פרשת ניצבים וילך

דבר תורה נקודתי
בפרשת ניצבים, אותה נקרא השבוע – מספרת לנו התורה על המעמד המרגש שהתרחש בערבות מואב, בשער הכניסה לארץ ישראל. עם ישראל כורת ברית עם ה' אלוקיו, ברית הכוללת בתוכה כל אחד ואחת מבני ישראל בפני עצמו, וקושרת את כולם אחד לשני בקשר אמיץ וחזק. בתיאור שמשה מתאר את אותו מעמד עוצמתי מופיע הפסוק: "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום... ואת אשר איננו פה עמנו היום" – הברית הכרותה כוללת את כל עם ישראל בכל הדורות, את אלו שנמצאו שם באותה העת, ואף את כל השאר – שלא היו שם בגופם.
ברית עולם קושרת את עם ה' בכל הדורות. שרשרת ענפה המתחילה באברהם אבינו, ממשיכה דרכנו ולא מסתיימת לעולם. עבודת ה' שלנו איננה עבודה פרטית, עובדים אנו אותו כחלק מכלל, כטבעת בשרשרת הדורות, כחלק ממסורת ומורשת רבות שנים.
לקח גדול נלמד מפרשת ניצבים, נזכור ולא נשכח כי הקשר שלנו עם בורא עולם אינו קשר פרטי. קשורים אנו אליו כחלק מעם. ידיעה זו מעודדת ומחזקת – מצד אחד, ומקנה ענווה ושפלות – מצד שני. אדם המחובר לעם ישראל ולתורתו באמת, אף כשאין הוא ראוי למשהו כפרט, זוכה הוא אליו בתור חלק מכלל. זכירה זו מקנה לנו את היחס הנכון ליהודי אחר, מלמדת אותנו את העובדה הפשוטה ששנינו בנים לבורא עולם, ועלינו לדאוג אחד לשני. מחנכת אותנו לזכור את תפקידנו כממשיכים את שרשרת הדורות ומזכירה לנו להיות נאמנים למסורת ולמורשת. לשמוע את מוסר האב, ולא ליטוש תורת האם. ברית זו מקנה לנו את האחריות העצומה לדורות הבאים, לחנך אותם בדרך אמת ולהדריך אותם – למען ימשיכו גם הם את שושלת הדורות.
אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו!
שבת שלום!



