יום כיפור
ספר יונה --תפקידם של הרשעים בעולם:
מדוע סירב יונה ללכת בשליחות ה´ לנינוה? מה ניסה להשיג בבריחה באניה מלפני ה´?
עיון
בשאלות אלו ובעניינים נוספים בספר יונה מלמד על דרכי השגחת ה´ ועל מקומו של כל
אדם
בהופעת שם ה´ בעולם.
[1]ספר יונה, הנקרא בתפילת המנחה של יום הכיפורים, מציג מודל של חזרה
בתשובה, אשר ממנו
ניתן ללמוד ולהשליך על תהליך התשובה הנדרש מאיתנו בימים אלו. כפי
שנראה בהמשך, מהלכו
הכללי של הספר מלמד על הדרך הישרה להתבוננות על הנהגת ה' את
העולם.
ניתן לזהות במהלך הספר מספר 'חזרות בתשובה', כאשר בכל מקרה יש לברר
מה בדיוק היה
החטא עליו נדרשה התשובה. <
br>
התשובה המרכזית עליה בנויה עלילת הסיפור היא של אנשי נינוה. החטא שלהם לא
מפורש - "כי
עלתה רעתם לפני[2]", אך מהתשובה שהם עשו - "מן החמס אשר בכפיהם[3]",
ניתן ללמוד כי החטא
עליו היו צריכים לחזור היה הגזל.
חזרה בתשובה נוספת היא
חזרתו של יונה, אשר סירב בתחילה ללכת בשליחות ה' אל נינוה,
ולבסוף לאחר כל מה שעבר
חזר בתשובה וביצע את שליחותו.
עוד תהליך של תשובה המופיע בספר היא תשובתם של המלחים באוניה הזועקים
בתחילה לאלילים
שלהם, כלומר חוטאים בעבודה זרה, אך לבסוף לאחר שניצלו יראו יראה
גדולה את ה' "ויזבחו זבח
לה' וידרו נדרים[4]".
מבין שלושת תהליכי התשובה,
התהליך היותר מורכב והחטא הפחות מובן והדורש יתר הבנה
והסבר הוא חטאו של יונה. מהו
האינטרס של יונה, מדוע נמנע מלבצע את ציווי ה'. <
br>
יונה בן אמיתי מופיע פעם נוספת בתנ"ך, מלבד ספרו שלו. בספר מלכים מסופר על דמותו
של מלך
ישראל, ירבעם בן יואש[5]:
הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים
הערבה כדבר ה' אלוקי ישראל אשר דיבר ביד עבדו
יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. <
br>
בסיום התיאור על כיבושי ירבעם נאמר הביטוי המיוחד[6]:
ויתר דברי ירבעם
וכל-אשר עשה, וגבורתו אשר-נלחם, ואשר השיב את דמשק ואת חמת ליהודה
בישראל, הלוא
הם כתובים, על ספר דברי הימים למלכי ישראל.
מה הכוונה במילים 'ליהודה בישראל' - הרי הוא מלך ישראל ולא מלך יהודה? אלא
שמתברר
בפסוקים אלו, כפי שמוכח ממספר מקורות, שבאותה תקופה היה שיתוף פעולה בין
ירבעם ועוזיה
והם עבדו יחד והקימו ממלכה אדירה, הכוללת את הממלכה הצפונית - ממלכת
ארם. על תקופה זו
אמרו חז"ל שכאשר ישראל מאוחדים אפילו עובדים עבודה זרה אין מידת
הדין פוגעת בהם.
הכיבוש של דמשק היה כמובן הרחבה משמעותית של גבול ישראל,
אלא שבכך נפתחה חזית חדשה
עם אויבים חדשים. ארם היו מאז ומתמיד החציצה בין אשור
ויהודה, וכעת לאחר כיבוש ארם,
הפך
עם ישראל להיות האויב הטבעי של אשור, שלאורך ההיסטוריה ניסתה להשתלט על דרכי
המסחר
בימה של ארם.
