"אחד לחודש השביעי" מאימתי הוא ראש-השנה ויום-דין.

 אמרת את מה ש"כל אחד יודע", ורציתי גם לדעת אם אתה מבין את שאמרת, ואם הבנת אולי גם תסביר לי.

בהלכות ברכות פרק א הלכה ה כתב הרמב''ם:

"ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום, ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה...''.

ואילו בהלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הוא כתב:

" … וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג".

מה נראה לך מדבריו, האם בתפילות הם תיקנו גם את הנוסח או רק את הסדר?

ולמה כתב המאירי (בית הבחירה ברכות דף לג עמוד א):

"אנשי כנסת הגדולה והם עזרא ובית דינו תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות ר"ל מטבע הברכות וסדורן ומתוך שנתדלדלו ונטלטלו נשתנו במנהגיהם ונשתבשו בקצת הדברים בענין סדורם והוא שנחלקו אח"כ חכמי ישראל בכך...''.

היכן נעלמה תקנת הנוסח?

התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית

מנין לך שהתוספת "זמן מתן תורתנו" אינה תוספת ר"ע גאון? 

מסכת סופרים פרק יט הלכה ב:

"בחג השבועות אומרים, ביום טוב מקרא קודש הזה, וביום חג השבועות הזה. וערבית ושחרית ומנחה, שוין בתפילות''.

למה שאלתי מנוסח הירושלמי?

כי אם אנשי כנסת הגדולה חברו נוסח תפילות (שמונה עשרה ועוד) אלא שנתדלדלו ונטלטלו, נשתנו במנהגיהם ונשתבשו
בקצת הדברים בענין סדורם והוא שנחלקו אח"כ חכמי ישראל בכך, כיצד ניתן לדייק מנוסח תפילה שבידינו, אף אם הוא בנוסח
סדר רבי עמרם גאון, ולמה לא נחזור לנוסח הברכה והתפילה, אם הוא בירושלמי, שהוא הכי קרוב בזמן ומקום לאנשי הכנסת
הגדולה?

________________

ירוחם

<הרי העולם נברא ביום הראשון יום א, מכאן הרי ברור כי היום הולדת של העולם גם חייב להיות ביום א. לא? אבל אנחנו הרי
 חוגגים ר"ה את יום הולדתו של האדם והוא כאמור נולד ביום ו>

בראשית פרק א:

(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:

(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:

(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:

(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

גם לזה אתה קורא בריאת העולם?

חוגגים את השלמת הבריאה. 

משמעות יום תרועה (לאפכאמסתברא) – (וטו)
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=580512

בברכה

בוקר טוב לכולם!
האשכול הזה הוא ממש נפלא ודי ממצה.
הרוצה להרחיב דעתו יעיין ברמב"ן על הפסוק בחודש הזה לכם, וכן בפרשת אמור על פסוקי ראש השנה, וכן בדרשתו על ראש השנה.
כמו כן יש דיונים וסיכומים די ממצים בספרו של תבורי מועדי ישראל עמ' 215-220, וכן ספרו של ספראי על מסכת ראש השנה משנת ארץ ישראל עמ' 291-296, 307-310.

תשובה שאיננה שלמה כל עיקר, אך יש בה התחלה נכונה של ניתוח נושא כזה:

הסיבה שראש השנה הוא ראש החודשים, היא סיבה עונתית. היינו, תחילת מעגל העונות החדש, ראש השנה הטבעית. זה חודש שהוא סופה של השנה הקודמת, חג האסיף חל בו, עת האסף השנה. וגם מתחילה בו השנה החדשה.
יום הדין שביום זה מסתבר שהוא שייך למה שיש בו התחדשות החיים, שכידוע נעו בעיקר סביב עונות השנה וגידול התבואה. גם לאחר שנקבע כי ראש השנה הלאומית/יהודית הינו ניסן בעקבות התחדשות האומה ביציאת מצריים, נשארה המציאות היבשה שראש השנה הטבעית הוא תשרי. וצריך להבין למה ראו חז"ל בתקופה זו את העיקר.

[יתכן שחז"ל יצאו מנקודת הנחה שלמרות ההתחדשות הלאומית, ישראל לא הופקעו מהתחדשות אנושית]

צריך כמובן להבין את הסינתזה שיצרו חז"ל בין תחילת השנה הטבעית לבין בחודש השביעי הישראלי.

