+ בין עצבות לשברון לב +

מחכים להמשך.

היהודי ענה לי על הווארט של הקוצקער, העיקר זה שמחה, תחת אשר לא עבדת וכו',
והוא המשיך, אחד הראשי תיבות של אלול שאמרתי כאן הוא, (חודש) אדר לחיים, ווידער (הלאה ביידיש) לחיים.

נפרדנו לכמה דקות, ואח"כ הוא המשיך עם הסיפור של הבעל תוקע של הבעש"ט, שהיה שבור מזה שנאבד לו הפתק עם כל הכוונות.
הבעש"ט אמר לו שאלו היו התקיעות הכי טובות שהוא שמע אי פעם, בגלל שהם באו מלב שבור.

חשבתי לעצמי, מה הביא את היהודי הזה לקשר בין שתי רעיונות אלו?

והתעוררתי לזה, שזה היינו הך, מי שעצוב, זה בגלל שחסר לו משהו, שלפי דעתו מגיע לו.
מי ששמח בחלקו, שמח בגלל שהוא מרגיש שהוא אפס, ולא מגיע לו כלום, אז כל דבר שיש לו, הוא שמח בשבילו.

בהמשך אעלה מה שכתב הסבא מקעלם על עניין שמחה.

נ.ב. בעי, תודה על התיקונים....

עכשיו הם מבינים למה אתה היית המשגיח...

כי העיקר המביא את האדם לשמחה קיימת, בלתי מעורבת בעצבות, ומבוררת מתוגה, היא רק שמחה של מצוה, כי היא נצחית וכו'
חכמה ומוסר ח"א

ונראה לי כוונתו, שבתענוגי העולם הזה יש כלל "יש לו מנה רוצה מאתיים", ותמיד השמחה והסיפוק מעורבים עם הרגשה שיש גבול וסוף לתענוג זה.
מה שאין כן בשמחה רוחנית, שהיא ללא גבול ונצחי.