|
|
| נשלח ב-16/9/2010 00:46 |
 |
| |
אני הסתמכתי על דברי החתם סופר דכל פיוט שנפוץ בקהילות ישראל ואומרים אותו בסדר התפילה נכתב ברוח הקודש, ולא התכוונתי אם לא יותר מגמרא, להוריד ח"ו מערך הגמרא שהיא חיינו ואורך ימינו, אלא התכוונתי שמחמת הזלזול שהרגשתי שהיו שאענו כאן לשון מושאל וכו' וכו' רציתי להגיד דאדרבא יש לחזק ולהעריך את הפיוטים, ונא לא לדייק בדברי כגמרא וכפיוט, אלא לשון מושאל אמרתי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 09:39 |
|
| |
"רוח הקודש" הכוונה רגש של קדושה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 09:44 |
|
| |
מש"כ בן שלום שאין לדקדק בדברי הפייטנים להלכה הוא דבר שאינו, וכבר רבותינו הראשונים דקדקו בדברי הפייטנים הקדומים והתוס' הביאו ראיות ממה שיסד הקליר, וראה בערוגת הבושם של רבינו עזריאל על הפיוטים, ועל האזהרות וכו' נכתבו ספרים רבים מרבותינו הראשונים ואין להאריך בזה רק להוציא מליבם של טועים.
לעצם הענין כמובן מסתבר כדברי ספרא לעיל שהכונה לכל ישראל. אם כי היה מקום לומר שהכונה לבני ירושלים בזמן המקדש שהיו תוקעים אפילו בשבת ועוד זאת היתה ירושלים יתירה. והתפילה תמיד מקובלת יותר בירושלים אצל שער השמים
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 09:54 |
|
| |
אליהו
ישנם כמה סוגי פיוטים
"אזהרות" הם פירוטי התרי"ג מצוות וניתן ללמוד מהם את דעת הפייטן בעניין זה.
כמו"כ בקדושתא של שבת הגדול נהגו לכתוב את הלכות פסח, ואחד המפורסמים שבהם הוא פיוטו של ר' יוסף טוב עלם, שאכן נזכר בתוספות.
לגבי פיוטי הקליר למדו מהם רק שנהג במנהגי אר"י כלומר שחגג רק יום אחד יו"ט ולא כבחו"ל.
ישנם מקומות שהם כתבו או רמזו להלכות, ואז אנחנו יודעים את דעתם של אותם פייטנים, ואפשר לשקול אותם כדעת ראשון פלוני וכדו' אבל לבא וללמוד מאיזו מליצה הלכות חדשות מאן דכר שמיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 12:14 |
|
| |
קוראים יקרים ואהובים, עוד הרגשים וחידושים בפיוט קדוש זה מה שחנני השי"ת ברחמיו ובחסדיו, א. שיחו לאמי כי ששונה פנה הבן אשר ילדה לתשעים שנה - ששונה, ששון זו מילה כמובא בגמרא הק' ברפ"ק דמגילה, ויצחק נימול.
ב. אמר לאברהם אדון שמים - למה דווקא קראו הפייט אדון כי הראשון שקראו לה' אדון זה אברהם כמובאר גמרא ברכות. ג.ויהמו כל מלאכי מרכבה וכו' אל נא יהי עולם בלי ירח - הכוונה דיצחק נמשל ללבנה כמובא בספרי האחרונים (ראה שמו אברהם דף צא, עמוד ב), ומטעם זה בברכת הלבנה יש להסתכל על אדם בשם יצחק. כל מי שיש בידו לחדש בפיוט קדוש זה אדרבא ואדרבא אל ימנע טוב ממני.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 12:19 |
|
| |
ד.אל תשלחה יד אל שליש אוריים - מה זה שליש אוריים, נראה לי מלשון הגמרא בשבת דף פא, אוריין תליתאי, ר"ל שלישי מן האבות כמו בר אוריין
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 13:30 |
|
| |
אליהוא,
אתה צודק בהחלט. וכבר השיב אשר לנכון.
והרי בגלל מה שציינת, לכן סיימתי את הודעתי הנ"ל במשפט :
" שאם לא שנודע בבירור שדבריהם מכוונים על פי הלכה בדווקא, ואז ניתן למצוא בדבריהם איזה סמך או תנא דמסייע"...
