מיהו ה"שעיר לעזאזל"

כן פירוש הרמב"ן מאוד מעניין
במיוחד לאור חז"ל שמפרשים עזעזאל שמכפר על עון עזא ועזאל ( יש לי ע"ז תורה שלימה אולי בהמשך )
אבל אלו הפירושים הם לא לפי דרכו של הרמב"ם וסיעתו שכפרו במעשה שדים
ועוד דמדוע שולחים לשרו של עשיו את כל העוונות שלנו ( שהרי זה לשון הפסוק )
הרי הוא יעשה מזה צימעס

והנה

אבן עזרא ויקרא פרק יט

(כו) לא תאכלו על הדם דבוק עם הכתוב למעלה, כי הזהיר על עץ נטוע שלא יאכלו מפריו עד השנה החמישית, גם כן כל בשר טהור לא יאכל עד שיזרוק דמו על מזבח השם, אם היה קרוב אל מקום הקדש. והעד הנאמן דברי שאול, כי הארון היה עמו, כי כן כתוב הנה אוכלים על הדם (ש"א יד, לג), כאילו אוכלים זבחים לשעירים, כאשר פירשתי (יז' ז',) שהיה כן מנהגם במצרים לזבוח בשם השדים, כי אחר שלא נזרק הדם על המזבח לשם השם, הנה הדבר ברור ( ששחטו לשדים, שעדיין לא נגמלו מהם, לפיכך אמר להם שאול, בגדתם,) על כן דבק עמו לא תנחשו, כי במצרים היו אוכלים על הדם, וזונים אחרי השדים, ובארץ כנען מנחשים ומעוננים, כי כן כתוב. גם זה כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען. ומלת מנחש - מנסה, כמו נחשתי ויברכני ה' (ברא' ל, כז) כי נחוש בצורות ובמקלות ובמעשים ובתנועות ובימים ושעות. תעוננו - י"א מלשון ענה, שיחשוב בלבו דבר, ויטה אזניו לשמוע מה יענה המדבר. ולא אבה הדקדוק. וי"א מעונן לשון ועונתה לא יגרע (שמות כא, י). והנכון בעיני מגזרת ענן, כי ידוע כי יש מי שיעונן שיסתכל בעננים ובדמותם ובתנועתם. ויתכן להיות תעוננו מפעלי הכפל, כמו תסובבו, כי מצאנו ועוננים כפלשתים (ישעי' ב, ו), כי יתכן היותו מבנין הכפול, והעד: מעונן ומנחש (דבר' יח, י):


בקיצור האבן עזרא הקדים את הרמב"ם בעניין הקרבנות והבן (ולא כמו שאנו חושבים שזה החידוש של הרמב"ם) 

זה רק יותר קשה

אם אתה סובר כרמב"ם שהקרבנות מאלפים שאין לזבוח אלא לד' לבדו
הרי באה התורה ורומזת ההפך הגמור ( ובפרט לפ' הרמב"ן )
הכה"ג מתודה את כל עוונות ישראל על ראש השעיר
ובמקום לזבוח אותו לד' להראות שאין עוד מלבדו ורק הוא מכפר על חטאי עמו
אנחנו שולחים את השעיר למדבר להראות שאת עוונות ישראל יש לשלוח למקום שליטת השעירים
אתמהה ?

אתה מצפה גם ממי שלא קורא את הרמב"ן לנחש את הפרוש הזה
הרי זה נראה לכל אדם רגיל (שלא גילו לו את הסודות העמוקים של הא"ע והרמב"ן )
בדיוק ההפך
גם הרמב"ן עצמו מניח שיש איזשהו כח מיסטי שמקבל את המנה שלו בסעודה
עכשיו מה מונע מיהודי פשוט לקבל את זה כפשוטו ולהניח שיש כאן מתנה לשעירים ?
הגורל ?
התואר השוה ?
אפשר להבין אותם בדיוק הפוך :
יש איזשהו כח מסתורי במדבר
ביום כיפור צריך לרצות אותו כדי שיכפר על עוונותינו
רק כדי שלא יחשבו שהוא יותר מד' דואגים שיהיה הכל שוה
וע"י גורל כדי שלא יהיה כאן פרוטקציה ל"דתיים"

ושוב מה יאמר מי שכופר לגמרי במציאות של "שעירים" למיניהם
הרי במקום להראות שאין עוד מלבדו
יש כאן בבירור הצהרה שלפחות נראה כאילו ח"ו יש עוד מלבדו

זאת אומרת
אני כאדם שאינו מאמין בשדים ושעירים למיניהם
היתי מצפה שהתורה תחזק את עמדתי ולא תתן פתח בשיא השיאים של יום הכיפורים
לאיזושהי אמונה בדמונים ושאר מרעין בישין
עד שאצטרך למפרשי סודות ויודעי ח"ן  שיתנו כאן טעמים מבהילים בחידושם על מציאות של שדים מדבריים
השותפים בסעודת המלך ביוה"כ

.


אם אינך רוצה ללכת אחרי הפירושים הקשים של הראב"ע והרמב"ן, כלך לך אל תרגומו של הרס"ג.
לפי רס"ג, שני הקרבנות הם לה', אלא שאחד מוקרב לכפר על הכהנים - ולכן מוקרב בבית המקדש, ואילו השני על שאר העם, והוא מוקרב בחוץ, בהר עזאזל.

מואדיב
לפי רס"ג האם אדם פרטי שחטא אמור להקריב את קרבנו בבמת יחיד?

.


תפסיר רס"ג:

"