מלכות אשור היא מהעתיקות שבממלכות האיזור, ומופיעה
כבר בתחילת ספר בראשית[7]:
וכוש, ילד את-נמרוד הוא החל להיות גיבור בארץ. הוא
היה גיבור ציד, לפני ה'... ותהי ראשית
ממלכתו בבל, וארך ואכד וכלנה, בארץ, שנער. מן
הארץ ההיא, יצא אשור. וייבן את נינווה ואת
רחובות עיר ואת כלח. ואת רסן, בין נינווה ובין
כלח, היא העיר הגדולה.
מי היא העיר הגדולה?
רש"י שם מסביר שהכוונה לנינוה, ע"פ הנאמר בסוף ספר יונה[8] "ואני לא
אחוס על נינוה העיר
הגדולה".
אשור היא ממלכה רבת עוצמה, אשר ראשיתה בנמרוד אשר היה גיבור ציד לפני
ה'. כאשר עם ישראל
כובש את ארם הוא נהפך להיות האויב הראשוני של אשור.
יונה בן אמיתי הוא זה שהנהיג והוביל את האחדות הגדולה של עם ישראל, אשר הובילה אותם
למעמדם הנוכחי כנגד האויב החדש - אשור. בשלב זה פונה הקב"ה אל יונה ומבקש ממנו ללכת אל
נינוה, העיר הגדולה של ממלכת אשור, ולהזהיר אותם קודם שיעניש אותם ה'.
כעת מובן סירובו של יונה ללכת בשליחות ה'. יונה מסרב כיוון שאם אשור לא יחזור
בתשובה ויאבד -
ישראל יוכלו לנשום לרווחה וינצלו מהאויב המרכזי שלהם בתקופה זו. יונה
בסירובו ללכת לאשור
אומר לקב"ה שיש במעשה זה מן הרחמנות על אכזרים, ועל כן הוא לא
מוכן לשתף פעולה עם מהלך
זה.
יונה מצפה שהקב"ה ימנע את התשובה מאשור, ויעניש אותם בחומרה על חטאיהם. יש
מצבים בהם
החוטא נמצא במדרגה כל כך נמוכה ויורד למדרגות כל כך שפלות שהקב"ה מונע
ממנו את התשובה,
כיוון שהוא יודע שגם אם יחזור בתשובה זה יהיה במדרגה מאוד נמוכה ועל
כן נכון יותר שיענש
בחומרה - כתיקון לחטאיו החמורים.
ביטוי לתהליך זה הוא
אמירתו של ישעיה "השמן לב העם הזה, ואוזניו הכבד ועיניו השע. פן יראה
בעיניו ובאוזניו
ישמע, ולבבו יבין ושב ורפא לו[9]".
לכאורה נראה כי יונה צדק בניתוחו את תהליך
התשובה של נינוה, ואכן תשובתם היתה חיצונית
וחלקית ועל כן לא החזיקה מעמד, כפי
שמופיע בספר נחום בנבואת החורבן של נינוה[10]:
משא, נינווה... אל קנוא ונוקם ה',
נוקם ה' ובעל חמה. נוקם ה' לצריו, ונוטר הוא לאויביו.
צריך לזכור כי בשנים שבין תשובת נינוה לחורבנה 'הספיקו' אשור לעשות מספר דברים
גדולים, כמו
פגיעה חמורה בממלכת ישראל ויהודה, הגליית השבטים וכמעט החרבת ירושלים -
אלמלא צדקתו
של חזקיה.
אמנם, אף אם ניתן להבין את מניעיו של יונה - מה היה
הטעם במעשיו? מה ההיגיון בבריחה מפני
ה'?
חז"ל אמרו שיונה רצה לצאת מא"י כדי לאבד את מדרגת הנבואה שלו. יונה מוותר על
עולמו הרוחני,
מגיע למדרגה של יאוש וויתור עצמי והוא בוחר זאת במודע מתוך אמונה שהדרך
אליה הוא נשלח
מוטעית. ביטוי כך ניתן למצוא בביטוי החוזר בתיאור בריחתו מלפני ה'[11]: <
br>
ויקם יונה לברוח תרשישה, מלפני ה', וירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש, וייתן שכרה וירד
בה לבוא
עימהם תרשישה, מלפני ה'.
השורש המודגש בפסוקים אלו הוא הירידה אותה גורם יונה לעצמו, כדי שלא להיות ראוי
ומוכן
לשליחות האלוקית.