כלומר, פיוט הוא פיוט, בין אם יצא מחכם הלכתי או משורר, עד שיוכח שכיוון דבריו להלכה, ועל אלו דייקו הראשונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 14:23 |
|
| |
שנות חיים
אנא, הפיוט הזה הוא כ"כ יפה למה להרוס אותו ולהעמיס עליו כ"כ הרבה שטויות. חוסה נא על כבוד הפייטנ(ים) ועזוב נא את הפיוט לנפשו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 15:27 |
|
| |
אשר, אני יודע למה אתה מתכוון, ודווקא שנות_חיים כשלעצמו לא פשע בזה. הוא לא תלה על דברי הפיוט קישורים אליגוריים, כי אם הסביר איזה ביטויים חריגים ומדוע העדיף המחבר מילים מסויימים, ויפה כיוון. רק מה שקרא להמון העם שיבואו לתרום מפרי רעיונם בפירוש הפיוט וכל המרבה ה"ז משובח, עדיף איך שהפיוט במקומו עומד, ואל יבואו השועלים לחבל הכרם ולבלע את הקודש.
תוקן על ידי ישבב_סופר ב- 16/09/2010 15:28:41
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 15:29 |
|
| |
ישבב נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין, עיין סנהדרין גבי ר"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 18:00 |
|
| |
ישנן שיטות שונות מהו הנסיון האחרון שנתנסה בו אברהם אבינו. ראיה לשיטה כי נסיון זה היה עקדת יצחק, כתב ר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י ז"ל בספרו אבות הראש ח"ג פרק לג דף כג ע"א: " וכ"מ מדברי הפייטן בפיוט 'עת שערי רצון', דקאמר: באחרית נוסה בסוף העשרה. שמבואר מזה שנסיון העשירי אחרון שבכולם היה עקידת יצחק". ובמ"א הארכתי בזה בס"ד.
אשר 177 וישבב_סופר, איני יודע מה לכם כי תלינו על הרמזים הנזכרים, ואדרבה לי היתה קורת רוח מרובה בקוראי אותם (רק תיקון קל בהנ"ל: "ששון זו מילה כמובא בגמרא הק' בסוף פ"ק דמגילה". כצ"ל). מה עון יש למצוא אסמכתות לדברי הפייט מחז"ל? אדרבה גאונות וחכמה אני רואה בזה, יען כי הפייט הרי לא בדה מלבו, אלא נסתמך על מקראות וספרות חז"ל וכו', ותבונה רבה יש לגלותם כדרך שנזכר לעיל. ואולי באמת זה ענין של טעם, ומעיקרא כיצד מסתכלים על הפיוט. ודוק.
לעיל נכתב בשם ספרי האחרונים כי יצחק נמשל ללבנה, ובכן זהו באמת מאמרם ז"ל בבמדבר רבה פרשה ב פיסקא יג (דף ה ע"ב אוסטרהא תקס"ה), ובפסיקתא רבתי מהדורת איש שלום פיסקא יא דף מה ע"א (ומשם בילקוט שמעוני מלכים א' רמז קעו דף נ ע"ד ליוורנו תט"ו). ועיין בספר אבות הראש חלק ב' בסופו בקונטריס אבות תקנום אות טוב, ובספר נפש היפה מערכת יו'ד אות כא קונטריס ביצחק יקרא סעיף סה דף עט ע"ב.
אליהוא, אגבך נתחלף לך שם מחבר ספר 'ערוגת הבשם'. שם המחבר הוא: "ר' אברהם ב"ר עזריאל".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 18:47 |
|
| |
אוריים זה מלשון אור = אש "ואור לו בירושלים", אוריין זה מלשון אורייתא = תורה = הוראה.
להמציא מנהגים מהפיוט כמו שצריך להביט על מישהו ששמו יצחק בעת שאומרים קידוש לבנה??????? או שיש מצוה להיות בראש השנה בירושלים??????
