האידיאליזציה של העוני - בחברה החרדית

אני לא חושב שזה הפורום הכי מתאים, אבל אני די משוכנע שאין פורום מתאים יותר, עדיין, לסוגיא כזו.

עם כל זאת אני מרשה לעצמי לבקש, זה דיון די פנימי, אני לא מדיר את זכותו של אי מי להשתתף בו, אבל אין טעם בהערות עוקצניות כמו, אם לא תהיו אינדיאנים לא יהיה לכם צורך בקשתות וחיצים. או כמו, הכל זה העסקנים עושים.

תודה על ההבנה


************


מצאנו התייחסויות שונות לעוני בחז"ל, וכמו בנושאים רבים, ניתן להביא ראיות וציטטות לכאן ולכאן, יכלה הזמן והם לא יכלו. אבל נדמה לי שלמרות הציטטות המשבחות את העוני, כמו פת במלח תאכל לפי הפירוש הסגפני שלה, עדיין ניתן למצוא די והותר מקורות שעוני הוא לא משהו שיש לבחור בו מתחילה. החל מ'דקדוקי עניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו', וכלה ב'בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן'.

גם בסיפורי התורה, אינני זוכר כרגע התייחסות מיוחדת לעוני, אבותינו שבספר בראשית לא היו עניים כלל, ואף הצליחו בעסקיהם לא רע. (אברהם, בירך אותו ה', יצחק - מאה שערים, יעקב, אצל לבן). רק כשיעקב ברח מעשיו במקלו בלבד, מוצגת סיטואציה של חוסר כל, אך לא בצורה שיפוטית. כמובן שבני לבן מתלוננים את הכל לקח יעקב מאבינו. אך אין התייחסות לעוני ולהשפעתו על קיום המצוות.


במאתיים השנים האחרונות, הוחלפה השיטה. היום אומרים 'ניסיון העושר גדול מניסיון העוני'. מאז שהתברר שיהודי עני שומר מצוות יותר מיהודי עשיר (האם? ולמה?) השתרשה ההכרה כי עדיף לחנך לעוני מבחירה, ולהציל את היהדות.

יש אומרים שעוני ועושר דומים לחום וקור, שניהם מציקים וצריך להתמודד איתם, אך יש דרכים קלות ופשוטות יותר להתמודד עם קור ולהתגונן מפניו. שלא כמו חום. (מיזוג אויר הוא המצאה מודרנית, ולא מספיקה). כך גם עושר, לפחות יש דרך לשלם למישהו כדי להיעזר איך להתמודד איתו... מה שאין כן עוני, הוא לופת מכל הכיוונים, ואין דרך להתמודד עמו.

די להקדמות. חלק ניכר מן העוני בעולם הוא סוג של בחירה. אני מניח שיזדעקו עלי, אבל זוהי מציאות. לא בעולם השלישי, אבל במדינות מערביות הרבה פעמים עוני הוא סוג של בחירה. לפעמים בחירה ערכית, בה מוצגת הרדיפה אחר כסף וקריירה כמגושמת, כמו רדיפה אחר כבוד (פוליטיקאי לא יבין מה רע בה), וכמו רדיפה אחר עוד כמה דברים נמוכים מן העולם הזה.

בחברה החרדית תמיד כסף הוצג כדבר שאפשר לסבול אותו בדוחק. לא משהו ששווה להתאמץ ממנו. דורות של חינוך כזה, ערכי דוקא, אבל מזלזל מאוד מאוד בכסף, יצרו מצב בו אנשים לא מוכנים להתאמץ בשבילו. בכנות, פגשתי הרבה אנשים שלא מעוניינים באמת בכסף, רק שיהיה להם מה שהם צריכים, וזה לא הרבה (לא כולל לחתן ילדים, סוגיא כאובה בפני עצמה), והם לא צריכים מן המצרך הזה.

כידוע לכל דרדק, החברה החרדית עוברת שינוי, היא מתרחבת ונפתחת, והיא משתנה בשוליים. החלק הכי בוטה בשינוי הוא היחס לכסף.