רב החובל נשלח להעיר את יונה - "בן אדם מה לך נרדם",
כדי להחזיר אותו לשליחותו, אך יונה לא
מוותר ומבקש שיזרקו אותו לים. יונה מוכן לוותר על
כל עצמיותו ואף על חייו - כפשוטו, כדי שלא
לשתף פעולה.
יונה נבלע ע"י הדג, ושם
בתוך מעי הדגה מסכים יונה לחזור בו ולקבל את השליחות. מדוע? מה קרה
במעי הדגה שגרם
לו לחזור בתשובה ולהכיר בצדקת שליחותו?
יש להעיר שהקב"ה מבין את המניעים
החיוביים של יונה ולא מתייחס אליו כפושע. הקב"ה 'מתאמץ'
להמשיך ולהסביר ליונה ולנו את
מהלכיו ואת המשמעות הפנימית של הנהגותיו.
תפילת יונה במעי הדג מכילה בתוכה ביטויים רבים ומיוחדים, כאשר המשפט המסיים
דורש יתר
בירור ועיון[12]:
ואני בקול תודה אזבחה לך, אשר נדרתי, אשלמה.
ישועתה, לה'.
מה נדר יונה? כאשר היה יונה על הספינה נדרו המלחים נדרים שונים[13],
ונראה שגם יונה נדר,
אלא
שיונה מדגיש שבניגוד אליהם הוא יקיים את נדריו. נראה כי יונה מבטא כאן ביקורת על
תהליך
התשובה הפתאומי של המלחים, אשר לא מחזיק מעמד ולכן לא יעמדו בנדריהם.
ביקורת זו היא גם
ביקורת מרומזת על התשובה הפוטנציאלית של אנשי נינוה, אשר תעשה
מתוך התעוררות אקסטטית
ולא מתוך יישוב הדעת ועל כן לא תאריך ימים.
נראה כי
נדרו של יונה היה שיקיים את שליחות ה', ועל כן מיד ביציאתו מן הדג הוא מיד מסכים לצאת
לנינוה. אמנם, ניתן לראות כי הוא לא מקיים את שליחותו בשלימותה ומתוך דבריו ניתן למצוא את <
br>אשר על ליבו[14]:
ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום, ונינווה נהפכת.
יונה בדבריו קובע את התוצאות
שיתחוללו ע"פ דבריו, כאשר הדבר שאותו נצטווה לעשות הוא לעורר
אותם לתשובה כדי שלא
יתרחש האסון. אעפ"כ, דבריו פועלים את פעולתם ואנשי נינוה מתחילים
בתהליך של תשובה.
לכאורה, טעה יונה בהערכותיו. אמנם, עיון בפרטי התשובה האשורית מרמז על
פגמים
מסויימים בתשובתם[15]:
האדם והבהמה הבקר והצאן, אל יטעמו מאומה, אל ירעו, ומים אל ישתו. ויתכסו שקים,
האדם
והבהמה, ויקראו אל אלוהים, בחוזקה.
ניתן לראות כי ישנה הרבה אכזריות
בתשובה של אנשי נינוה. הקריאה בחזקה אל ה', הרעבת הבקר
והצאן. כביכול אמרו
לקב"ה 'אם אתה לא תרחם עלינו - אנחנו לא נרחם על הצאן והבקר שלנו'.
אעפ"כ מקבל
הקב"ה את תשובתם, ועל כן רבה חמתו וכעסו של יונה, הקורא ואומר[16]:
ויתפלל אל ה'
ויאמר, אנה ה' הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קידמתי, לברוח תרשישה. כי
ידעתי, כי
אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה.
ניתן לזהות כי ברצף המידות
שמצטט יונה חסרה מידת האמת, וזו בדיוק התביעה של יונה בן אמתי -
היכן האמת?
הקב"ה הוא אל רחום וחנון, והוא אכן מרחם וחס על בריותיו אבל אין אמת ועל כן "טוב
מותי
מחיי" - אני מעדיף ללכת לעולם האמת.
