המוח הוא האבר הכי פחות אינסטנקטיבי. (הלב מבחינה זאת באמצע)
נשלח ב-5/9/2010 23:09
צענע וזאת מנין לך? לשם לימוד לא לויכוח אני שואל
חשבתי גם על כליות אבל לא ידעתי על התכונה שציינת -הכבד נראה מתאים יותר ,
לכבד יש בו תכונה יחודית כמה שמבשלים אותה יותר ,היא מתקשה יותר,- עקשנות בלי סיבה. התורה מספרת כבד לב פרעה- ה' הפך את ליבו לכבד, כמה שצולים אותו יותר הוא מתקשה יותר,
הכליות לעומת זאת הן מקור החכמה-- יש מוסר כליות- לפי חז"ל שתי כליותיו של אברהם לימדו אותו תורה, לכן היה לי קשה עם הכליות
נשלח ב-6/9/2010 00:15
אכן, אני מכיר את הווארט הזה כאשר הכ"ף מתייחסת לכבד. (זה גם מתאים לתפיסה של הזהר שהכבד מיוחס לס"מ.)
נשלח ב-6/9/2010 00:32
זאת מנין לי? מקריאת מקורות למשל באתר זה(גם הבודהיזם כנראה מסכים)
הכליות אינן מקור החכמה אלא היכל המוסר. -והנושא של עקשנות לא שייך בכלל למדרג זה.
אבל שים לב החלוקה כאן היא לא לפי החשיבות של האברים אלא לפי מידרג השליטה הרצוי .
המדרג הוא :מלך,למך,כלם.
מח שולט-הכי רצוי
לב שולט-פחות רצוי
כליות (אינסטינקט מוחלט) שולטות-הכי פחות רצוי.
(היום ברור שהכל במוח-גם החכמה גם הרגש וגם המוסר.)
(משום מה האתר לא עולה אבל אולי אפשר לנסות על ידי הקלדה בגוגל)
תוקן על ידי צענערענע ב- 06/09/2010 00:40:22
נשלח ב-6/9/2010 00:54
אני שמעתי את הווארט הזה על כבד גם עם קישור לפירוש בעלי התוס' במענה לשאלה על היכולת של בלעם לקלל את בני ישראל ברגע אחד ועונים בעלי התוס' דיכול לומר כלם בצורה מטאפורית כמובן שכליונם של בני ישראל יבוא אם השולט יהיה הכבד ואח"מ לב מח והשווה לזוהר ח"ב קנא' ב' תלת שליטין אינון מחא ליבא כבדא
נשלח ב-6/9/2010 04:44
צענערענע כתב:
(היום ברור שהכל במוח-גם החכמה גם הרגש וגם המוסר.)
תוקן על ידי צענערענע ב- 06/09/2010 00:40:22
הסברים רפואיים!
ראשית הכבד והכליה משפיעים על המוח, אדם עם נמק כבדי או כליות פגועות קשה (כל עוד הוא ללא דיאליזה) יסבול מהפרעה מוחית, ומי יודע ?
סביר מאוד שהכוונה העיקרית כשאמרו בעבר על הלב ומוסר הכליות הכוונה למשהו מאוד מוחשי
כשאדם בסערה רגשית יש השפעה זמנית על קצב הלב, ולפעמים אף תחושת דפיקות לב. (גם הנשימה מוגברת כשסבורני שבעבר גם הריאות בכלל הלב), ולכן במצבי סערה רגשית הלב מייסר את האדם.
וכשאדם במצב סטרס (במיוחד לאורך זמן) אז הכלייה מפרישה יותר שתן ולפעמים יש גם בריחת שתן במנגנון עצבי, ואז הכליות מייסרות את האדם.
ולכן כשאדם בסערה רגשית הלב מורגש, וכשאדם בסטרס השתן מורגש.
על הכבד לא עולה לי כרגע הסבר טוב
אופן שלישי
הפרשת האדרנלין מיותרת הכליה אחראית על תחושת לחץ נפשי, שוב מוסר כליות
(כליות יועצות? לחץ דם מוגבר (קשור לכליה ויכול להתבטא בהפרשת השתן) אדם לחוץ ועצותיו שקולות פחות, אם כי ההסבר חלש) .
גם הביטוי חרון אף, יכול להיות קשור ללחץ דם, עלייה גבוהה במיוחד פתאומית בלחץ דם יכולה לגרום לפקיעת כלי דם באף ולדימום מהאף.
בקשר לדיון כליות/כבד – יש מדרש (איני זוכר היכן) "כבד לב פרעה" ליבו נעשה לכבד, במקום לחשוב ולהכנע למכות הוא יגיב אינסטנקטיבית.
באשר לעצם האשכול - בהתחלה השאלה נשמעה הזויה, וכי מישהו אינו מבין את ההסבר הפשוט של מואדיב? לאחר מחשבה חושבני שהכוונה היתה לשאול הרי אנו מניחים ש"מידות" ה' הן מגדלור ומכוין עבורנו. אם כך תמוה, וכי ה' מחפש את השלטון, הכבוד (ועל פניו כן)? האם ה' מחוייב למוסר? האם הוא מתנהג "מוסרית"? ואם לא מה עם מה הוא רחום וכו'. האם בכלל יש לנו כלים לענות?
נשלח ב-6/9/2010 08:54
תוקן על ידי mdabraham ב- 06/09/2010 08:55:45
נשלח ב-6/9/2010 11:23
צענע.
