צענע
אין ספק אצלי שלומר שראש השנה נקבע באחד בתשרי מפני שבו נולד האדם, אינו שונה מלומר שהאדם נולד בא' בתשרי מפני שבו ראש השנה.
ראי מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ה משנה א, שהבריאה הושלמה לא בבריאת אדם, אלא בבריאת חוה:
"… ויאמר אלהים לא טוב היות האדם לבדו' (בראשית פרק ב משנה יח), ובאותו מאמר נשלמה הבריאה שנבראת חוה".
אתמול ציינתי לרמב"ן בפירושו לבראשית פרק ח פסוק ה, ובגלל השעה המאוחרת במקום בו אני נמצא, לא הבאתי את דבריו, ולא הסברתי למה היתה כוונתי, והרי דבריו:
"… ודע, כי אחרי שהסכימו שבתשרי נברא העולם, כאשר תקנו "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון", וכן הוא סדר הזמנים, זרע וקציר וקור וחום, יהיה ראש השנים מתשרי. וכן החדשים ממנו הם נמנים, עד שהגענו ליציאת מצרים, ואז צוה הקב"ה למנות בחדשים מנין אחר, שנאמר (שמות פרק יב פסוק ב) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ומשם ואילך בכל הכתוב ימנה תשרי החדש השביעי, ועדיין נשאר בשנים החשבון ממנו, דכתיב (שמות פרק לד פסוק כב) וחג האסיף תקופת השנה. וכך תרגם יונתן בן עוזיאל "בירח האיתנים בחג הוא החדש השביעי" (מ"א פרק ח ב), אמר בירחא דעתיקיא דקרן ליה ירחא קדמאה וכען הוא ירחא שביעאה. ובמכילתא (בא פרשה א פסקא ח) החדש הזה לכם, ולא מנה בו אדם הראשון".
בפירושו כאן הוא כותב, שלאחר שהוסכם (מתי היתה ההסכמה?) שבתשרי נברא העולם, ניתן להבין שראש השנים והחדשים יהיה מתשרי, ושמסדר הזמנים זרע וקציר וקור וחום שבספר בראשית, (פרק ח פסוק כב), ניתן להבין שכך היה עד יציאת מצרים.
בפירושו לשמות (פרק יב פסוק ב), כתב הרמב''ן שטעם הציווי בספר שמות לספירה מניסן היה כדי לזכור את יציאת מצרים, וכשעלו מבבל חזרו לספירה הראשונה:
"… וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר"ה א ב, ב"ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה פרק טז פסוקים יד - טו) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י ...''.
בדרשתו לראש השנה הוא עונה על השאלה: אם נצטווינו לספור מניסן כיצד שינו לספור מתשרי:
"... בתחלה יש עלינו לפרש מה שאומר בחודש השביעי, כי יכול השואל להקשות לנו היאך זה חדש השביעי והלא כל ישראל קורין אותו ראש השנה, ומפי עוללים ויונקים ראש השנה שמו, וכן קורין אותו רבותינו בתלמוד ואומרים בכל מקום ראש השנה ויום הכיפורים, והכתוב עצמו מורה שזה החודש הוא ראשון וראש לשנה, שנאמר בחג הסוכות בצאת השנה כלומר בחדש שיצאה השנה והשניה מתחלת, וכן אמר תקופת השנה שמקפת וחוזרת כמו לתקופות הימים, ואם הוא ראש השנה החודש שלו ראשון לשנה על כל פנים, שזה קשר של קיימה הוא שהחדש הראשון הוא ראש השנה, שהשנה מחוברת היא מחדשים, ואל יתפתה אדם להפריש ביניהם ולומר שזה לחדשים וזה לשנה, כי הראשון לשנה על כל פנים הוא ראשון לחדשי השנה למי שיודע הדבר בלי שבוש.
