|
|
| נשלח ב-12/9/2010 15:25 |
 |
| |
אני חוזר על דברי :
הגהינם אינו תופת בו נשרפת הנשמה
חז"ל המשילו את יסורי הנשמה באופן שמקרב אל השכל
אם יש לנשמה כלים לחוות עונג ולהבין קרבת אלוקים
הרי חיבים מבחינה לוגית להיות לה גם כלים לחוות צער ורחוק מאלוקים
( שהרי אם אין ריחוק וצער אין קירבה ועונג ואיך תהנה מזיו השכינה אם אינה מבינה את החסרון של ריחוק מזיוה )
לזה הצער קראו חז"ל גהינם
וכדרכי אביא את המקור לדרך זו
ר' יוסף אלבו תלמיד ר"ח קרקש מגדולי הוגי הדעות של יהדות ספרד
ספר העיקרים מאמר רביעי פרק לג וענין הצער והעונש לנפש הוא כי כאשר היה האדם בחייו רודף אחר התאוות והדברים הגשמיים ותפרד נפשו מעשות רצון השם יתברך ותרגיל מעשיה כפי טבע הגוף שהוא הפך טבעה, הנה היא כשתפרד מן הגוף תכסוף לאותן הדברים שהרגילה ותטה אליהן, והיא אין לה כלים להשיגם, ומצד טבעה תטה להדבק בצורות העליונות והדברים הנבדלים מחומר ותשתוקק עליהן, והיא אין לה התחלות ולמוד והרגל בעבודת השם יתברך, כי אי אפשר להשיג התענוג ההוא מי שלא הרגיל נפשו בכך והכין עצמו לזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נ"ה ע"א) אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב' כ"א), ועל כן תהיה הנפש משתוקקת לשני הצדדין כאחד, צד המעלה וצד המטה, האחד מצד טבעה, והאחד מצד ההרגל והמנהג, ואין לה כלים במה שתשיג צד המטה ולא הכנה במה שתשיג צד המעלה, ובזה יש לה צער מכאיב יותר מכל צער שבעולם ומכל מיני פרוק חבור, יותר משרפת אש ויותר מצער הקור והקרח הנורא ויותר מהכאת סכינים וחרבות ומנשיכת נחשים ועקרבים. כי כמו שיצטער האדם מאד כשיכוה באש ואין הצער ההוא לגוף אלא לנפש, ולא מצד שישלוט בה האש כי אין האש שולט בדבר רוחני, אבל מאשר הכח החיוני הוא כח בגוף ושוכן בו בהיות חלקיו מדובקים קצתם בקצת, וכאשר תרגיש הנפש פרוד חלקי הגוף קצתם מקצת על ידי האש או הקור או על ידי החרב או זולת זה ממיני פרוק החבור, ותרגיש בצער הכח החיוני שהוא מצטער בהפרד חלקי הגוף שהן משכן לו ודואג על הפסדו אחר שקיומו תלוי בדבוק חלקיו, תצטער אז הנפש על צער הכח החיוני שהוא משכן לה ותדאג על פרוק חבורה ממנו. כן הנפש עצמה אחר שנפרדה מהגוף בהיותה נמשכת לב' הצדדין ההפכיים שאמרנו, צד המעלה מצד טבעה וצד המטה מצד ההרגל, תצטער צער מופלג כאלו חלקיה נפרדים קצתם מקצת, ואף על פי שאין לה חלקים נאמר כך על צד נתינת ההבנה הציורית לומר שיש לה שתי תשוקות הפכיות ואין בה יכולת להמשך אל אחת מהן בלבד, וזה שאמרו רבותינו ז"ל במסכת שבת פרק שואל תניא ר' אליעזר אומר נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך (שמואל א' כ"ה כ"ט), ושל רשעים מלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחר בסופו ומקלעין אותה מזה לזה, שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, וזה לרמוז על שתי התשוקות ההפכיות שיש לה, ושל צדיקים שאין להם תשוקה אל צד המטה נדבקת מיד אל מה שהוא בטבעה שהוא לשבת תחת כסא הכבוד, וכמו שהתענוג הוא למעלה מכל התענוגים שאפשר שידומו כמו שאמרנו למעלה, כן הצער הוא יותר גדול מכל צער שאפשר שידומה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 15:31 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | מקס
אנו יודעים שהם לא חטאו
הרי הפסוקים מספרים סיפור אחר לגמרי.
