|
|
| נשלח ב-18/9/2011 08:42 |
 |
| |
מה שכיח יותר ?
תקיעת שופר או הוצאת עין?
מדוע א"כ בתקיעת שופר יכלה ליפול טעות משא"כ בעין תחת עין?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 10:01 |
|
| |
ההודעה לעיל הועברה לאשכול סמוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2012 18:34 |
|
| |
תודה לנותן את עצת החיפוש. זה מה שבינתיים מצאתי, ולא זה מה שחיפשתי.
זכור לי בברור אשכול שבתחילתו היה דיון על שלושת החגים ראש השנהיו"כ ושמ"ע.
ייתכן ולא היה זה בפורום זה. האם ישנו פורום נוסף בבח"ח שעוסק בנושאים אלו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2012 23:57 |
|
| |
בקשה
לצורך הוראה על חגי תשרי אני זקוק לחומר מאתגר.
'מקרא' הפנה אותי לאשכול שפתח כאן על יו"כ ושמ"ע, מתי נוספו למעגל החגים הישראלים. יש שם די מבוקשי, ותודה על הדברים.
אך ראש השנה כמעט לא נידון שם. אודה לך 'מקרא' או לכל מי שיוכל להרחיב את היריעה על ראש השנה בתקופת המקרא.
(איני מצליח להתחבר לפורום בקורת המקרא, אני מקבל הודעה שסיסמתי שגויה. לכן אני פונה דרך כאן).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 14:14 |
|
| |
| thepresent כתב: |  | well,
צפיתי היום באחת ההרצאות של רחל אליאור,
היא טוענת שזה במסגרת ההתנגדות ללוח השמשי הקבוע של הכהנים הצדוקים, שראש השנה שלו כמובן בא' ניסן כמתבקש מהמקרא, פשוט רצון לתת אנטיתיזה מוחלטת (היא טענה שהמקור לכך שהשנה מתחילה בסביבת הזמן הזה הוא יווני אך אינני מוצא הוכחה לכך ברשת. אמנם, מתברר שהרעיון הגאוני של לוח ירחי-שמשי משולב עם שנים מעוברות הוא יווני פר-אקסלנס. טוב, הכי סביר שהם למדו את זה מהיהודים...)
בינתיים זה דיי ספקולטיבי אבל בהינתן שהמקורות שלנו הם רק פרושיים או שעברו עריכה פרושית - לא ניתן לדעת...
זה כמובן שופך אור על ההתנגדות העיקשת של "הצדוקים" לקידוש החודש על פי עדים המתוארת במשנה/תלמוד ועל מובנו הפשוט של הפסוק "ממחרת השבת"...
תוקן על ידי thepresent ב- 17/09/2011 23:05:54 |
|
כל התאוריה של הטיפשה הזאת מבוססת על 2 פסוקים ביחזקאל ללא שום בסיס היסטורי...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 15:51 |
|
| |
| אלול_תשרי כתב: | | לצורך הוראה על חגי תשרי אני זקוק לחומר מאתגר.
'מקרא' הפנה אותי לאשכול שפתח כאן על יו"כ ושמ"ע, מתי נוספו למעגל החגים הישראלים. יש שם די מבוקשי, ותודה על הדברים.
אך ראש השנה כמעט לא נידון שם. אודה לך 'מקרא' או לכל מי שיוכל להרחיב את היריעה על ראש השנה בתקופת המקרא.
(איני מצליח להתחבר לפורום בקורת המקרא, אני מקבל הודעה שסיסמתי שגויה. לכן אני פונה דרך כאן). |
|
חומר מאתגר על ראש-השנה ניתן למצוא בס' עזרא (ג') ובנחמיה (ח'), המספרים על כינוס העם בירושלים באחד לחודש השביעי (תשרי), בעוד מהתורה לא ידוע על עלייה לרגל בתאריך זה.
אך בעיקר בולט הדבר שבשני מקורות אלו לא מצויין שמדובר בתאריך בו מציינים את "יום תרועה". ויותר מכך אודות הכינוס נאמר כך: "וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם: וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם" (נחמ' ח,ט-יב).