דבר תורה מעמיק
בפרשתנו אנו קוראים על ימיו האחרונים של מנהיג האומה. משה רבנו – הרועה הנאמן, עבד ה', עומד ברגעים האחרונים לחייו ונפרד מהעם שהוא כ"כ אוהב, מהאומה לה דאג שנים רבות וארוכות, והוביל אותה דרך סבוכה מעבדות לחירות.
בפרשת השבוע אנו נפגשים עם המסרים האחרונים שבוחר משה להנחיל לעם ישראל. בפרשת ניצבים - אותה נקרא השבת, אנו למדים את העקרונות החשובים ביותר, אותם שמר נביא ה' לרגעיו האחרונים. אחד המסרים המרכזיים בפרשה הוא מצוות התשובה.
חייו של האדם בנויים הם מעליות וירידות, לעיתים אנו עומדים בראש ההר, ולפעמים אנו מצויים בתחתיתו. ישנם מקרים בהם הרגשה זו אמיתית – ואנו אכן בעליה או בירידה, ויש ואנו יוצרים לעצמנו דפוס מחשבה, ו"מחליטים" שאנו נמצאים במקום מסוים, טוב או רע. אחד מהעקרונות החשובים ביותר בתורת ישראל הוא עיקרון התשובה. אנו מאמינים באמונה שלימה ונצחית כי בורא עולם נתן לאדם כוח להתחזק ולהשתפר. התורה מלמדת אותנו כי כל יהודי בכל מצב יכול לקבל החלטה ולשנות את מעמדו, להתקרב יותר לקדוש ברוך הוא או להתרחק ממנו חס ושלום.
אולם, המפריע הגדול ביותר לעשיית תשובה, הוא המחשבה שתורת ה' זרה היא לנו. התרגלנו לחשוב כי צורת החיים ה"נורמאלית" הינה כזו המנותקת מתורה ומצוות, דפוסי המחשבה שלנו מקובעים על כך כי ישנם "חיים", וישנה "תורה". לדעתנו – אלו שני מעגלים נפרדים, שתי מערכות שלעיתים אפילו סותרות זו את זו. אנו מנסים לשלב בין התורה לבין ה"חיים", לאחד דת ומדע, הגות ופילוסופיה, הנאה ומחויבות, הרגל ושינוי. עבורנו, אדם השומר תורה ומצוות בשלמות, הינו אחד שוויתר על חייו, הוא נלחם עם הרגליו, התנגד לטבעו הבסיסי – והנה הוא ניצב כאיש של תורה וקדושה. מה שעושה את התשובה וההתקדמות קשה היא המחשבה שהדבר מנותק מהחיים, שהוא גדול עלינו, שאנו לא מתאימים אליו.
יסוד חשוב מאין כמותו, מסר הכרחי לחיי כל יהודי ויהודי – מקנה לנו גדול הנביאים בפרשת השבוע: "כי המצווה הזאת... לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא... ולא מעבר לים. כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" התורה אינה רחוקה מאיתנו, היא אינה בשמים ולא מעבר לים – בפינו ובלבבנו הדבר.
זוהי הבטחה מבורא עולם, זהו תיאור מציאות שאנו רואים בחוש על כל גדולי ישראל שבמהלך הדורות. החיים אותם מציגה בפנינו התורה הינם החיים האמיתיים, חיים המתאימים לטבענו, זה חלק מאיתנו, עצמותי בנו. לא בשמים.
דומה הדבר לאדם הקונה מכונת כביסה, ומקבל יחד עימה "הוראות למשתמש". ישנם אנשים המקשיבים להוראות, הולכים הם בצמוד להדרכותיו של היצרן ולא זזים ימין ושמאל. לעומתם, יבוא אדם ויטען – מדוע יצרן אנונימי אי-שם באחד המפעלים בעולם, יקבע עלי כיצד להתנהג? מהרגע שקניתי את המכשיר, הבעלות עליו עברה עלי – ומהיום והלאה, אני השליט הבלעדי הקובע כיצד לנהוג עימו. כולנו מבינים, כי פרט משמעותי אחד נעלם משיקוליו של ידידנו, העובדה כי היצרן קבע את ההוראות לפי יכולותיה של המכונה. אמת, הקונה הוא הבעלים על המכשיר, אולם ההוראות המצורפות אליו נועדו לשם כך שרוכש המכונה יוכל להשתמש בה בבטיחות וביעילות.
תתקע"ד דורות קודם בריאת העולם נבראה התורה ע"י בורא עולם. התורה היא הוראות השימוש של חיינו כיהודים, ותעודת האחריות שלהם גם יחד. החיים נבנו בהתאם לדפוסיה האלוקיים של התורה, ולא להיפך. החיים האמיתיים הם חיי תורה, חיי קדושה וטהרה.
לקח עצום ניקח עמנו, רגעים ספורים לפני פרידתנו הכואבת מהרועה הנאמן. נחרוט היטב על לוח ליבנו שתורת ה' תמימה היא ומשיבת נפש. היא אינה בשמים, ואינה מנוגדת לחיים הטבעיים השוטפים. ההפך הוא הנכון – מי שהולך לפי הוראות היצרן, מבטיח את אורך החיים של המכשיר שלו, מונע סכנה מהסובבים אותו, ומפיק את ההנאה והתכלית המרבית מהשימוש בו.

שבת שלום!

תוקן על ידי אביעד_חז ב- 01/09/2010 15:39:50

עריכה - הפרשה פרי עטו של הרב אביעד חזני, הפרשה לקוחה מספרו "פתחי פרשה" ומופצת בקבוצת תלמידים גדולה
בפייסבוק (בקרוב אביא לכאן קישור). תודה לאביעד חזני.