הרי הפסוקים מספרים בהמשך שדוד שלח את סיירת המטכ"ל שלו למות בטוח בכדי לכסות את פשעו.
אז איך הם לא חטאו? |
|
ירוחם:
יש הרבה הסברים בחז"ל ובמפרשים, אבל ברור לנו דבר אחד שנביא בשם האלוקים אמר לבתשבע מה לעשות, ושלמה נבחר כיורש ומלך מפי האלוקים, אז כנראה הם לא חטאו ובתשבע הייתה מותרת לו,
ברור שמבחינת בין אדם לחברו דוד קיבל את עונשו כמו שהנביא אמר והבטיח,
אבל מבחינת מותר לבוא בקהל וכדומה, בוודאי רואים שלא היה בעיה הלכתית בזה, כי אם לא ? אייך הנביא עשה דבר כזה ?
וזה הייתה טענת בת שבע כלפי דוד, אם שלמה לא ימלוך, אז יפרשו שאני ושלמה חטאים, ומתוך לא לפגוע בדוד לא אמרה שגם בעצם על דוד עצמו יאמרו שהוא היה חיי בחטא,
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 15:53 |
|
| |
מקס
ממליץ לקרא שנית את הפרק בשמ'ב הפסוקים המפורשים, על כך כי אוריה היה בעלה של בת שבע. שום פרשנות לא תשנה את הפסוקים המפורשים.
ראה את האברבנאל בנושא ותשכיל.
אז איך מפרשים את דברי הנביא? כפי שהאברבנאל כותב- דוד חזר בתשובה- וזה הכל. היות ןהחטא כופר, כנראה בסמכותו של אלוקים גם לסלוח ולכפר על איסור -בועלה- לאחר שהעניש אותו במות בנו. זה אמנם לא עולה יפה אם פרשנות חז"ל, אבל גם פרשנות חז"ל לא עולה יפה בעייני הרבה ממפרשי התנ"ך.
אגלה לך בסוד- גם הגמרא שם אומרת בסוף -שבת דף נו. אמר רב: רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד;
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 15:55 |
|
| |
| חי_רגעים כתב: | | אני חוזר על דברי :
הגהינם אינו תופת בו נשרפת הנשמה
חז"ל המשילו את יסורי הנשמה באופן שמקרב אל השכל
אם יש לנשמה כלים לחוות עונג ולהבין קרבת אלוקים
הרי חיבים מבחינה לוגית להיות לה גם כלים לחוות צער ורחוק מאלוקים
( שהרי אם אין ריחוק וצער אין קירבה ועונג ואיך תהנה מזיו השכינה אם אינה מבינה את החסרון של ריחוק מזיוה )
לזה הצער קראו חז"ל גהינם |
|
חי:
אם נכון ששם מגיע כל נשמה בסוף לדרגה של להנות מזיו השכינה, אז בשביל מה היה צריך לעבור את עולם הזה ?
גם עולם הזה וגם צער בגהינום ובסוף במילא יזכה (בלי עבודה עצמית) להנות מזיו השכינה ??
זה פשוט אבסורד !!
אין דבר כזה נקודה, מי שלא מעוניין באלוקים כאן לא יקבל אותו שם, מסיבה פשוטה כי שם זה יהיה בכפיה,
ואם תאמר ששם פשוט יראה מה באמת טוב וירצה באלוקים ? אז בשביל מה העולם הזה ??
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 15:59 |
|
| |
ירוחם:
אני מכיר אל דאגה:
בתכלס זה מה שבת שבע טענה לדוד, והיות שמצד האלוקים אני מותרת לך ובני שלמה הוא ילד כשר, אין מניע שימלוך,
אבל אם אתה דוד לא תתן לשלמה למלוך ? אז יחשובו שאנו חוטאים אני ושלמה ואתה דוד,
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 16:57 |
|
| |
מקס
איפה ראית שטענתי שכל אחד יזכה לבסוף להנות מזיו השכינה ?