כלומר מהדרים עולה לכאורה, שהעם כלל לא ידע שהיום הוא "יום קדוש" ומועד, כמו שעולה מדבריהם, ולכן לא היו מאכלים מוכנים לכולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 21:40 |
|
| |
תודה, מקרא.
התעוררה לי שאלה.
כבר בזמן עליית זרובבל (עזרא ג) שהייתה עשרות שנים לפני עליית עזרא התאספו ביום הראשון לחודש השביעי לא מוזכר שם שחגגו את היום הזה כחג וגם לא את יום הכפורים. מוזכרת רק חגיגת הסוכות. מה שכן כתוב שם שהקריבו עולות מאותו יום אחד לחודש השביעי בלי התייחסות מיוחדת לעולות היום כמו ההתייחסות לעולות הסוכות כמשפט.
כאן בסיפור עזרא ונחמיה (נחמיה ח) שוב התאספות באחד לחודש השביעי ושוב קריאה לעשיית חג הסוכות בעצי שמן כמו שמצאו בספר התורה, אך בלא הזכרת חג האחד לחודש השביעי או הזכרת יום הכיפורים (יום ווידוי וצום שנערך לאחר חג הסוכות לא כיום המוזכר בתורה).
מה שאינני מבין הרי עולות הסוכות כמשפט או עשיית סוכות בעצי שמן נכתבו בספר ויקרא או במדבר יחד עם עם עולות ושאר מצוות רה"ש ויו"כ, איך התעלמו מחגי תשרי הראשונים הכרוכים באותן פרשיות של קרבנות ושאר דיני חג הסוכות?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 10:10 |
|
| |
| אלול_תשרי כתב: | | תודה, מקרא.
התעוררה לי שאלה.
כבר בזמן עליית זרובבל (עזרא ג) שהייתה עשרות שנים לפני עליית עזרא התאספו ביום הראשון לחודש השביעי לא מוזכר שם שחגגו את היום הזה כחג וגם לא את יום הכפורים. מוזכרת רק חגיגת הסוכות. מה שכן כתוב שם שהקריבו עולות מאותו יום אחד לחודש השביעי בלי התייחסות מיוחדת לעולות היום כמו ההתייחסות לעולות הסוכות כמשפט.
כאן בסיפור עזרא ונחמיה (נחמיה ח) שוב התאספות באחד לחודש השביעי ושוב קריאה לעשיית חג הסוכות בעצי שמן כמו שמצאו בספר התורה, אך בלא הזכרת חג האחד לחודש השביעי או הזכרת יום הכיפורים (יום ווידוי וצום שנערך לאחר חג הסוכות לא כיום המוזכר בתורה).
מה שאינני מבין הרי עולות הסוכות כמשפט או עשיית סוכות בעצי שמן נכתבו בספר ויקרא או במדבר יחד עם עם עולות ושאר מצוות רה"ש ויו"כ, איך התעלמו מחגי תשרי הראשונים הכרוכים באותן פרשיות של קרבנות ושאר דיני חג הסוכות? |
|
אני מוצא קושי בלהתייחס לתיאורים אלו כאל תיאורים היסטוריים אוטנטיים. מכיון שבהשוואה של עז' ב-ג מול נחמ' ז-ט, יש לא מעט בעיות כמו אלו המצויינים כאן. כמו כן עצם הקושי בתיאור שיתוף פעולה בין נחמיה לעזרא, דבר הנעדר מתיאורי ס' עזרא ומתיאורי נחמיה בגוף ראשון בס' נחמיה.
אם כי אני עדיין מעיין בדבר, כך שאיני רוצה למהר להסיק מסקנות.
תוקן על ידי מקרא ב- 21/08/2012 10:10:56
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 12:04 |
|
| |
ראש השנה, יום כיפור ,שמיני עצרת
ראה ספרו של ישראל קנוהל מקדש הדממה
בפרק המשווה בין ויקרא כ"ג לבמדבר כח-כט + השוואה של החלק הראשון של פרק ט"ז ויקרא (אחרי מות) עם החלק השני (והיתה זאת לכם)
סיכום קצר
לשלשת החגים קרבנות זהים!!!
