קודים בתורה! חדש!!!

הטכניקה של "דילוגי האותיות" נחקרה בין השאר בידי איש מחשבים בשם נחמן גבעולי ז"ל בשנים 1989-1985. הוא הדגים והוכיח, בעזרת חיפושיו במחשב (ציטוט), מה שידוע לכל סטטיסטיקאי האמון על תורת ההסתברות: שכל ה"פלאים" שבדילוגי האותיות בתורה אינם אלא תעלולים­פעלולים, שגם המחשב­הגולם יכול לעשותם. במאמריו מתייחס נחמן גבעולי לספרים שראו אור בנושא הדילוגים עד לאותה עת, צפונות במסורת ישראל מאת טוביה וכסלר, ובדילוג אותיות אל רובד נסתר מאת משה כץ ומנחם וינר.

גבעולי כותב כי כץ ווינר התפעלו בספרם מעובדה שגילה המחשב, שבשני פרקים בבראשית, כ"ג ו­מ"ט,  אפשר לאתר את המילים "אדם" ו"חוה" בשיטה של דילוגי אותיות. בפרקים אלו מדובר על קבורת האבות והאמהות בקרית ארבע, היא חברון. בפרק כ"ג אפשר למצוא את האותיות א­ד­מ בדילוגים של 26 אותיות, ואת ח­ו­ה בדילוגים של 53 אותיות. בפרק מ"ט נמצאות אותיות אלה בדילוגים של 12 ו29- אותיות, הפעם לאחור. לדעת וינר מרמז גילוי זה על כך, שגם אדם וחוה קבורים בחברון, כדברי המסורת.
מהי משמעות ה"גילוי"? מהו הקשר של "אדם" ו"חוה" לפרקים כ"ג ומ"ט דווקא? האם אי אפשר למצוא את המילים הללו בדילוגים גם במקומות אחרים במקרא? ואולי גם בספרים אחרים, שאינם "חשודים" כי נכתבו באצבע אלוהים?

פרופ' אגסי מאוניברסיטת תל­אביב העיר על כך, שהשיטה המדעית מחייבת עריכת מיבחני ביקורת, לפני שמייחסים משמעות למימצאים האלה. האם אי­אפשר למצוא באותם הפרקים גם שמות אחרים, כגון 'קין', 'הבל', 'יפת', 'לוט' ו'עשיו'? והאם אי­אפשר לגלות את 'אדם' ו'חוה' גם בפרקים אחרים, כמו פרק ז' (המבול) או פרק י"ט (סדום ועמורה)?

מסקנתו של  נחמן  גבעולי, שבדק את הממצאים בסריקה קפדנית במחשב, היא חד משמעית: ניתן  למצוא את המילים הללו, וכן מילים אחרות, בדילוגים, בכל ספר במקרא, ואפילו בכל ספר שהוא¡ מה שמפליא בפרשה זו, כותב גבעולי, הוא לא רק העובדה שד"ר וינר לא העלה על דעתו לערוך מבחני­בקרה מכוונים, אלא שהוא לא הבחין כלל בפלט של המחשב, במימצאים האקראיים הרבים ההופכים את העניין כולו לחסר כל משמעות. שכן האמת הפשוטה והמאכזבת את המאזין­הקורא התמים היא, שבכל פרק במיקרא תמצא בשיטת הדילוגים, כל מילה בת שלוש אותיות שתעלה בדעתך, וזאת לא פעם אלא פעמים רבות. ואתה ­ לך והמצא לכל "תגלית" שכזו לאחר מעשה פירוש כלשהו, כאוות נפשך¡