ותשובת שאלה זו כי מה שאמר בתורה בניסן החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה אין פירושו שיהיה ניסן ראש, אלא שיהא נקרא ראשון לנו כלומר ראשון לגאולתינו, שנמנה החדשים לגאולתינו שיצאנו ממצרים, כי מנהג התורה שימנו החדשים והימים למצות, שהרי ימי השבוע אין להם שם בישראל, ובשאר האומות כל אחד שמו עליו, כגון הנוצרים שקורין אותם על שם שבעת כוכבי לכת כצנ"ש חל"ם שהם ראשי הימים, ואומרים וכו', … אבל היו ישראל אומרים כמו שהתורה אומרת בחודש הראשון, וכן ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן, ובחודש השביעי באחד לחודש וכן כולם, ופירושו בחודש הראשון לגאולתינו ממצרים ובחדש השביעי ליציאת מצרים, וזהו פירוש ראשון הוא לכם שאינו ראשון בשנה אבל הוא ראשון לנו שנקרא אותו ראשון לגאולה שלנו".
בהמשך דבריו הוא גם טוען ש"נצטווינו" על השינוי בשמות החדשים:
"… כלומר שמתחילה לא היו להם שמות בישראל עד שיצאנו מבבל והעלינו השמות משם, והסבה בזה לפי שמתחילה נצטוינו למנותם בזכרון גאולת מצרים, וכשיצאנו מבבל ונצטוינו לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון וגו', חזרנו לקרות חדשינו לגאולת צפון, ולא שנשנה השמות הראשונים ונשכח גאולת מצרים אלא שנצרף שם שמות בבל להודיע ולזכור ששם עמדנו ומשם הוציאנו ה', וכל זה נתחדש ביציאתנו ממצרים, אבל קודם לכן החדשים הנזכרים בתורה כגון במבול בראשון באחד לחדש ובחדש השני והשביעי והעשירי הנמנים שם, אינן אלא למנין השנים והראשון הוא תשרי שהוא ראש השנה לזרע וקציר וממנו כולם, שכבר הסכימו הכל לדעת ר' אליעזר וקבעו בתפילות זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כמו שאמרו בגמרא (ר"ה כ"ז א') כמאן מצלינן וכו', ובתורה מפורש וחג האסיף בצאת השנה ואמר תקופת השנה כמו שהזכרתי, וכן היה הענין עד שיצאנו ממצרים ואז נצטוינו לעשות שני מנינים אחד לחדשים ויהיה פי' ראשון ושני ושלישי לגאולה, ואחד למנין השנים ויהיה ראש השנה מתשרי''.
להבדל שבין ראש השנה והראשון לחדשים התייחסו גם אחרים.
המהר"י אלבו, (ספר העיקרים מאמר ג פרק טז):
"וכן מצינו בימי עזרא שבטלו מנין החדשים מניסן, שהיו מונין כן כפי משפטי התורה, לפי שכתוב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות פרק י"ב פסוק ב), והיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, כי אף על פי שתשרי ראש השנה למנין שנות העולם כמו שאמר הכתוב וחג האסיף תקופת השנה, וחג האסיף בצאת השנה (שמות פרק כ"ג פסוק ט"ז), וממנו מונין לשמיטין וליובלות, צותה תורה למנות מנין החדשים מניסן בכל חשבונותיהם, לפי שאז יצאו ישראל ממצרים והיתה תחלת צמיחת האומה, וכן תמנה היא גם כן כל חשבונותיה מניסן, ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש, בחדש השלישי וגו', ובחדש השביעי באחד לחדש, ובעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא, ואין לחדשים שמות במשפטי התורה, אבל ראוי שיהיה שמם שני שלישי רביעי חמישי ששי שביעי לניסן זכר ליציאת מצרים, וזהו שאמר הכתוב ראשון הוא לכם לחדשי השנה, כלומר למנין החדשים תמנו מניסן אף על פי שלמנין שנים ראוי למנות מתשרי כמו שאמרנו... ונראה מזה כי הם הבינו שצווי מנין החדשים היה זמניי, רוצה לומר כל עוד שתתמיד הגאולה ההיא, אבל אחר שגלו שנית ונגאלו משם ונצטוו על ידי ירמיה לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון וגו' (ירמיהו כ"ג ז'), ראו להניח המנין הראשון שהיה זכר ליציאת מצרים וחזרו למנות מנין אחר מתשרי לשנות העולם, והשאירו שמות החדשים שעלו עמהם מאשור זכר לגאולה השנית, כי הבינו שצווי מנין החדשים מניסן היה זמניי ולא צווי נצחי אף על פי שלא נזכר בו זמן".