בראשית רבה פרשת חיי שרה פרשה סא
אמר ר' שמעון בן יוחי אב לא למדו רב לא היה לו, מאיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשני רבנן והיו נובעות ומלמדות לו חכמה הה"ד אברך את י"י אשר יעצני אף לילות יסרוני כיליותיי (שם /תהלים/ טז ז),
נשלח ב-6/9/2010 11:47
"ידוע שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, שואל רשב"י[1]: "אב לא למדו, רב לא היה לו, מאיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנן והיו נובעות ומלמדות לו חכמה",
ובמקום אחר נאמר שלמד מעצמו, ואין הכוונה שכליותיו דברו אליו, אז למה הכוונה? אלא יש לזה יחס עם המושג 'מוסר כליות'. אברהם אבינו, הגדול שבענקים, ידע לקרוא את נפשו בצורה הנכונה ועל ידי זה ידע לחיות ע"פ הטבעיות המהותית שלו.
גם הפסוק בתהילים מוכיח שהדבר אינו כפשוטו כי בפסוק נאמר יעצני ה'. ולגבי הכליות נאמר ":יסרוני כליותי"
(האתר לא עולה משום מה)
תוקן על ידי צענערענע ב- 06/09/2010 11:53:28
נשלח ב-6/9/2010 12:01
מה זאת אומרת "לחיות על פי טבע הנפש שלנו"?
נשלח ב-6/9/2010 12:08
לבעלבעמיו
המשך הציטוט עונה בדיוק לשאלך ומאחר והקישור לא עובד אלא על ידי הקלדה בגוגל בשיטה של העתק הדבק שזה לא הכי נוח אנסה להביא את המשך הציטוט בתקווה שהעמוד לא יתרחב יותר מידי:
כותב הרב[1]: "כשם שאין כנסת ישראל מוציאה אל הפעל את סגולותיה כי-אם בארץ ישראל, כן אין אדם מישראל מוציא את סגולותיו הרוחניות כי-אם על ידי התורה, שהיא הארץ הרוחנית המתאימה לסגולת הנשמה הישראלית ".
: התורה היא הקרקע וההדרכה לאדם כיצד להוציא את כוחותיו אל הפועל בצורה המלאה והשלימה ביותר. ומביא הרב[
2]:"כל מצוה וכל הלכה יש לה תכונה מוסיקלית מיוחדת, שכנסת ישראל היא מקשיבה אותה ומתענגת עליה, עלינו רק להסיר את האוטם מעל אזני בנינו, "החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה", והשירה תכה גלים בלבבם ותרומם את נפשם באותה הרוממות הטבעית שהיא מרוממת את כל אותם אשר חשו כראוי לפתח את טבע יהדותם" –
תורה ומצוותיה הן שירה, נעימה מוסיקלית. למה לא שומעים? כיון שאזנינו אטומות מלשמוע בגלל החטאים והעוונות שלנו האוטמים את הלב. איך נתקן את עצמנו? איך נפתח את האוטם? -הדרך להסיר את אוטם הלב הזה הוא ע"י קיום תורה ומצוות.
ואומר הרב זצ"ל[3]: "יראת חטא הטבעית היא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחש לכל חטא ועון מצד התורה והמצוה מורשה קהלת יעקב. ואין טבע זה חוזר לישראל כ"א ע"י תלמוד תורה בהמון" – התורה והמצוות הן טבעיות לנו, כשם שלאדם יש מוסר טבעי, מצפון ומוסר כליות, כך לישראל יש את היחס הטבעי לתורה ולמצוות וזהו אשר מחזיראת האדם לטהרתו ולישרותו [1] אורות התורה י"ב, ז' [2] אדר היקר עמוד מ"ח [3] אורות התשובה ו',ג'
נשלח ב-6/9/2010 12:11
אני רואה ששאלת האשכול לא מובן מספיק: (אפשר לשאול מה כוונתי אם לא מבינים אותי,)
שאנו עומדים ומכריזים המלך בר"ה אני מרגיש מוזר, מלך מזכיר לנו את כל הכשלונות של האנושות בכל ההיסטוריה,
מצד שני גם התורה נגד מלכים, (הגם מסיבה שרק אלוקים הוא המלך, אבל בעומק הסיבה המיתית היא, כי התורה=החכמים הם הם כביכול המלך, כלומר צריך להיות שלטון חכמים=תורה ולא שלטון של מלך)
ולכן זה מפריע מאוד להרגיש (מבחינת רגשית) את העניין של החג,
ברור שאני מבין כמו כולם את העניין הפשוט שבעניין, אבל בכל זאת היו צריכים להמציא תואר יותר מוצלח ואמיתי,
כי הלוואי שהוא היה המלך, בתכלס הוא לא מלך ולא רוצים אותו מלך, רוצים אותו כאב כאבא,
אנו לא רצים להיות עבדים, רוצים להיות בנים לאלוקים,
נשלח ב-6/9/2010 12:22
צענע אשרי המרגיש
הגישה הזו היא מאוד אופטימית אבל אני לא בטוח שזו הגישה היחידה. זה עתה קראתי בספרו של יוסף דן על ר' יהודה החסיד, שגישת חסידי אשכנז היתה בדיוק הפוכה, המצוות הן בניגוד לטבע האנושי ולכן השכר הוא על המאמץ ולא על ההישג.
וכעת שאלה קצת קנטרנית, האם אשכנזי אמור להרגיש יראת חטא כלפי אכילת קטניות בפסח אבל ספרדי אמור להרגיש יראת חטא הפוכה מצד מניעת שמחת יו"ט?