שופרי ההשקפה ערים לשינוי, והם מנסים למנעו בכל כוחם. חלק מהניסוי הזה הוא לחנך בבוטות ממש שכסף הוא דבר שלילי, ולשם כך מגוייסים כל הערכים שאפשר. לא רק תורה מתוך הדחק והזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, אלא גם רגשות אנושיים שאין להם דבר וחצי דבר עם תורה ומצוות דוקא. כמו אימהות. מישהו כבר קבע שקריירה וכסף לא הולכים עם אימהות טובה, אז 'המרוץ אחר תלוש המשכורת' מוצג כפוגע בילדים ובמשפחה. חיי עוני מוצגים כאידיאל קדוש, של משפחתיות טובה, אבא ואמא בבית ליד הילדים, ולא בעבודה... חינוך לערכים, אי רדיפה אחר חיצוניות ותחרותיות, ועוד ועוד.

אני תמה אם יש דרך להתמודד עם הדמגוגיה שבהצגה כעין זו. כאבי שינים של ילד, או חורים בנעליו, לא מוצגים כלל. וגם אם מישהו היה מציג אותם כדי להוכיח צד שני, הוא היה מוקע בצדק כדמגוג. אבל האידיאליזציה הזו של חיי עוני מאוד מציקה לי. ואין אני מבין על מה בדיוק היא נסמכת. 

לומד

 "שופרי ההשקפה ערים לשינוי, והם מנסים למנעו בכל כוחם. חלק מהניסוי הזה הוא לחנך בבוטות ממש שכסף הוא דבר שלילי"

היכן מצאת חינוך מעין זה? השמעת על חרדי שביקש ממעסיקו שיפחית משכרו משום שאינו מעוניין להתנסות בניסיון העושר?

(לגבי עוני הנובע מלימוד תורה, אמהות שאינן עובדות(מצוי בכל חברה שאני מכיר) מנין לך שזה נובע מאידיאליזציה של העוני ולא מאידיאל של לימוד תורה וכד'?)

תוקן על ידי לאמבין ב- 31/08/2010 17:47:39

אני נוטה להסכים עם מה שרמז לאמבין בסוף דבריו. נראה שהאידיאל המקורי היה לימוד התורה, אלא שהתברר שהדבר מחייב כמעט בוודאות חיי עוני, ולכן בדיעבד נופחו כל המגרעות שיש בעושר ונוצרה האידיאליזציה של העוני בפני עצמה.
אני מאמין שגם המימרות הקדמוניות בשבח העוני ובגנות העושר נוצרו באותה צורה (העובדה שאמרו אותן מזמן לא אומרת שהן אינן בגדר אפולוגטיקה). האידיאל של "פת במלח תאכל" הוא רק לצורך "ובתורה אתה עמל". (למרות שבפירושי הדורות האחרונים מתעלמים מכך באלגנטיות).

ללא ספק העוני הוא דבר רע, הרי כל הברכות שבתורה(פרשת כי תבא וכו' ) מבשרות על שפע ושגשוג כלכלי, וידועים דברי הרמב"ם שאין בברכות האלה תכלית עצמאי אלא  אמצאי בלבד לעבודת ה'. התורה עצמה מלאה בהבטחות גשמיות עד שקשה לי ליראות מישהו שיתווכח בעד אידיאל העוני,

מה אתם מצפים שיקרה בחברה שמטיפה לדרך חיים שגורמת עוני (בדרך כלל), שיאמרו עושר זה טוב ואנו מוותרים עליו בגלל א.ב..... או שיאמרו הדרך שלנו מביאה לתוצאות טובות בכל התחומים כולל הנושא הכלכלי?
רוב החרדים (ואולי גם הדתיים) מאמינים ש"משמירת שבת לא מפסידים", כלומר לא אומרים 'שמור שבת ושלם מחיר' אלא 'שמור שבת ותהנה בזה ובבא', כך גם בעניינינו.

