| נשלח ב-5/9/2010 14:48 |
 |
| |
תיתי לו לאתנחתא שהצליח לבאר את דבריו המעורפלים דלעיל, ונקוה שמעתה יעלה על דרך המלך ויכתוב בצורה ברורה ובכוונה תחילה. [אם ירצה לבטח יוכל להעזר במוסקוביץ].
מ"מ לגופם של דברים ודאי לא כן הוא, ויש חילוק גדול מאוד בין דברי חז"ל שכל דבריהם נאמנים עלינו שנאמרו ברוח הקודש וע"כ נדרשים בק"נ טעמים וכונות שונות. משא"כ בדברי הראשונים שמוטל עלינו להבין את הדברים על דעת אומרם, ומי שסוטה מכונתם איננו אלא טועה ומטעה.
כמובן שמי שתורה חדשה תצא מאיתם מעונינים לתלות עצמם באילנות גבוהים ולהכניס בהם כונות וענינים אשר לא ציוו ולא עלו על לב, וזה כמובן הריסת התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2010 15:32 |
|
| |
שלום לקוראי הפורם.
לקראת ראש השנה העליתי באתרי שני מאמרים חדשים על ראש השנה.
1. ישוב על הסתירה המפורסמת בין דברי הרמב"ם בהלכות שופר, שמשמע שסובר שמצוות צריכות כוונה, לבין דבריו בהלכות חו"מ, שם נראה שסובר שמצוות אינן צריכות כוונה.
2. הסבר בדברי הרמב"ם בהלכות שופר, שאין לחתוך שופר בר"ה ע"מ לתקוע בו, כי מצוות שופר זה עשה, ואילו איסור מלאכה ביו"ט זה עשה ול"ת. ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. והרי גם ללא העשה ביו"ט היה אסור לחתוך שופר ע"מ לתקוע בו שהרי בעידנא דמיעקר לאו לא מיקיים לעשה. www.deotai.com
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 15:36 |
|
| |
לקראת יום כיפור העלינו מאמר חדש
חצי שיעור באכילה ביו"כ
בגמ' יומא פ"ד מובאת מחלוקת בין ר"י הסובר שחצי שיעור אסור מהתורה ור"ל הסובר שחצי שיעור הוא רק מדרבנן. והסיבה שר"י לומד שחצי שיעור אסור מהתורה היא כי "חזי לאיצטרופי".
אלא שהגמ' מביאה בהמשך שר"י לומד שחצי שיעור אסור מהתורה מהלימוד המובא בברייתא "כל חלב וכל דם לא תאכלו". ולמה אמר טעם של "חזי לאיצטרופי"?
לאתר: www.deotai.com
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2010 15:32 |
|
| |
תוספת יום כיפור בעינוי
תוספת יום הכיפורים דעת הרמב"ם שיש תוספת יו"כ בעינוי בלבד. ולומד מהפסוק: "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה בחודש בערב וכו'". ומדייקת הגמ', בר"ה ט. אם הכוונה מבערב, משתחשך, הרי זה כבר עשרי בחדש. אלא מכאן לומד ר' ישמעאל שיש חיוב מהתורה להתחיל להתענות כבר בתשיעי בתשרי, לפני כניסת יוה"כ בעשירי. רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק א' הלכה ו' כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה, וצריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב, כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי, וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מלילי אחד עשר סמוך לעשירי שנאמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם. ממשיכה הגמ' ואומרת שר"ע לומד מהפסוק הזה, "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה בחדש" את דרשת רב חייא בר רב מדפתי, שמצוה לאכול בערב יו"כ (בתשיעי). ומשמע לכאורה, שלר"י אין מצווה לאכול בתשיעי. (שהרי אין לו פסוק מיותר ללמוד את דברי ר' חייא בר רב מדיפתי). והנה הרמב"ם לומד כר"ע. שהפסוק בחריש ובקציר תשבות הולך על שביעית, ובכ"ז לומד כר"י שלומד תוספת יו"כ מ-" ועיניתם את נפשותיכם "?. ועוד קשה שהוא כותב בהלכות נדרים שחיוב לאכול בתשיעי מדאורייתא. וכתב הרב המגיד שפוסק כר"ע שיש חיוב אכילה בתשיעי. שלומד מהפסוק " ועיניתם את נפשותיכם וכו'". והקשה הלח"מ שם שהרי מפורש בגמ' שמי שלומד מהפסוק הזה חיוב אכילה בתשיעי לא לומד תוספת יו"כ מהפסוק הזה.? והרמב"ם לומד את שניהם מאותו פסוק.?
למאמר המלא www.deotai.com
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 00:18 |
|
| |
הודעה של דודמקובר :
נושאים חדשים לכבוד סוכות באתר דעות
שלום לחברי הפורום.
לקראת חג הסוכות אני מעלה מאמרים חדשים לאתר.
בסוכות נחנך בית ראשון ע"י שלמה המלך, וההפטרה של יום ב' בחו"ל הינה על חנוכת הבית.
