיום הציבור הליטאי-ישיבתי מפוצל ושסוע סביב דמויות רבניות שונות. סביב ראשי ישיבות ורבנים מתפתחות קהילות של תלמידים ומשפחות, שקשה למצוא את המאחד שלהם. בכל אופן, קשה לי להצביע על ההשלכות המעשיות לחיוב ולשלילה של פיצול זה. האם הם ישפיעו יותר על פתיחות או על קיצוניות של הציבור הנ"ל? האם הם יעודדו חרמות ומלחמות או ימנעו אותם?
נקודה מעניינת וראויה לציון לדעתי היא ההבדל בין ירושלים לבני ברק, משום מה נדמה לי שלמרות שירושלים איננה חפה ממלחמות חצרות הרי שבבני ברק כל המאבקים הללו תופסים מקום הרבה יותר משמעותי בחיי היומיום של האנשים מן השורה. בקרב רבני ירושלים ניתן גם למנות לדעתי פחות רבנים או ראשי ישיבות שמרכזים סביבם קהל "חסידים" ומנהלים מלחמות "קודש" באחרים. אני חושב שהגר"ש אויערבאך בעניין זה הוא יוצא דופן בנוף הירושלמי.
_________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 30/08/2010 18:43:16
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
נשלח ב-30/8/2010 23:22
דרך אגב,שהוזכר כאן ההבדלה בין בני ברק לירושלים,נראה לי שבשנים האחרונות יש תופעה מענינת,בעבר,בני ברק היתה סמל לקיצוניות,לתקיפות בכל נושא,וירושלים יצגה את הצד המתון,נראה לי שבשנים האחרונות המצב משתנה,בירושלים,יש את שתי המנהיגים הדומיננטים של הציבור הליטאי,הגרי"ש אלישיב שליט"א,והגר"ש אועירבך שליט"א, שמיצגים את הצד הקיצוני יותר ,זה משתלב גם בתמיכתם באחד מהצדדים של פונובי'ז, משא"כ בבני ברק מנהיגי הציבור שבו דוגלים בדרך מתונה יותר, הגר"ח קניבסקי שליט"א, הגראי"ל שטינמן שליט"א, הגר"נ קרליץ שליט"א, וזה גם מתבטא בתמיכתם בצד אחר במחלוקת של ישיבת פונבי'ז. והאמת,שזה לא מפליא,כי כך דרך העולם,שמתחוללים שינוים בכל מקום,הדרך לא נשארת בכיוון אחד,כי טבע האדם שמבקר את הדרך שהוא נמצא בו,וטבע האדם,שאוהב שינויים,אז כל אחד,בשלב מסוים,משנה את הדרך שלו לכיוון הנגדי. כך שנוצר מצב הפוך שדוקא בירושלים מתפתח ציבור ליטאי קיצוני יותר מאשר בבני ברק.
נשלח ב-2/9/2010 20:49
אחר בקשת המחילה
לענ"ד קשה לצפות תהליכים כאלה בטווח הארוך ואדרבה, יש מקום לסברה שריבוי הראשים יועיל יותר משיזיק. בטווח המיידי התרופפות ההנהגה תהפוך את כל המסרים המגיעים מלמעלה למין פרווה, בחינת ירצו יאכלו לא ירצו ישתו.
אם אפשר ללמוד מהמודל החסידי שלעינינו כיום, הרי שריבוי הקודקודים לא מוביל למרוץ התחמשות אלא לעצמאות של קנטונים המנהלים את ענייניהם כל אחד לפי רצונו. מלחמות החסידים מוכיחות גם שהמעבר למנהיגות אזורית מלכד את הקהילה סביב הנסיך הקטן שלה ולעזאזל כל השאר.
בכל מקרה לדעתי הוועדה החשובה אינה אלא דואגת דאגת האתמול. משום שבניגוד לחסידים, אצל הליטאים יש לא רק פיצול קהילות אלא גם התפתחות של סוג חדש של קהילת לא מזוהים הולכת וגדלה. דהיינו שלטון האינקוויזיציה הליטאי יפסיק לחול על הפורשים ואלה מצידם יפסיקו לבכות שהם רוצים דווקא בתוך העולם הישן.
