|
|
| נשלח ב-7/9/2010 17:15 |
 |
| |
להיפך בקנאים פוגעים בא אם בא להמלך אין מורין לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 17:20 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | | להיפך בקנאים פוגעים בא אם בא להמלך אין מורין לו. |
|
ברור אבל חייב לשאול האם כאן זה המקרה שאין מורין כן כמו שפנחס שאל,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 17:31 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: | | ואכן לא ממש מובנת לי כוונתו של הרב מדן בטענה כי הליכה אחר "פרשנות טכנית" המנוגדת ל"אינטואיציה" מביאה ל"פרדוכסים". נניח שאדם מתוך יישום עקיב של עקרונות ההלכה אוכל את הגוי במקום את פירות מעשר שני. איזה "פרדוכס" יש כאן? זה מעשה מפלצתי ומזוויע אבל לא "פרדוכס". |
|
דומני שאתה מנסה לנתח דיבור חופשי של אדם באמצעות הגדות מילוניות דקדקניות.
הרב מדן פשוט התכוון שלא יעלה על הדעת שהתורה התירה כזה דבר ושזה מוזר ומחריד.
לא הייתה לו כל כוונה לדון בעקביות של מי שנוהג לפי פרשנות טכנית לתורה.
הרב מדן מניח שהתורה היא מוסרית ומחנכת לאורח חיים מוסרי (הוא כנראה לא תלמידו של פרופ' לייבוביץ אלא יותר קרוב לרב עמיטל).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 17:31 |
|
| |
המרחשת,
אתה לא בהכרח צודק.
בלי ספק יש עקרונות מוסריים/חברתיים שקובעו בהלכה (גם בדאורייתא וגם בדרבנן).
אבל לא כל עקרון מוסרי או חברתי נבע בהלכה (מלבד תחת הציווי הכללי של "ועשית הישר והטוב", "קדושים תהיו" וכיוצא בזה). העובדה שהוראה מוסרית ביחס לאדם X נקבעה בתורה, וביחס ל-Y נותרה בידי המערכת המוסרית בלבד, עדיין לא מעידה על כך שההוראה הכתובה בתורה אינה מטעמי מוסר.
אלה הוראות מוסריות נקבעו בהלכה ואלה לא, זו שאלה קשה, אך ישנם כמה כיוונים:
1) מצבים חריגים ונדירים לא תמיד נחקקו בהלכה (או בחוק האזרחי), ונותרו בידי המערכת המוסרית. דוגמא: איסור קניבליזם (לחלק מהדעות). לא היה צורך אמתי להורות איסור, כי אצל 99.99% מהאנשים זה לא עומד בכלל על הפרק, אבל זה אסור מבחינה אנושית (וכלול בציווי הכללי "לא תשקצו את נפשותיכם" או בהרחבה שעשו לו חכמים).
2) כשמצבי המציאות משתנים ודורשים גמישות רבה בהכרעות, הדבר נותר בידי המערכת המוסרית, ובידי החוק הממלכתי (הגמיש יותר וניתן לשינויים). אם יטען הטוען שיחס הנכון של ישראל לגויים השתנה שוב שוב בהתאם למציאות (לא הרי היחס הראוי לגרמני בתקופת הרייך השלישי לנכרי אזרח המדינה), ולכן לא נקבעה הלכה לדורות, אלא נותר הדבר בידי המוסר והחוק הממלכתי, קשה לראות פסול ערכי בטענה הזו, ובלבד שהאדם מקבל על עצמו את המערכות המקבילות כמקור מחייב.
3) בהוראות דרבנן, יש להביא בחשבון, שהיום אין בידי החכמים לחדש תקנות, ולכן בהחלט יש דברים שאולי היו נלקחים כשיקול הלכתי אילו הייתה סנהדרין קיימת, אולם היום הדבר נותר בידי המערכות המקבילות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 17:52 |
|
| |
בעל:
לדוגמא האברך עם הסכין במצעד ,,,,,
אם היה שואל שאלת חכם, היה מקבל על הראש, 1, אסור לו לעשות את זה על שחשבון אשתו וילדיו, 2, חייב להיות בשעת מעשה, 3, חייב לעשות את זה לשמה, ולא מתוך שנאה ונקמה, 4, האם מותר לסכן את חייו 5, האם מותר לשלול מעצמו את חירותו, כלומר ישב בכלא,
זה הלכה קלסית כמו ההלכה של בן סורר, אין אפשרות לקיים את ההלכה,
ולכן הם מסוג ההלכות שבאים לומר את חומר העוון ולא ממש לעניש ולקיים את העונש,
תוקן על ידי maxmen ב- 07/09/2010 17:53:42
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 18:34 |
|
| |
[מקסמן,
א. אם מי שרוצה לעשות מעשה קנאות שואל שאלת רב הוא כבר לא מוגדר כקנאי ואסור לו לבצע את המעשה. זו ההלכה.
ב. כתבת - "לאף אחד לא היה ספק שאף אימא ואבא יגררו את בנם הסורר לבית דין להרוג אותו, רק מה ? התורה בא לומר לההורים ולבן הסורר כמה חמור מעשיו שאפי' אבא ואמא היו צריכים להרוג אותו"
ברור שלא סביר שהורים יקחו את בנם הסורר לבית הדין, כי אז ייאלצו לספר לכולם מה הוא עושה וכיצד הם נכשלו בחינוכם. הדרך הפשוטה ביותר היא להרוג אותו במכות... התורה, עד כמה שאני מבינה, באה לעשות סובלימציה לאינסטינקט האלים הזה (ולחברה בה לאב מותר לעשות כרצונו לבני משפחתו) ולחייב את ההורים להימנע מענישה פנים-משפחתית ולהוציא את הדין מחוץ לתחומם הפרטי אל התחום הציבורי (גם עירוב האם בעניין הוא סוג של סובלימציה, וחז"ל אף הרחיבו את העניין הזה כמעט עד אבסורד - ייתכן שגם זה נובע ממערכת מוסרית מטא-הלכתית).