במאמר ג פרק יט הוא כותב:
"… ומה ששמעו ישראל לירמיה לבטל מנין החדשים מניסן כמו שאמרנו, אפשר שעשו כן משום דאשכוח קרא ודרוש, כמו שכתבו התוספות בפרק קמא דמגילה, כי מה ששנה עזרא הכתב כשעלה מן הגולה". משום דקרא אשכח ודרש... ''.
הרד"ק (בראשית פרק ז פסוק יא):
"בשנת וגו' - וכבר זכר למעלה ואמר ונח בן שש מאות שנה? אלא לא זכר החדש וכמה בחדש, ובזה הפסוק זכר בחדש השני, ודבר זה מחלוקת בדרז"ל רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, בחדש השני זה מרחשון; ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם, בחדש השני זה אייר. ויונתן הכריע כדברי ר' אליעזר שתרגם בירח האתנים בירחא דעתיקיא קרו ליה ירחא קדמאה, וכען הוא ירחא שביעאה. ונראה שהקדמונים, מבריאת העולם עד הנה, היו קוראים חדש תשרי חדש ראשון בשנה כי בו נברא העולם, ומשיצאו ישראל ממצרי' נקרא לישראל ניסן חדש הראשון ותשרי חדש השביעי, כי כן כתוב "החדש הזה לכם ראש חדשים", אחר שאמר לכם נראה כי לשאר האומות לא היה ניסן ראש החדשים".
האברבנאל, (שמות פרק יב):
השאלה הג' אם היה דבר המלך וגזרתו שניסן יהיה ראש לחדשים והתחלת השנה איך הסכימו חכמי ישראל למנות השנה מחדש תשרי ועשו אותו ראשית השנה ועברו בזה אם כן על מצות החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה כי הנה אמרו שניסן הוא ראשון לחדשי השנה ושתשרי הוא ראשית השנה והתחלתה הם בלי ספק מאמרים סותרים זה לזה. והנה בפ"ק דמסכת ר"ה (ד' יא) חלקו והיה דעת רבי אליעזר שבתשרי נברא העולם ורבי יהושע סבר שבניסן נברא העולם והסכימו חכמים כרבי יהושע שבניסן נברא העולם ובהיות הדבר כן איך הסכימו כלם וגם רבי יהושע למנות השנה מתשרי והיה להם למנותה מניסן כיון שבו נברא העולם כל שכן שצוה הקב"ה בביאור החודש הזה לכם ראש חדשים ויש אם כן סתירה ממצות החודש למצות יום תרועה ומדבריהם לדבריהם ז"ל וכבר השתדל הר"ן להתיר הספק הזה בדרשותיו ולא עלה בידו".
האבודרהם, (סדר העיבור, המולדות והשנים):
"ודע כי ניסן הוא ראש החדשים, ותשרי הוא ראש השנה. וזה יתבאר מן הפסוק שאמר בראש חדש ניסן: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ולא ראשון הוא לשנה. להודיענו כי ראש השנה הוא בחדש אחר לא בחדש ניסן''.
ועדיין יש לשאול, האם אין פירושם של הרמב"ן וספר העקרים שהשינוי מקורו בהנאמר בעזרא, סותר למאמר הבבלי: "שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה", (שבת דף קד עמוד א, ותמורה דף טז עמוד א), או בצורתו בתלמוד הירושלמי: (מגילה פרק א ה"ה): "אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה"?
