בלי קשר לשיר המתוכחם (פתח בכד- איבוד אמונה, וסיים בחבית- מול כל העולם).
יש מקום לדון האם האמונה המלאה לא חייבת לבוא עם יראה עצומה.
שאלו פעם תלמידים את רבם האהוב (בלי שמות): רבינו אנחנו יכולים לקיים בך ואהבת את השם לרבות ת"ח, אבל אנחנו לא יכולים לקיים בך את השם אלקיך תירא לרבות ת"ח מרוב האהבה וכו'. אמר להם מה הדבר שמפחיד אתכם ביותר, וענו לו שמא הרב יעזוב אותנו. אמר להם זו גופא היראה.
משל למה הדבר דומה: לאדם שטובע בים ושוחה אליו המציל. כעת הוא סוחב אותו לכיוון החוף. הניצול אוהב אותו מאד אבל מלא יראה מעצם מצבו השברירי והתלות בו. אלו הן אהבה ויראה הבאות כאחד.
אשר על כן נלע"ד שמי שלא מתמלא יראה במקביל לאמונה, כנראה שאין תפיסתו באמונה חודרת לפנימיותו.
|
|
