ענייני פרקי דרבי אליעזר (פדר"א)

(יש כאן בפדר"א חילופי נוסח רבים בין ענפי הנוסח ועדי הנוסח השונים, אבל לא אלאה אתכם יתר על המידה ואציע רק מבחר של עדי הנוסח).

בפרק מז (עמ' תלט) נאמר על פינחס שזכה לכהונה: ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא... וכך מתפלגים כאן עדי הנוסח:

א.  השוואת הגרסאות בשו' 3 מעלה שהנוסח '(ה)צדיקים ו(ה)רשעים' הוא הגרסה המקורית.

ב.  גרסתם של עדי ד-א בשו' 4 'למען' היא חסרת שחר.

ומן המקבילה הפיוטית אנו למדים שגרסת עדי ת 'למו' היא המקורית.

יש אפוא לשחזר את המסורת המקורית של חיבורנו, בדומה למסורת יניי, כך:

ונתן לו ולבניו שכר טוב. צדיקים ורשעים למו – כהונת עולם. 

אף על פי ששום עד נוסח אינו גורס כך, הכרח לגרוס כפי ששחזרנו.

והנה שימו לב, פרט למקום זה אין החיבור משתמש שוב במילה הפיוטית 'למו', ומכאן שהמחבר שואב את הדברים ככתבם וכלשונם מדברי הפייטן.

ולגוף המסורת, רבינוביץ מתקשה בה ומפרש: 'ואולי ר"ל שהיות הכהן רשע אינה מפריעה אותו מחזקת כהונה'. אבל נראה שיש לפרשה על פי מסורת ויק"ר ג ו (מהדורת מרגליות, עמ' ע):

והנותרת מן המנחה לאהרן ובניו אהרן זכה לבנים בין כשרין ובין פסולין. 

(כך גם בבבלי קידושין סו ע"ב : 'והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר ובין זרע פסול'. רד"ל מציין לתורת כהנים, אך אינו מביא מראה מקום מפורט – ולא מצאתי). 

כלומר, גם בני גרושה וחלוצה זכאים למתנות כהונה, והמסורת שלפנינו מנוסחת בניסוח עממי – 'צדיקים ורשעים' במקום 'כשרים ופסולים'.

 ולמדנו מכאן שמחבר פרקי דר' אליעזר השתמש בפיוטו של יניי.

            רבי חכינאי אומר

בחודש השלישי היום כפול כלילה

            וישנו ישראל עד שתי שעות ביום

            ששנת יום בעצרת ערבה והלילה קצר

והדברים צריכים עיון גדול: בחודש סיוון היום כפול כלילה?

            עת בו ראשונה/ בראשון לחדשי השנה/ מגעת בתחלת יום ולילה/ ובחצי יום ולילה

            זוגו היות בה שוים/היום והלילה/וצועדת עדוף על יום/ ולפחות מלילה

            רביעי הוא קץ שניה/ומכפלת יום על לילה/שש עשרה שעות היום/ ושמונה הלילה.

האם הכלל מיטב השיר כזבו תקף גם כאן? צריך עיון גדול.

ובדב"ר מהדורת ליברמן, ואתחנן, עמ' 44-43, נאמר:

      ה' פעמים עמדה לו חמה למשה', ואחד מהם: יום של מתן תורה

ליברמן מציין לפדר"א שנזכר למעלה ומעיר (עמ' 44 הע' 4):

         ופירש לנכון הר"ל גינצבורג בספרו אגדות היהודים ח"ו סוף עמ' 45 שהיום היה גדול פי שנים מהלילה,                  ובהכרח שלפי אגדה זו עמדה החמה' (אבל בתוספתא כפשוטה לבכורים עמ' 848 הע' 62 אין הוא חוזר שוב          
       על הפניה זו).

המקבילה של הקלירי שלפנינו מלמדת שקשה לקבל את הצעת ליברמן.

כתיב ומפרי העץ אשר בתוך הגן (בר' ג 3)

תנא רבי זעירא אומר מפרי העץ אין העץ הזה אלא אדם שנמשל כעץ

שנאמר כי האדם עץ השדה וגו' (דברים כ 19)

אשר בתוך הגן אין בתוך הגן אלא לשון נקיה מה שבתוך הגוף

אשר בתוך הגן אשר בתוך האשה

ואין גן אלא האשה שנמשלה לגן שנאמר גן נעול אחתי כלה (שיה"ש ד 12)

מורי פרופ' קיסטר מפרש דרשה זו שנאסר על האדם לקיים יחסי אישות בתוך הגן!

לאחרונה יצאה לאור אסופת מאמרים בשם 'גן בעדן מקדם' ושם יש מאמר מעניין של סרגיי מינוב העוסק במסורות נוצריות סוריות ולפיהן נאסר על האדם לקיים יחסי אישות בגן עדן.

וכמדומה שעל פי חלק ממקורות חז"ל ודאי קיים אדם יחסי אישות בגן, ועל פי בבלי סנהדרין, עוד לפני שאדם גורש, 'עלו למיטה שנים וירדו ארבעה'. מכל מקום דרשת פדר"א כאן היא ייחודית.

 סנהדרין דף לח  אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום; שעה ראשונה - הוצבר עפרו, שניה - נעשה גולם, שלישית - נמתחו אבריו, רביעית - נזרקה בו נשמה, חמישית - עמד על רגליו, ששית - קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית - עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית - נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית - סרח, אחת עשרה - נידון, שתים עשרה - נטרד והלך לו. שנאמר +תהלים מ"ט+ אדם ביקר בל ילין.

הדרש הזה לא שכחתי- אבל קשה לי איתו מכמה מובנים-  ולו רק חז"ל אומרים בצדק כי קין והבל נולדו עם תאומות- אחרת מאיפה לקחו נשים? כלומר שהשניים מתוך הארבע היו קין ותואמתו? והקשר בין והאדם ידע את חוה..לבין עץ הדעת - אי אפשר להתעלם. ועוד,
מענין שהנשים לא מתקוממות שלא סופרים אותן ממטר, התורה לא מזכירה אותן בכלל שהן נולדו-

אגב- המחבר של פדר"א איפה חי? השפעת הנצרות  ניכרת