אחד הכלים המיוחדים שעשה שלמה היה ה"ים" שיצק לבית המקדש, והכתוב מתארו ואת תכולתו, אולם התכולה הכתובה במלכים 2000 בת, שונה מזו הכתובה בדברי הימים, 3000 בת.
התירוצים בגמ', לכאורה, אינם עומדים במבחן המציאות, ואף לא נותנים הסבר הגיוני,
על הנושא והמידות הנלמדות מהים, ונושאים נוספים באתר www.deotai.com
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 23:40 |
|
| |
ניתן להסביר את ההבדל בהנחה שהן כותב ספר מלכים (ע"פ ב"ב - ירמיה) והן כותב ספר דבה"י (ע"פ הנ"ל - אנשי כנה"ג) לא ראו במו עיניהם את הים (עיי' מ"ב טו יז, ואע"פ שבתחילה רק הסיר את הים מכנו, סביר להניח שאח"כ העלימו אחז לגמרי).
לפי הנ"ל, כ"א מהכותבים החזיק את המידות והיה צריך לשער את תכולתו. נקודת המחלוקת היתה האם נפח הים הוא כצילינדר או כחצי כדור (כפי שטען יוסף בן מתתיהו).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2010 06:55 |
|
| |
בקר טוב.
ברור שיוסף בן מתיתיהו שחי כ-600 שנה לאחר שהים נחתך ונשלח לבבל, לא ראה את הים. גם כותב ספר דה"י לא ראה את הים אולם כותב ספר מלכים יתכן שראהו, או לפחות שמע ממי שראה.
עכ"פ אם היה הים חצי כדור שהכיל 250 אמות מעוקבות, אין הוא מכיל אלפיים בת (22 ליטר לבת) וודאי לא 3000 בת.
אני מניח שצורת הים לא היתה גלילית, יציקת חצי כדור נחושת בקוטר 10 אמות היה כנראה מסובך מדי עבור תקופת שלמה, ולא נראה לי שהים היה חצי כדור.
המבנה של הים כפי שמובא בירושלמי נראה מתאים יותר, כיוון שלדעתו, הים היה ריבוע קטן למטה שצלעו 7 אמות, ואילו חלקו העליון היה גליל בקוטר 10 אמות. כך שהיה לו בסיס מוצק למשקל הים עם המים, והיה מקום ל-12 הפרים שהים כאילו היה מונח עליהם. לפי הירושלמי, הים הכיל 300 אמות מעוקבות=2000 בת= 150 מקוואות של 2 אמות מעוקבות ל-40 סאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2010 07:06 |
|
| |
החל מהודעה זו ובעמוד הבא:
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2010 07:31 |
|
| |
חלזון תכלת. אם תקרא את 2 המאמרים באתרי www.deotai.com תראה שהתייחסתי לכל הנושאים שאתה מעלה ומציע פתרון, המאמר בתחומין אינו מחדש דבר מבחינת הידע התורני. הירושלמי מובא כבר בתוס', ואילו טענתו שהירושלמי מניח שהים היה חצי כדור, אינו פותר את שאלת התכולה של 150 מקוואות, מה עוד שהירושלמי עצמו כותב שצורת הים היתה רבוע למטה וגליל למעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2010 17:37 |
|
| |
| דודמקובר כתב: |  |
ברור שיוסף בן מתיתיהו שחי כ-600 שנה לאחר שהים נחתך ונשלח לבבל, לא ראה את הים. גם כותב ספר דה"י לא ראה את הים אולם כותב ספר מלכים יתכן שראהו, או לפחות שמע ממי שראה.
עכ"פ אם היה הים חצי כדור שהכיל 250 אמות מעוקבות, אין הוא מכיל אלפיים בת (22 ליטר לבת) וודאי לא 3000 בת.
|
|
אינני אוהב שעושים ממני מטומטם. לא טענתי שיב"מ ראה או לא ראה את הים. השערתו של יב"מ שהים היה כמו חצי כדור, נשענת כנראה על היחס בין הקוטר (="הרוחב") לרדיוס (="הגובה"), שהוא 1:2.
ציינתי גם לגבי כותב ספר מלכים, האם ראה או לא ראה את הים. יתכן בהחלט שבהזכרת הים בכלים שגלו הכוונה היתה לשאריותיו (לאחר שקוצץ וכד'), והשווה לבקר שקוצץ בימי אחז, ומוזכר בכלים שגלו.
לגופו של עניין, בהנחה ששיעור 'בת' הוא 22 ליטר, הרי שנפח הים היה כ44 אלף ליטר (ולפי דברי הימים 66 אלף), אולם אם צורת הים היתה כשל חצי כדור, בהנחה שהחישוב הוא לפי אמה ארוכה, הנפח הוא כ37,883 ליטר, שהם 1722 בת, וההעמדה תהיה שמידת הנפח עוגלה כלפי מעלה (השערה קצת דחוקה, ובוודאי שקשה לפי דבה"י). אם מידת הנפח היתה מדויקת, יש לומר שרוחב הים היה גדול מרוחב שפתיו.