כל זה קשור בדברי הרמב"ן בפרשת בא על כך שהיום איננו מונים לחודש ניסן עקב דברי הפס' שלא יאמר חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצריים וכו' יעויי"ש

צוהריים טובים עציער!
על פי פשט אין לנו שום ראיה שיש סינתזה בין תחילת השנה הטבעית לבין חודש השביעי, ויש לומר שהם אכן שני קוים שאינם נפגשים.
אמנם בעלי הסוד חיברו גם חיברו, עיין זוהר תצוה קפד עמוד א, וכל המקובלים שנמשכו אחרי הזוהר, האר"י בשער הכוונות בהקדמה ובשער הכוונות, ובעומק בכל הדרושים, רמח"ל דרך ה חלק ד פרק ח אות ד.
אין לזה קשר לדברי הרמב"ן על זה שהיום איננו מונים לניסן, מי שמעיין היטב בדברי הרמב"ן, לדעתו גם היום מונים מניסן, אלא שקודם הגאולה השנייה לא היו שמות, ועכשיו יש שמות, אמנם עיין בספר העיקרים מאמר ג פרק טז שהבין כמותך בדעת הרמב"ן שמהגאולה השנייה מונים לתשרי; אבל אין זה כוונת הרמב"ן.

שלום לך,
לגבי מה שהערת על דברי בדברי הרמב"ן אעיין שם שוב בהמשך, אין הספר תחת ידי כעת. א
ך לגבי מש"כ על הסינתזה שעשו חז"ל,
נראה לי איננו צריכים בזה לחכמי הקבלה,
כל אחד יודע שבתורה שבכתב החג של א' תשרי הוא חג של החודש השביעי ואילו חז"ל הפכוהו לראש השנה.אם לא נניח שחז"ל כפרו בתורה שבכתב עלינו להניח שחז"ל ראו או רצו ליצור איזשהי זיקה ביניהם. לא כן?

עוד תוספת קטנה:

המקור לכך שראש השנה הינו יום דין נראה שהוא ממה שקראו הכתוב 'יום הזיכרון'.
ואף שזיכרון מוזכר גם לגבי מלחמה ומועדים, מ"מ כאשר ישנו זיכרון לגבי משהו כמו ניצוח במלחמה, או היזכרות בהתוועדות המועד, יש כאן דין מסוים, אבל הוא דין 'מכוון מטרה'. היינו, שכל הדין הוא ביחס לנושא המדובר והמזכיר ולא התייחסות עקרונית לאדם מהו ומיהו.

אבל כאשר כל מהות היום היא זיכרון מתעורר כאן משמעות שיש כאן נידון על הנזכרים למיניהם.

עציער

המקור לכך שראש השנה הינו יום דין נראה שהוא ממה שקראו הכתוב 'יום הזיכרון'.

סליחה על הבורות- איפה בכתוב -בתורה מוזכר יום הזכרון- ביחס לר"ה?

נראה שראש השנה אין הכוונה זמן שבו נברא העולם. (בתורה כתוב "בצאת השנה" "לתקופת השנה" ללא שום אזכור לכך שבו נברא העולם. וזה מוזר להניח שנבין את זה לבד.
ואפילו במקורות התלמודיים יש ויכוח האם העולם נברא בתשרי או ניסן.)
אלא הכוונה תחילת המחזור של הטבע מהזריעה עד הקצירה 

עציער סליחה, לא ראיתי את דבריך. 
נאה להוסיף שלכן ספר נחמיה קורא ליום הכיפורים "בראש השנה"
בגלל שעונת הזריעה לא מתחילה ביום אחד וקבעו את ראש החודש שבו מתחילה השנה ליום זיכרון על השנה החדשה. אבל כל החודש הוא ראש השנה

ירוחםשמ
יום זכרון תרועה. שלפי פשוטו הוא יום היזכרות בתרועה, עשה"כ ותקעתם... והריעותם... ונזכרתם לפני ה' אלו'

מודה ומתוודה: אכן הדברים נכתבו בחפזה ומתוך אי דיוק, וחבל על כך.

לגופם של דברים: אני חושב שעדיין דברי עומדים בעינם, ויש משמעות רצינית בדברי הכתוב שיום זה הוא יום זיכרון. ונראה לי כי הבנת העניין של זיכרון בתרועה, שייך בהיזכרות לפני ה' לה יש משמעות של יום דין.