ויצא יונה מן העיר, ויישב מקדם לעיר. ויעש לו שם
סוכה, וישב תחתיה בצל, עד אשר יראה, מה יהיה
בעיר. [17]
יונה ממתין לראות מה
יקרה - מי ינצח בויכוח על תשובת נינוה. יונה בונה סוכה - מבנה ארעי, כדי
לבטא שהוא מאמין
שלא יצטרך לחכות זמן רב כדי לראות בנפילת תשובת נינוה.
וימן ה' אלוקים קיקיון ויעל מעל ליונה, להיות צל על-ראשו, להציל לו מרעתו. וישמח יונה
על הקיקיון
שמחה גדולה. וימן האלוקים תולעת, בעלות השחר למחרת ותך את-הקיקיון,
וייבש. ויהי כזרוח
השמש, וימן אלוקים רוח קדים חרישית, ותך השמש על-ראש יונה, ויתעלף.
וישאל את נפשו למות
ויאמר טוב מותי מחיי.
יונה שמח שמחה גדולה על הקיקיון
שצמח לו מעל לסוכתו. על מה השמחה הגדולה? הרי הוא כבר
בנה לעצמו סוכה לצל? מה
משמעות הצמחת הקיקיון, ומדוע 'טורח' ה' להצמיח לו אותו?
לאחר שנובל הקיקיון
מתייאש יונה ואומר "טוב מותי מחיי". ביטוי זה הופיע קודם לכן, לאחר שראה
שה' קיבל את
תפילת נינוה. ההבדל הגדול בין שתי האמירות היא שבפעם הקודם היתה באמירה זו
אמירה
אידיאולוגית, הקרבת חייו למען עם ישראל כאשר דרכו להצילם לא צלחה, ואילו כאן לכאורה
יש רק צער גופני על החום הרב. נראה כי השימוש בביטוי זהה מלמד שיש קשר בין האמירות ויש <
br>לעמוד על משמעותו.
נראה כי בניית הסוכה הוא מעשה של התרסה גדולה כלפי הקב"ה, ואעפ"כ הקב"ה עוזר
לו בכך
ומזמן לו קיקיון להוסיף על הצל שלו. יונה מבין שיש בכך אמירה של הסכמה כביכול
לדרכו ושיטתו,
ולכן כאשר מת הקיקיון מתייאש יונה כי הוא מבין שוב שהקב"ה לא מסכים
איתו, ועל כן הוא חוזר
ואומר 'טוב מותי מחיי'.
הקיקיון מסמל את ההתערבות
האלוקית של הקב"ה בעולם, שיונה פירש אותה כהתערבות לטובתו,
כהכרה בצדקת דרכו.
הקב"ה בהצמחת הקיקיון ונבילתו מבקש ללמד את יונה לקח חשוב, אשר כדי
לעמוד על
משמעותו יש לחזור ולעיין בתפילת יונה במעי הדג.
יונה מתאר את ירידתו הגדולה -
"מבטן שאול שיוועתי[18]", ועל כן מסקנתו היא "אני אמרתי נגרשתי
מנגד עיניך[19]", אך
אעפ"כ - "אך אוסיף להביט אל היכל קודשך". רציתי להתרחק מהשגחתך, למען
עם ישראל,
ובכל זאת השגחתך לא עוזבת אותי.
חז"ל דורשים מפסוקים אלו שהדג לקח את יונה מתחת לבית המקדש, ומהמילים "אפפוני
מים עד
נפש, תהום יסובבני, סוף חבוש לראשי[20]", שלקחו למקום קריעת ים סוף. הקב"ה
מבקש להראות
לו את כח השגחתו הגדולה במקומות בהם היא מתגלה ביתר שאת - קריעת
ים סוף ובית המקדש.
יונה מסיים את תפילתו במילים "ישועתה לה'[21]". אפשר להסביר
שכוונתו היא 'אתה תושיע אותי
מהדג'. אמנם, יתכן שיש להסביר שכוונתו היא 'הישועה היא
לה''.
יונה מבין ומפנים כי הישועה והדרך אליה הם בידי הקב"ה ובידיו בלבד. יונה אומר
לעצמו 'אני רציתי
להציל את עם ישראל מידי אשור, וחשבתי שהדרך הנכונה לעשות זאת היא
בבריחה מהשליחות אך
כעת אני מבין שאתה זה שמושיע - גם אם אני לא מכיר ומבין את
דרכך'.