אפשרות אחרת (דחוקה הרבה יותר) היא שהתיאור בספר מלכים הוא הכמות אותה הוא הכיל בפועל, לעומת תיאורו בדבה"י שהוא תיאור גודלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2010 21:52 |
|
| |
מלח הארץ אל נא באפך, ח"ו לא התכוונתי לעשותך מטומטם, ברור שיוסף בן מתיתיהו הסיק שהים היה חצי כדור מהמידות שלו 10 אמות קוטר ו-5 אמות גובה. ואילו הגמ' 500 שנה אחריו, חשבה שהים היה גליל ע"ג קוביה. כדי להכניס בו 150 מקוואות. (אלפיים בת).
לגופו של עיניין, איני ארכיאולוג ולא כתבתי את המאמר אלא בנסיון לתרץ את הבבלי והירושלמי מהקושיות בהבנתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2010 22:16 |
|
| |
מעניין מדוע ניסיון לתרץ מחלוקת בין הבבלי לירושלמי נראה בעיניך תורה, ואילו יישוב שני פסוקים מוקשים בתנ"ך נחשב בעיניך כעיסוק של ארכיאולוג.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2010 10:04 |
|
| |
לקראת סוכות:
מוסף שבת חול המועד שבת שחל בחול המועד. מתפללים מוסף של חג ומוסיפים אזכרת שבת בחתימת הברכה ובאמצע הברכה. אולם בשבת ר"ח אנו מתפללים במוסף נוסח מיוחד: "אתה יצרת". ולא אומרים מוסף של ר"ח עם הזכרת שבת בחתימה כמו בחול המועד. המקור ליצירה החדשה הזאת "אתה יצרת". הוא בגמ' ביצה ועירובין. אלא ששם נאמר כי דין אחד לשבת חול המועד ושבת ר"ח. תלמוד בבלי מסכת ביצה דף יז עמוד א תנו רבנן: שבת שחל להיות בראש חדש או בחולו של מועד, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה. ובמוספין מתחיל בשל שבת, ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע. וכך גם נפסק ברמב"ם רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה יא שבת שחלה בחולו של מועד וכן ראש חדש שחל להיות בשבת מתפלל ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות כשאר השבתות ואומר יעלה ויבא בעבודה, במוסף מתחיל בברכה אמצעית בענין שבת ומשלים בענין שבת ואומר קדושת היום באמצע ברכה וחותם בה בראשי חדשים מקדש השבת וישראל וראשי חדשים, ובחולו של מועד חותם בה כמו שהוא חותם ביום טוב שחל להיות בשבת. אלא שבשולחן ערוך נפרדו שבת חול המועד ששם נאמר להתפלל בשבת חול המועד מוסף של יו"ט ורק להוסיף הזכרת שבת. משבת ר"ח, ששם נשאר "אתה יצרת".
למאמר המלא ומאמרים נוספים לחג: www.deotai.com
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2010 22:58 |
|
| |
נטילת לולב בשבת בירושלים בימינו א. תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מא עמוד א משנה: בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור. וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה, שהכוונה "במקדש", בכל ירושלים, ופירוש "במדינה", מחוץ לירושלים פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סוכה פרק ג מדינה, היא שאר ארץ ישראל חוץ מירושלם, וכבר ביארנו זה במסכת מעשר שני.
וכן כתב בפירוש המשנה בר"ה. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ראש השנה פרק ד כבר ביארנו לך כמה פעמים כי מקדש נקראת ירושלם כולה. ומדינה, שאר ארץ ישראל ובספר ביכורי יעקב כתב, דלדעת הרמב"ם שכתב בפירוש המשנה למסכת סוכה שהפסוק "ושמחתם לפני ה' אל'" מדבר גם על ירושלם, חייבין גם בזה"ז בירושלים ליטול לולב כל שבעה מדאורייתא, ודבריו נפלו כרעם ביום בהיר, שהרי אם בירושלים חייבים ליטול לולב מדאורייתא כל שבעה, יש להקפיד על כל הפסולים שנאמרו במשנה שמעכבים רק ביום הראשון. והוסיף, והקשה עליו "האור שמח", שלדברי "הבכורי יעקב", יהיו חייבים בנטילת לולב בשבת, ביו"ט ראשון בירושלים, וכן בכל א"י, שהרי הרמב"ם כותב במפורש שכאשר נטלו לולב בשבת ביו"ט ראשון במקדש, נטלו בכל א"י. ורק כאשר חרב המקדש, תיקנו שלא יהיו נוטלים לולב בא"י שלא יחלקו משאר הגלויות שיש להם ספיקא דיומא, ולכן אם היום יש ישוב בירושלים, שחייבים ליטול לולב בשבת ביו"ט ראשון, בטלה התקנה.
למאמר המלא www.deotai.com
|
|
|
|
|
|