שלשת החגים "במקורן" לא פורש טעמיהם "יום תרועה" "עינוי נפש" "עצרת"
המשמעות המאוחרת של החגים (זכרון תרועה , ויום הכפרה ) היא מאוחרת (מקור H מאוחר למקור P - חידושו של קנוהל )
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 12:40 |
|
| |
החילוק בין שלוש רגלים לחגי תשרי אינו חידוש של קנוהל.
מחד קשה להבין מדוע שיהיה חג ללא משמעות, אך אם לר"ה ויו"כ הצמדה משמעות מאוחרת, מה המשמעות שהוצמדה לשמיני עצרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 13:44 |
|
| |
יואל ב 15 "תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה" ובהמשך מכת הארבה
תרועה צום ועצרה הם מרכיבים "יעילים" כנגד צרה חקלאית.
באופן דומה יום תרועה יום עינוי נפש ויום עצרת הינם הכנה ותפילה ובקשה לקראת העונה החקלאית הבאה בעקבות החודש השביעי .
אכן אחד לחודש השביעי ועשירי לחודש השביעי קיבלו משמעות נוספת (מאוחרת) שקבעה את החג לדורות ואילו שמיני עצרת נשאר ללא משמעות מאוחרת ולכן כיום הינו חג "ללא משמעות". (ואין צורך להוסיף ששמחת תורה הינו חג מאוחר שאולי הולבש על חג "יתום" (פרשת וזאת הברכה אמורה להקרא בשבת ולא בחג).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 13:48 |
|
| |
פקח
האם אתה אומר ששמיני עצרת במקורו היה יום התאספות לתפילה על הגשם?
אני הבנתי את הפסוק ביואל שבאותו יום תוקעים בשופר, מקדשים צום וקוראים עצרה, כמו שמצינו בתעניות שבמשנה, אולם לדבריך הם מפוצלים לשלושה ימים, מה שצ"ע.
ולדבריך, גם מועדי תשרי הם בעצם מועדים חקלאיים.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/08/2012 13:48:52
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 14:46 |
|
| |
בעל אני זהיר יותר. אינני יודע בוודאות מה התכוון יואל האם יום אחד שכולל את שלשת המרכיבים או שלשה ימים נפרדים.
אולם התקבולת בין המרכיבים ביואל למרכיבים היסודים (ב P ללא תוספת H ) בתורה זועקים לשמים .
ניתן להסביר את יואל שבעקבות מכת הארבה הוא מאחד את שלשת המרכבים "הידועים מהתורה" המתבצעים בקביעות בשלשה ימים נפרדים (אחד, עשירי ויום העשרים ושנים לחודש השביעי) כתפילה להצלחה היבול (גשם חוסר מזיקים וכו) ליום אחד בעקבות מכת ארבה חריגה.
יתכן שתפילת גשם כיום בשמיני עצרת היא זכר לחג הקדום.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 14:54 |
|
| |
מקרא,
אכן סתירות מענינות בין ס' עזרא לנחמיה. אך גם אם בידינו רק גרסה אחת מתוכן (איזו שתבחר), עולה ממנה שבתורה שהייתה בידם (בין בידי זרובבל בין בידי עזרא, בשניהם מוזכר ככתוב בתורה או כמשפט) היו רק דיני וקרבנות סוכות ולא דיני וקרבנות רה"ש ויו"כ למרות שבתורה שבידינו עכשיו הדינים כתובים בסמוך ממש. בהנחה שראשי הגולה היו גם אנשי דת ומסורה מה זה מלמד?
לפקחעיני
לא הבנתי אותך, אין כל איזכור למקרא קדש ואיסור עשיית מלאכה של ראש השנה ויום כפור או הקרבת קרבנות מיוחדים (לא בסיפור החודש השביעי של זרובבל ולא בסיפור החודש השביעי של עזרא, מלבד הצהרה שהיום קדוש לאדונינו דבר היכול להתפרש ע"ד קדשו עצרה), כך שהבעיה היא לא בשופר או בעינוי נפש אלא בעצם הימים האלו כימי שביתה ומועד מיוחד במקדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 15:10 |
|
| |
צריך לזכור, שיום הכיפורים המקראי הוא חג של בית המקדש, למעט עינוי הנפש. במקום בו אין מקדש, אין כל כך מה להזכיר.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