יונה לומד מהצמחת הקיקיון כי יש תפקיד ויש משמעות לכל דבר במציאות. כמו
שהקיקיון הופיע
בעולם על מנת שיתן צל, ועל כן חס עליו יונה, כך גם אשור מופיעים בעולם
למטרה וייעוד כלשהוא,
גם אם הוא לא נראה ומובן כלפי חוץ.
תשובת המלחים
ותשובתם של אנשי נינוה היא אכן תשובה חלקית וזמנית
, ותשובתו של יונה היא
שלימה ועליונה יותר, אך גם לתשובתם יש מקום ותפקיד במהלך
העולם, ודבר ה' מתגלה בעולם גם
בדרך זו. התשובה של אשור היא אכן אכזרית ולא ראויה,
ובכך צודק יונה, אך היא חשובה להנהגת
העולם, ויש תפקיד גם לחזרה הזמנית שלהם, ויתכן
כי בתהליך זה יהיו אנשים שיחזרו בצורה נכונה
והם יהיו התיקון של אשור לעתיד לבוא. <
br>
אשור הם אומה בעלי עוצמה אדירה, כפי שמתבטא בדמותו של נמרוד, ועוצמה זו היא
בעלת חשיבות
ותפקיד בעולם. רמז לתפקידם העתידי של אשור ניתן למצוא בנבואת ישעיהו[
22]:
ביום ההוא,
יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה'... כי-יצעקו אל-ה' מפני
לוחצים,
וישלח להם מושיע ורב והצילם. ונודע ה' למצרים, וידעו מצרים את ה' ביום ההוא, ועבדו זבח
ומנחה, ונדרו-נדר לה' ושלמו... ביום ההוא תהיה מסילה ממצרים אשורה, ובא אשור במצרים,
ומצרים
באשור, ועבדו מצרים, את אשור. ביום ההוא, יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור,
ברכה בקרב
הארץ. אשר ברכו ה' צבאות, לאמר: ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי
ישראל.
נבואה מיוחדת זו מתארת כי לעתיד לבוא יהיה תיקון גדול לאומות הגדולות
שהצרו לישראל - מצרים
ואשור, ויהיה לעם ישראל קשר מיוחד של השפעה וקבלה הדדית
מהאומות האלו.
סיומו של ספר יונה לא מלמד שיונה השתכנע וחזר בו ממחשבתו שאין
לקבל את תשובת נינוה.
יונה
עדיין חושב שתשובה זו איננה רצויה וראויה, אלא שהוא מבין שגם כאשר כלפי חוץ לא
ניתן להבין
את מהלכי ה' בעולם - יש מקום לכל אדם ויש תפקיד ומשמעות לכל התערבות
אלוקית.
הקב"ה מלמד את יונה ואותנו כי יש מנהיג לבירה, ואם הקב"ה נותן מקום וקיום
לרשע, זה אומר שגם
לו יש מקום ותפקיד להופעת שם ה' בעולם, ולכן יש מקום ומשמעות
לחזרתם בתשובה, גם אם היא
חלקית.
ביום הכיפורים אומר הקב"ה לעם ישראל:
חיזרו בתשובה, גלו את תפקידכם וייעודכם בעולם. יש
עונש לכל חטא, וכל חוטא יבוא על
שכרו, ואעפ"כ יש מקום ותפקיד לכל אדם ולכל כח במציאות, ועל
כן נדרשת מכל אדם החזרה
בתשובה להופעת אור ה' בדרכו שלו בעולם.
[1] שיעור זה מבוסס גם על רעיונות
[2] יונה א, ב
.
[3] שם ג, ח.
[4] שם א, טז.
[5] מלכים ב' יד, כה.
[6] שם פסוק כח.
[7] בראשית י ח- יא.
[8] ד, יא.
[9] ו, י.
[10] נחום א, א-ב.
[11] יונה א, ג.
[12] ב, י.
[13] א, טז.
[14] א, ג.
[15] ויקרא ז, ח.
[16] ד, ב.
[17] ד, ה.
[18] ב, ג.
[19] ב, ה.
[20] ב, ו.
[21] ב, י
[22] יט, יט - כד.
תוקן על ידי - שרית560 - 15/09/2010 15:36:03
 |
|
|