ישנם ודאי כאלו שניתקו עצמם מן האלוקים ואינם זוכים לחיי העולם הבא
אבל המשנה בפרק חלק מבארת את אלו שאין להם חלק ( והגמ' מוסיפה עליהם עוד בכמה מקומות )
והעולה שם שרוב רובם של ישראל יש להם חלק לעוה"ב
ואם עולם הבא זה רק צדיקים יושבים ועטרותיהם וכו' אז קשה ...
וע"כ זה מה שממשיכה המשנה להוכיח מהפסוק " ועמך כולם צדיקים וכו' "
כל מי שיש לו חלק לעולם הבא זוכה בסופו של תהליך להנות מזיו השכינה לפי העשיה הרוחנית שהיתה חלקו
בחיים חיותו
רק שבדרך הוא עובר "משבר" נפשי ונפרד מה "עולםהזהניקיות" שהיתה בו כדי שיוכל באמת להנות מהרוחניות שבו. זה תהליך קשה ומיסר של הפרדות מהמון טעויות בהעדפה ומעשים שנבעו מרצון להנאה גשמית
הרצון הזה כל זמן שהוא קיים בנפש הוא מפריע ומונע את ההנאה השלימה מזיו השכינה
לכן היסורים האלו מתוארים כממרקים ומטהרים
זה תהליך רוחני במהותו אבל מיסר מאוד בצורתו, כמו תהליכים נפשים דומים בעולם הזה
לזה אנחנו ( אני והרב אלבו ) קוראים גהינם
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 17:31 |
|
| |
חי
שאלתי נשארת אפי' שמורידים חלק שלא זוכים, על החלק שכן זוכים נשארת השאלה,
1, הם לא ביקשו אותו כאן, אז מה העניין לתת להם שם, ואם מתוך רחמים ? אז בשביל מה לא נתנו להם לפני שעברו את העולם הזה ?
2, אתה מתעקש ואומר כל הזמן אייך, אני שואל למה ? בשביל מה אלוקים עושה כך ? פשוט שאדם מת יתנו לו להנות מזיו השכינה, הרי במילא בסוף יזכה בכך, אז בשביל מה היסוריים שאתה מדבר עליו,
אולי במחשבה שניה אני הסביר את השקפתי ולפי זה אולי תבין את דרך מחשבתי,
יש שני דרכים לדעת מה קורה שם,
(ואין לחדש בלי נביא או דרך תבונה, ולכן והיות שאין לנו נביאים ברורים בעניין אז אפשר רק עם התבונה לחשוב שזה כך וכך, אפשר 1,לחשוב שזה באמת כך, אז אני שואל שאין טעם בגהינום, אז אל תענה מה כתוב, כי כתוב רק מה שהחכם הבין ועל זה אני שואל באמת, 2, אמרו רק להפחיד את הנערים כמו שאומר האבן עזרא בהקדמה לתורה גם יש דרש להרויח נפש חלושה בהלכה קשה, ויש דרש מסברא ידועה. ויש שהוא בהלכה שאיננה קבועה. גם יש דרש שהוא טוב לאחרים, וידריך בדרך תבונה את הנערים, )
1, נביא
2, התבונה=חכמה
אם נביא אומר לנו משהו, אין ביכולתינו להתוכח, כך אמר, כן הגיוני לא הגיוני, (אפי' בזה חכמינו לא מסכימים, כלומר שאם לא יעלה על הדעת שזה כוונתו של הנביא, נפרש אחרת את דבריו,)
ואם חכם\תבונה אמר\ת ? אז אנו דנים בעניין האם הגיוני דבריהם או לא,
כל העניין של עולם הבא וכו' יש מספיק בלבול הדעת,
רק לצטט את האבן עזרא השבת מפחיד וצריך להפחיד את כולנו (כי אם לא מחכה לנו הסוסים של אש כמו אצל אליהו ? אין לנו סיכוי) והנה דברים פרק לב פסוק לט ורבים אומרים, כי מזה הכתוב נלמוד חיי העולם הבא. והעד, שאמר בתחלה אמית, ואחר כך אחיה.
