כל ת"ח שאין בו דעת

בניסיון להציל את הדיון:
יש מקור יותר מפורט בחז"ל, אבות דרבי נתן (נוסחא א פרק מ בבר אילן)

תחזל,

'בן עשירים' הוא לא מי שגדל בבית עשיר במובן החומרי,  אלא מדובר במכלול ההשגה של השכל ושל תכונות אופי נפשיות, מידות - והבטחת הדעת לבן העשירים היא במובן של 'מעשה אבות (ודבריהם) סימן (והוראה) לבנים' -

אני הייתי מפרש את המילה דעת בקונטקסט הנ"ל באופן קצת שונה
יש במושג דרך ארץ פנים שונות
א. הנהגה ראויה עם הבריות ( כבוד,צניעות,יושר וכו' )
ב. התנהגות ראויה עם עצמך כהא דא"ל הנהג בהם מנהג דרך ארץ ( אל תתבטל ואל תתעצל )
ג. יש מושג עמוק שנובע מתפיסה נכונה של משקלים בתורה למשל : מתי להעמיד דין על תילו ומתי להקל
כיצד לשקול מצבים של שתי הלכות סותרות למשל האם מותר לקלל בשעת מחאה נגד חילול שבת ( אם בכלל יש דין למחות ) אני מקווה שאתם מבינים למה אני חותר
בדורינו אפשר לפגוש הרבה "נבלות" מהסוג הזה הרבה ת"ח שמפרסמים כל מיני הוראות משונות בלי לשקול איזה חורבן יכול לצאת מהם וגם בעולם הפסק יש הרבה בלבול וחוסר הבנה
כך שהלכות צניעות שבשו"ע ( כמו לבישת הבגדים ) שהועתקו מספר היראה לר"י והן כולם מדרגות בחסידות
היום הכל נעשה עיקר הדין ומי שהולך בבית בגופיה שרי למיקרי ליה עבריינא
ת"ח שיש בו דעת לא נופל בפחים האלא ותורתו מאוזנת ושקולה וראי לקרא לה תורת חיים
ו"הנבלות" עליהם נאמר "משניאי אהבו מוות"

לדעתי החסרון הזה בדעת הוא סוג של חיסרון בדרך ארץ ובהבנה של איך בני אדם אמורים להתנהג ולחיות חיים טבעיים ונורמאלים ולא כפייתיים.