ענייני פרקי דרבי אליעזר (פדר"א)

נישטאיך,

קליפתו אכל, תוכו זרק?! 

שמא עיינת גם בדברים נוספים וותרצה להעיר משהו? 

בשבועות האחרונים אני מרבה לגלוש בעצכ"ח ובפורומים קרובים, ועד כמה שראיתי אתה בקיא מופלא בכל חדרי תורה ומחקר, אנא בעבורי אל תמנע בר. 

תמה אני אם תלמיד חכמים שכמוך אינו מתאבק בעפר רגליהם של אותם ספרנים. כלום אין אנו חולקים לעתים אותה מקלדת?

אליעזרט

מחקרך מחכים, להלן תקציר הנקודות שכתבת בדבריך.

א- שעיר חטאת מכונה קרבן עולה.

ב- הקרבן שהקריבו על יונתן מכונה עולה.

ג- הפסוק "וערלתם ערלתו את פריו" ביאורו- "מצווה לטפח את העצים הצעירים שלוש שנים: לגזום את הגידולים המיותרים שמא יכבידו וילחצו עליהם, ויחלישו אותם... ואין הוא מרשה לקטוף את הפרי כדי ליהנות ממנו, לא רק משום שמעצים שלא גמלו עתיד היה לצאת בוסר... אלא גם משום שהעצים הצעירים, הסמוכים אל הקרקע כביכול, עתידים היו להיפגע, אם עוכבה צמיחתם." וכך ביאר פילון בתקופת בית שני, וזה שלא כהלכה. וכן פירש החכם הקראי יפת בן עלי.

ד- אסור לצאת ולבוא חוץ מתחום שבת אפי' רגל אחת, מלהביא בידו כל דבר שאינו צורך מזונו ומזון בהמתו. משתמע שמזונו ומזון בהמתו מותר לטלטל בשבת ברה"ר, וזה שלא כהלכה שאסור לטלטל שום דבר ארבע אמות ברה"ר. החכם הקראי ר' אליהו בשייצי (תורכיה, המאה החמש עשרה) בחיבורו ספר המצוות אדרת אליהו כתב על טלטול ברשות הרבים ומרשות אל רשות שאיסור זה אינו מהכתוב, ולפיכך מותר מעיקר הדין לטלטל דברים נחוצים כגון 'המאכל והספרים והכלים אשר יצטרך בהם בשבת', אבל טוב להשתמר – להחמיר. ולפנינו בפדר"א הלכה קרובה המתירה טלטול של מזונו ומזון בהמתו (ואולי גם לבושו).

ה- בבית המקדש היו שני שערים, אחד נכנסו בו חתנים ואחד נכנסו בו אבלים. ומעולם לא מצאנו תיעוד לאותם שערים.

ו- בשבת היה קורה נס, דלתות המקדש היו נפתחות, ואז היו מקדשים את השבת, כך גם אירע בר"ח. ומעולם לא שמענו שצריך לקדש את השבת, אלא היא מתקדשת מאליה.

ז- ר' תחנא מופיע במקורות פעם אחת במדרש קהלת, ואילו בפדר"א הוא מופיע פעמיים, והמימרות שנזכרו בשמו נאמרו במקורות בשם חכמים אחרים.

ח- המימרות שהובאו בפדר"א בשם ר' אלעזר בן ערך, מופיעים במקורות בשם חכמים אחרים.

ט- בן עזאי משבח את ר' שמעון בן לקיש שחי מאה ושלושים שנה אחריו.

י- ר' נתנאל לא נמצא בתנאים ובאמוראים, ובפדר"א הוא מופיע.

יא- חכינאי לא נמצא בתנאים ובאמוראים, ובפדר"א הוא מופיע.

יב- לויטס איש יבנה מופיע במקורות פעם אחת בלבד, ובפדר"א הוא מופיע שלש פעמים.

יג- מיוחס ליוסף כבישה במזלות, כלומר שימוש בעניינים מאגים, והוא אינו חושש לאיסור ניחוש וכישוף.

***

בדבריך כתבת כי הסעיפים ה-יג מלמדים על כותב מאוחר שייחס את דבריו לחכמים בתקופת המשנה והתלמוד, והסעיפים ג-ד מלמדים כי היו למחבר נטיות קראיות.

***

בנקודה זו של הדיון נראה להעיר, לא ניתן לייחס קראות יתר למחבר פדר"א, רוב החיבור בנוי לפי דרך דרשות חז"ל ועד הלכות הקראות הוא לא הגיע. 

יש להבחין בין הלכות הקראות לבין הלכות קדומות שהיו בבית שני, ההלכות של הקראות מאוחרות, לפעמים הם כפשוטו של מקרא ולפעמים נגד פשוטו של מקרא, ואילו ההלכות של חז"ל הם לפי דרך חז"ל, לפעמים כפשט המקרא ולפעמים נגדו.

כדאי לשים לב, הביטוי וערלתם ערלתו את פריו משתמע כפועל יוצא, צריך לערול את ערלתו כלומר את פריו, ולפיכך ביארו הקדמונים בתקופת בית שני, שיש להסיר מהעץ את פריו ואת ענפיו, דרשה זו היתה ידועה, והיא מבארת את פשט הפסוק, ומחבר פדר"א התוודע אליה מתוך הכתבים, כגון כתבי פילון, והעתיקה לספרו כי היא נראתה לו ביאור נכון הפסוק.

גם ההיתר של טלטול ברה"ר בשבת, הוא דבר שהיה נתון בפולמוס בזמנם, האם יש בטלטול מלאכה, או שהוא כלל לא עשה מעשה, ומחבר פדר"א סבר שאין בדבר מלאכה.

שתי הדוגמאות שהובאו, אינם שייכות לקראות, אלא הם הלכות קדומות שהיו בבית שני, אם יהיו עוד ראיות, יהיה ניתן להגדיר את נטיות המחבר, אבל לעת עתה, רוב רובו של פדר"א הוא לפי חז"ל, מלבד מקומות בודדים.