וכן ה' ממית ומחיה (ש"א ב, ו), והעד: ה' מוריד שאול ויעל (שם שם).
ואחרים אמרו, מפסוק ואך את דמכם לנפשותיכם (ברא' ט, ה). גם וצדקה תהיה לנו (דברים ו, כה),
כי היא חייך בעולם הבא, ואורך ימיך בעולם הזה. למען ייטב לך (דברים ה, טז).
ורבינו האיי ז"ל אמר, כי לא הוצרך הכתוב לפרש דבר העולם הבא, כי היה ידוע בהעתקה.
ולפי דעתי, שהתורה נתנה לכל, לא לאחד לבדו. ודבר העולם הבא לא יבינו אחד מני אלף, כי עמוק הוא.
ושכר העולם הבא תלוי בדבר הנשמה. והנה הוא חלף עבודת הלב, ועבודתו להתבונן מעשה השם,
כי הם הסולם לעלות בו אל מעלה דעת השם, שהוא העיקר.
והנה גם התורה ביארה למשכיל דבר עץ החיים. והנה יש כח לנצח הכרובים,
והאוכל מעץ החיים וחי לעולם כמלאכי השרת, וכן במזמור לבני קרח, שמעו זאת כל העמים (תה' מט, ב),
והסוד אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה (שם שם, טז),
וכן אחר כבוד תקחני (שם עג, כד). והנה עם שניהם לקיחה, כאשר עם דבר חנוך ואליהו.
ואחר שאמר ויקר פדיון נפשם (שם מט, ט), איך אמר יפדה נפשי. והמשכיל יבין:
תוקן על ידי maxmen ב- 12/09/2010 17:40:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 17:59 |
|
| |
מקס
נדמה לי שבדברי הקודמים בארתי היטב שני דברים
א. רק מי שעסק בתורה ומצוות מתוך אמונה בבורא עולם יש לו הרצון הכלים והזכות להנות מזיו השכינה ( גם אם לא היה צדיק )
ב. התהליך של היסורים הוא ספונטאני ונובע ממבנה הנפש המשכלת ( כמו שאינך שואל בשביל מה אדם מצטער מאוד כשהוא מאבד אדם היקר לו, זה פשוט קורה באופן ספונטאני מחמת מבנה הנפש ) לכן מתורץ כאן לא רק האיך אלא גם הלמה.
עכשיו
זה נכון שאנחנו מצווים להשתמש בשכל כדי לבחון דברי חכמים
אבל כאן יש נושא שלישי שאינו נבואה ולא חכמה
כאשר אתה נוכח שרוב רובם של חכמי ישראל הסכימו לפרש ענין מסוים שא"א להשיגו בהקיש שכלי
באותו האופן, ודבר זה מופיע בצורה עקבית במשך דורות של חכמים
מדרך התבונה להניח כי דברו בזה מצד מסורת או ידיעה ברורה בהכרח
ואם לא כן הרי היינו מוצאים בזה מחלוקות גדולות בין החכמים בדבר מציאותו של עונש בעולם הבא
אך לא כן הדבר, המציאות של גהינם אינה מופיעה כנושא מחודש ושנוי במחלוקת
אלא כנושא עליו קונצנזוס מלא בחז"ל לפחות מאז יוסי בן יוחנן איש ירושלים במסכת אבות
במקרה כזה אני מתיחס אל דברי החכמים כבעלי חשיבות יותר מאשר דברי הנביאים
וכמו שהרמב"ם כותב לגבי האמונה בחידוש העולם שאע"פ שמן הכתובים אין היא מוכרחת
הרי היא מוכרחת מפני הקבלה
ועכשיו לא נותר לי אלא לקרב את הידוע לי אל השכל ולהבין כיצד לפרש את המושגים המפחידים של אש הגהינם וזוועותיו באופן המתקבל ביותר על הדעת
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 21:30 |
|
| |
חי
את הלמה לא הסברת כי אלוקים יכול לעשות את זה פשוט,
לגבי המסורת בעניין: יש בלבול גדול וצטטי את האבן עזרא לעייל,
אני חושב ששאלתי בפתח האשכול מובנת, אין ולא קיבלתי תשובה הגיונית,
זה שאתה מסביר "אייך" זה עובד, לא ממש עוזר לנו להבין "למה" זה עובד כך, כלומר ברגע שאדם מת אין מה לעשות, ולכן ניתן לו מיד את הגן עדן, אין טעם למה אלוקים עשה שיתיסר לחינם,
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 22:12 |
|
| |
מה שאותי מאד מענין- איך כל אלו היודעים איך זה עובד. מאיפה הם יודעים את זה?