ששונה של שרה זה יצחק ולא ה"מילה"
להיבן מאיפה הפייטן לקח את דבריו זו חכמה גדולה, אבל להוציא דברים חדשים מהפיוט זה ההיפך מחכמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 19:10 |
|
| |
אשר 177, עתה כשפירטת הבנתיך טפי. ובאמת דבריך נראים מכוונים גבי שהיית ירושלם בראש השנה ואוריים.
אמנם גבי ראית אדם ששמו יצחק - לא הבנת הדברים דלעיל. הכותב דלעיל פירש דבריו באופן ברור ביותר בכותבו: "עולם בלי ירח - הכוונה דיצחק נמשל ללבנה". וזהו מאמר חז"ל מפורש שיצחק נמשל ללבנה (אחר שאברהם נמשל לחמה ויעקב לכוכבים)! כמו שכתבתי לעיל. מה פסידא מצאת בזה? אדרבה חכמה רבה יש בזה. ואדרבה אם פיוט "עת שערי רצון" קדמון (אינני יודע אימתי מחברו חי וכו'), יש להקביל הפיוט עם המדרשים הנזכרים.
אגב זה הביא הנ"ל כי באמת בספר שמו אברהם שם (ובעוד כחמשה ששה מקומות בספרי משפחת פאלאג'י) נכתב כי מטעם זה המנהג לראות בעת קידוש לבנה אדם ששמו יצחק וביצחק יקרא. ולמנהג זה אין שום קשר כלל למאמר הפייט.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 20:15 |
|
| |
תיקון קל לפותח האשכול ולכותרת האשכול, שם הפיוט הנדון כאן הוא "עת שערי רצון", וכפי שכתב הרב אבות הראש דלעיל. והפזמון שחוזרים עליו בקהלות הספרדים בסוף כל בית הוא "עוקד והנעקד".
אגב אעיר כי בספר 'קורא הדורות', מהדורת אהבת שלום, מודיעין עילית תשס"ח, המקדים האשכנזי נר"ו בעמ' 20 הערה 16, כתב על הפיוט "עת שערי רצון", כי הוא נאמר "ברגש רב בכל תפוצות המזרח עם פתיחת היום הקדוש".
אמת הדבר כי פיוט זה נאמר "ברגש רב", וכבר רמזתי באשכול סמוך על בעלי הרגשה אשר נתהלכו בבית אלקים (של מהריט"ץ) ברגש ובגחון, כיעויין שם.
ובעיקר הדברים אחר המחילה רבה נראה כי אשכנזיותו של החכם הנ"ל היתה לו לרועץ זאת הפעם, יען כי בכותבו "יום הקדוש" נראה כונתו ליום כיפור, ובמחזורים שבידי (ושבאוצר החכמה) לא נזכר פיוט זה בין הפיוטים הנאמרים בכניסת יום הכיפורים. ואם כונתו לראש השנה, גם במחזורי ראש השנה שבידי (ושבאוצר החכמה) לא מופיע פיוט זה כפיוט שנאמר בכניסת ראש השנה. ועל כרחין צריך לומר כי לא דק בזה, ונראה כי שגה בתרתי, וצ"ל כי כונתו לראש השנה, ולבוקרם של שני ימיו קודם מתקע שופר. וא"ש ההי"ב.
אם כבר באנו לספר 'קורא הדורות' הנ"ל, אעיר כי לא ראיתי בו ברכה רבה בעיקר הספר ובתוכנו, יותר על דפוס ויניציאה. עיקר טובו הוא מבואותיו החשובים והנאים, וכמובן מפתחותיו המשובחים ביותר, והם מעשי ידי ר' שמשון צבי לוינגר נר"ו, כרשום שם עמ' 39.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 20:42 |
|
| |
אני לא האשמתי ואין לי שום ביקורת על מה שכתב שנות_חיים ושפיר כיוון בפירוש מלת 'אדון' ו'ירח' ועוד, חן חן לו.
נזכרתי בסיפור על מחבר סידור 'שער הרחמים' שכתב שתיקנו 'אדון עולם' בשחרית מפני שאברהם תיקנה ולא היה אחד שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם. ואמרה קמיה דהגר"א זיע"א ושיבחה. ושאלוהו תלמידיו 'וכי כ"כ קשה לחדש ווארט כזו?' וענה הגר"א "לא מחכמתו התרגשתי, רק מאמיתותו."
|
|
|
|
|