מקור לזה דווקא יש

כמה נקודות למחשבה בנושא:

1. בעוני יש צד משחית. אדם לחוץ כלכלית מוכן לעשות יותר כדי להשיג כסף. כאשר האפשרות לעבוד נשללת ממנו (כאברך) הפתרון הבא בתור הוא לריב על כל שקל (וזה מוצדק אידיאולוגית כי צדיקים ממונם חביב עליהם מגופם, פכים קטנים. הרי קל למצוא מאמר לכל עמדה) והשלב הבא הוא רמאות. יש לכך השלכה מהותית על החברה הקדושה ששואפים לייצר.
2. בעוני יש צד מבהם במידה מסויימת. אדם העסוק ב"חיי הנפש" עסוק פחות באסתטיקה וכדו'. יש שיאמרו שאין בזה בעיה. עד גבול מסויים זה נכון. לפעמים נראה לי שהגבול נחצה (ראה טינוף שכונות מסויימות ומוסדות מסויימים).
3. העוני יוצר תלות של של הצבור (כצבור) במגזרים אחרים. שימו לב כי  ככל שהתלות עולה מחירך יורד (כי אתה לחוץ יותר)! צא ולמד עד היכן ניתן להגיע מחמת תלות זו – עד להסכמה (שבשתיקה או לא, שבעקיפת סמכויות רבניות מסויימות או לא, איני רוצה להכנס לפרטים ולפוליטיקה) לתכנית ההתנתקות בעבור 300 מליון ₪ (כ 500 ₪ לנפש חרדית!). חושבני שלמכור אנשים אחרים (שבמקרה הזה רובם המכריע שומרי מצוות) כדי לקיים חיי קדושה  הינו שפל רוחני מדהים. ובעבור נזיד עדשים.
4. העוני יוצר תלות של אנשים בצבור ובמנהיגיו. באמצעותו קל לשלוט על הצבור. אברך או מורה במוסד חרדי יעשו הכל כדי שלא יושלכו. העוני גם מוצץ אנרגיות וזמן וגורם לאנשים לשקוע בבעיות הרגיע שלהם ולא לחשוב על ענייני הצבור ועל הטווח שאינו מיידי. העוני גורם גם להרגשת חוסר אונים כלפי העולם החיצוני, וממילא הזדקקות לפוליטיקאים ועסקנים (אם כי ההזדקקות גם צטעמים מנטליים).
5. צבור עני באופן טבעי מתנחם במה שיש לו, ילדים ותורה (הגמ' במו"ק שאבלות על ילדי עניים רחבה יותר כי עני שמח יותר בילדו) ונוטה לראות בכל התנגשות אינטרים כלכלית כמבטאת התנגדות ושינאה לשמן. אין לך מתכון טוב יותר לליכוד פנימי והגדלת גאוות היחידה והדרה מהעולם.
6. כח והשפעה של בעלי ההון הוא משקל נגד מסויים לכח התורה, הן ציבורית והן בבית. כאשר ממעיטים מחשיבות העושר כוחו יורד. ראה גם ראיון עם רב בפלוני בקרית ספר שאמר בשם הגאון הגדול.... כי "יש מעלה גדולה בכך שהמשכורות אינן גבוהות וזאת משני טעמים א. כדי שרמת החיים לא תהא מידי גדולה. ב. כדי שהבעל ישאר מאן דאמר בבית" (הובא כאן באישזהו אשכול). המ"ד בבית חשוב לא בגלל השלטו הגברי אלא בגלל שלטון האברך.
7. לדורות, העוני הפיך פחות מאשר מצב כלכלי "נורמלי". זו מדיניות לטווח ארוך מאוד (שלא באופן רצוני)!
8. העוני משמש כלי להדרה מהעולם. מצב כלכלי נורמלי מביא את האדם לחיכוך גדול יותר עם מגזרים ותופעות "בלתי רצויים ומסוכנים" (עניין של השקפה).
9. ההסטוריה הוכיחה כי רבים היו חללי רעב מחללי שבע, ראה ההתחלנות הגורפת ב 40 השנים שלפני מלחמת העולם השניה במזרח אירופה.