הרי הם לא חזרו משם- והם לא מתימרים להגיד שאלוקים סיפר להם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 22:49 |
|
| |
אכן מקובל בין אנ"ש לאחל איש לרעהו בשעת זעם "לך לגהנום" שהכוונה הפשוטה לך ואל תחזור אבל לך אני ממליץ לך תחזור ותדווח לנו מה קורה שם. וברצינות כדברי מקס עזוב את הדיון באיך וחזור לדיון בלמה. באשר אלי איני מסתפק במציאותו של הגהינום אני נוהג לבקר בו מידי פעם ברצוני ושלא ברצוני אני חושב ששאלתו של מקס אוילית מדאי כמו שלא תוכל להקשות בציפיה לתשובתינו מה טעם בחר האל בתפילין בני 4 פרשיות וכי"ב כן אין לך לחקור ולצפות לתשובה המתקבלת על דעתך מה טעם בחר אלוקינו במסלול של חיי גוף על כל חסרונותיהם ותיקון הבעיות הנוצרות מבחירה זו באמצעות גהינום נהר דינור ושאר סגולות הידועות ליודעי ח"ן , יש למקובלים את הסבריהם ול"ערכים" ולמחב"תים את הטפותיהם ולנו את אשר לנו בפשטות ניתן להבין שזהו מסלול מסויים עם מעלות מסויימות ששוות בעיני אלוקינו את המאמץ שידרש אח"כ לתקן את החסרונות המסויימים שיווצרו מתהליך זה מה ואיך נשאיר לנזכרים לעיל לפטפט בנידון
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 00:26 |
|
| |
קראתי פה מספר פעמים את המושג "נהנים מזיו השכינה" (מושג תלמודי, אותו הרמב"ם ציטט בסוף הל' תשובה כמהות עינוגי העוה"ב).
מישהו מוכן לנדב ביאור מינימלי למושג זה?!
הרי העונג החושי המצוי, נגרם בגירויים עיצביים. גם סיפוק נפשי (ככבוד ונחת) או עונג אינטלקטואלי (כחווית ידע והספק) נגרמים ע"י חומרי-מוח המופרשים בעקבות מחשבות\הרהורים\ריגושים וכדו', ואותם חומרי-מוח מגרים את מרכז העונג במח.
מלבד עונג פסיכופיזי זה לא מוכר עינוג נוסף.
א"כ איזה עינוג שייך לנפש ("הצורה היודעת" בלשון הרמב"ם) נטולת חושים וגירויים?.
[טרם נכנסתי כלל לנושא "דרגות ומעלות בהכרת הבורא" מושג שהרמב"ם הרבה להשתמש בו בהקשר לעינוג עוה"ב, ולנושא "היות האדם נתון בתוך חומר מעכבתו מלהשיג את אמיתות הבורא" מושג נוסף שהרמב"ם מרבה להשתמש בו].
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 00:30 |
|
| |
בשביל כופרים כמוכם!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 02:04 |
|
| |
הוי גוי שוטה!!!
חדלו מהלך פתי, ומדבר שווא ותפל!!!
שכר ועונש שלאחר העולם הזה, אינו במושגים של חומר וצורה אנושיים. ואינו בר תפיסה כפי שמאמנים להבדיל הנוצרים ימ"ש והמוסלמים ועוד רבים.
הגהנום והגן עדן מגיעים אל האדם אחר מותו, כי זה האמת!!!