ג. ברור שיש עניין בלימוד שאינו לשם מעשה, אבל מנהיגים ומחנכים צריכים להכיר בכוחם להשפיע על דעתם ומעשיהם של תלמידיהם וקהלם, ואין להם הפריבילגיה לומר "לא התכוונתי שתקשיבו לי ותעשו כדברי"...]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 18:48 |
|
| |
אמשלום היקרה
הפוך הפוך, התורה בא לומר כך: תשמעו ההורים כושלים אם יש לכם בעיה בחינוך שתדעו שאתם חייבים להוציא את זה החוצה, שבית דין יחליט ולא אתם,
מנין לך שמותר לתת מכות ? כל דיני בין אדם לחבירו חל גם בין אב לבן,
(אבל כחרדי אני ראיתי הרבה פעמים שאנשי החוק נותנים מכות ומכות רצח לנשים וילדים בשם החוק)
לגבי דרך לימוד חז"ל והלכה: זה מה שאמרתי שכל ילד יודע את זה,
אז מה השאלה שלך, שאני גם צריך ללמד את השופטת מה שכל ילד יודע, האם הם רוצים בכלל לשמוע ?
לגבי ההלכה בעניין קנאים: לא קשה להכנס לאחד מהפוסקים לשאול בעניין, כנערים עשינו זאת, וזה מה שקיבלנו, (כמו שכתבתי לבעלבעמיו היקר,)
תוקן על ידי maxmen ב- 07/09/2010 18:54:12
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 18:51 |
|
| |
[מקסמן,
כתבת - "כל דיני בין אדם לחבירו חל גם בין אב לבן"
זה כתוב בתורה?]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 18:55 |
|
| |
| אמשלום כתב: | | [מקסמן,
כתבת - "כל דיני בין אדם לחבירו חל גם בין אב לבן"
זה כתוב בתורה?]
|
|
כך מחנכים כל ילד חרדי ובוודאי שכתוב בכל פינה ופינה בתורה ובחז"ל ובמוסר
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 18:57 |
|
| |
נדב
ברור שצודק הרב מדן . ההלכה היהודית מבוססת בעיקר על תקדימים ועל הכרעות במקרים פרטיים . גישה טכנית שאינה מתבססת על מקורות רחבים אלא על אקסטרפולציה של עקרונות שכביכול מצויים בתוך אוסף מאד מצומצם של מקורות או הסתמכות על שתיקת המקורות בנושא זה או אחר מובילה להכרעות ביזאריות , כגון זה שצריך לאכול את הגוי. אין כזה דבר יישום עקיב של עקרונות ההלכה . יש הסתמכות על שיקול דעת הלכתי במקרים שבהם יש מספיק נתונים הלכתיים ויש דחיפה של החשיבה ההלכתית למחוזות ביזאריים שלא שיערום אבותינו מתוך גישה כביכול אקסיומטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 20:24 |
|
| |
תורת המלך לכל המביאים ראיות למוסר החיצוני לדבר ה (תורה) – כיצד תפרנסו את נכונות אברהם לעקוד את בנו? בעל הגדה – יציאה למלחמה בגין נימוקים כלכליים היא מנהג העולם מאז ועד עתה וממילא נכללת במוסר האנושי המקובל ומה לך נרעש? מטפחת – גם ללא ליבוביץ, גם הרב מדן לא יוכל להתעלם כי לפי הרמב"ם התורה היא הדרך האמצעית ובכ"ז חייבה לפעמים הריגת גוי שלא חטא (כעמלק). לפחות לא ניתן לשלול דעה כזו בכזו החלטיות עד כדי שריפה (בעצם לרמב"ם יש נסיון בכגון דא)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 21:12 |
|
| |
[מקסמן,
לא שאלתי כיצד מחנכים ילדים חרדיים.
לא שאלתי מה אמרו חז"ל.
שאלתי אם זה כתוב בתורה. יתכן וזיכרוני מטעני ואשמח אם תביא פסוק מן התורה האומר כדבריך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 21:39 |
|
| |
אמשלום היקרה לא יפה לעשות לי מבחנים,
דברים פרק כא (טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר:
(יז) כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכרָה:
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 21:52 |
|
| |
ידעיה,
איני מסכים אתך. אם תעקוב אחרי מקורות הלכתיים סטנדרטיים כמו שו"ת הרשב"א או משנה ברורה, לא תמצא שם לדעתי דבר פרט לאקסטרפולציה של עקרונות מתוך המקורות המוכרים בגישה טכנית לגמרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 21:59 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: | | ידעיה,
איני מסכים אתך. אם תעקוב אחרי מקורות הלכתיים סטנדרטיים כמו שו"ת הרשב"א או משנה ברורה, לא תמצא שם לדעתי דבר פרט לאקסטרפולציה של עקרונות מתוך המקורות המוכרים בגישה טכנית לגמרי. |
|
זה לגמרי לא נכון, (אם הבנתי את המילה "אקסטרפולציה" נכון) יש כל כך הרבה אפשרויות לפסוק, שרואים בעליל שהמשנה ברורה היה לו דעות אישיות לגמרי
|
|
|
|
|