כי פעולות האדם ומעשיו אינם נמחות עולמית. ורישומם נחרט לנצח!!!
מעשי האדם הם אלו שבאים אליו אחרי מותו. והיה אם היו הם מעשים טובים הרי הוא יושב ומתענג ועטרתו בראשו ונהנה מזיו השכינה. ואם מעשיו רעים הם הרי הוא בנהר דינור באמבטיה רותחת וכו'.
נקמה אין כאן ענישה מתוך מטרה ל.. ול.. ול.. אין כאן.
אבל יש כאן אכילת תולדות עצם המעשים. סבילת משמעותם האמיתית של מעשיו של האדם שנברא בצלם אלוקיו.
בינו זאת והשכילו.
[כמדומי שכך כתבו הרב דסלר והפחד יצחק עפ"י המהר"ל. שהאדם שהיה מחובר לחומר בעוה"ב ימשיך להיות מחובר לחומר. וזה עומקו של הגיהנום. והאדם שהיה מחובר לרוח יהיה מסוגל להתנתק מכבלי החומריות לחלוטין ויתענג על ה' ואכמ"ל]
באשר לשאלה מה ענין יש לו לקב"ה שהאדם יסבול ממעשיו שלו עצמו. ושלמעשיו יהיו משמעותיות נצחיות.
הרי זה כמו לשאול למה הקב"ה עשה שנהמא דכיסופא יהיה אכן נהמא דכיסופא. ולא עשה שלא יהיה כיסופא בלחם חינם.
ברור ופשוט שאין מקום לשאלה 'הגהנום בשביל מה'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 03:00 |
|
| |
המפציע
עיין לעיל ותראה שהמקור לרב דסלר והפחד יצחק קדום יותר מהמהר"ל
זה מה שהבאתי מספר העיקרים לר' יוסף אלבו
וע"ז אנחנו מתוכחים כאן
בדברי העיקרים הנ"ל מבואר שאין היסורים של הגהינם נצחיים ואע"פ שהאדם היה מחובר לחומר אין סבלו נמשך יותר מ יב' חדש כי בזה הזמן הוא מתרגל למצבו החדש ויסוריו מסתימים
הכל בתנאי שיש לו חלק לעולם הבא כלומר שיש לו איזשהו כלי רוחני שאותו הוא הכין בעולם הזה ע"י שמרית תורה ומצוות ואם לא הרי הוא כלה ואובד לחלוטין
זו דעתי שאותה שרשרתי כאן לעיל אך דעת חלק מן החכמים בשרשור זה אינה כן וכמדומה שראוי שתנסה להתמודד עם הבעיות שהם מעלים במקום להתפרץ לדלת פתוחה
למשל
מקס היקר טוען כי אין טעם להעניש את הנשמה בעולם האמת וכי אין ענישה כזאת תואמת את הסיבות הרגילות של עונש כפי שאנחנו רגילים להבין בעולם הגשמי
האם יש לך תשובה ע"ז שאינה רק קבלו את דעתי כי זאת האמת ?
אני למשל טענתי כי יש כאן מבנה פסיכולוגי נתון וכפי שאי אפשר לשלול את טבעו של האדם לחוות יסורים בהיודע לו על מות אדם אהוב כך גם טבעו להצטער על אבדן חייו שלו אף אחרי מותו הוא ממורכבות הנפש
מקס היקר טוען כנגד זה כי האלוקים יכול היה למנוע את הצער הזה אם אין לו באמת סיבה
ואני טוען כי כדי להתקרב לעונג רוחני על הנשמה להפנים את לקחי הצער שבמניעת העונג הרוחני וזהו דרך ברייתו של האדם ללמוד מתוך ההבדלים בין טוב לרע בין קרבת אלוקים לריחוק ממנו
זהו באמת דומה קצת לעניין נהמא דכיסופא
אבל התירוץ של נהמא דכיסופא פחות מוצלח מהקושיא שם כיון שאנחנו בעצם מנסים להבין את מניעיו של הקב"ה
ומי אריך למיעבד הכי ?
|
|
|
|
|
|