"קודים אלוהיים" בטקסט שאיננו מקראי

גבעולי הבין, שאנשים אינם מוכנים להשתכנע מטענות מדעיות, והציבור הרחב ­ אולי גם אתה, הנפעם למראה הממצאים המפתיעים של חוקרי הדילוגים אינו משתכנע מחישובים מתימטיים הקובעים שאין ממש בכל העיסוק הזה. הוא הגיע אפוא למסקנה, שאת ההוכחה להעדר משמעות של מציאת מילים בדילוגי אותיות יש להביא בסריקת טקסט שאינו מיקראי.
להדגמה של סריקת דילוגים אפשריים בטקסט לא מקראי השתמש גבעולי בספרם של מנחם וינר ומשה כץ עצמם ­ בדילוג אותיות אל רובד נסתר, שבו תוארו ופוארו "ממצאיהם" בנושא דילוגי האותיות )"על המשמר", 16.1.89). במאמרו פרט גבעולי את שיטת הבדיקה שערך, וחשף את חוסר המשמעות של "תגליות" המילים בדילוגים במקרא. כך הוא כותב:
"לאחר שהפרק הראשון של עבודתם הוזן למחשב התברר, שבפרק זה בלבד, המכיל בסך הכל 1840 אותיות, "מוצפנים" עשרות מימצאים מדהימים. המילים "משה" ו"כץ" מופיעות בטקסט כל אחת  פעמיים, וכל ארבע ההופעות הן בדילוגים של 49 אותיות¡ גם המילים "מנחם",  ו"וינר", טמונות  בטקסט, אך לא בדילוגים כה מיסטיים. יש להניח אפוא שהמחבר העיקרי של העבודה הוא כץ ולא וינר. בדילוג של 49 מופיעות גם המילים רמב"ם, בחמישי, האליל, שליחנו, ועוד ועוד, אם כי לא ברור הקשר בין מלים אלו ובין תוכן הפרק. המילה  אללה, לעומת זאת, אינה מופיעה בדילוג של 4, וגם לא של 26, אלא, למרבה ההיגיון ­ בדילוג של 66, שהוא אללה בגימטריה¡
כלום מותר, אפוא, להסיק מכאן, שאללה הוא האלוהים, והוא שהצפין את שמו בספרם של וינר וכץ?
אבל כל המימצאים המפתיעים האלה הם כאין וכאפס לעומת המימצא המדהים הבא. המילים 'ביטול­תורה­בהבלים'  מופיעות בפרק הראשון של כץ ווינר, כולן באותו דילוג של 37 אותיות¡ יתר על כן, המספר 37 איננו מקרי. זהו הערך בגימטריה של המילה "הבל"¡ הסיכוי להופעה מקרית כזאת הוא כל כך אפסי, עד שאין כל ספק שיד נעלמה היא שהינחתה את כץ ווינר בעת הכתיבה...".
על כך ראוי להוסיף: אם היתה יד נעלמה כזו, הרי שבעליה סבור היה ששיטת הדילוגים אינה אלא  "ביטול זמן בהבלים", וזהו, למעשה, המסר שרצה להצפין, אם להיות ציני בעקביות¡

"קודים אלוהיים" בטקסט אנגלי

דילוגי אותיות ניתן למצוא לא רק במקרא או בטקסטים אקראיים בספרות העברית.  גם בטקסטים לועזיים ניתן למצוא את משחקי הדילוגים, שלבד מהיותם "גימיקים" ומשחקים משעשעים אין להם שום משמעות ערכית, תרבותית, מדעית או דתית. במכתב אישי למחברי ספר זה, מיום 15.4.1986, כתב נחמן גבעולי:
"צירופים מפליאים אפשר למצוא גם במקורות אחרים, לא כל כך קדושים (יהודים אינם היחידים העוסקים בדילוגים): כתבי שקספיר, הברית החדשה, מידות הפירמידות, ההיסטוריה של נשיאי ארה"ב ושל אירופה. דוגמה אופיינית  לצירוף "מיסתורי" ביותר מופיע בתרגום המלך ג'יימס של התנ"ך לאנגלית, אשר יצא לאור כאשר שקספיר היה בן 46 שנים בדיוק. בפרק מ"ו  (46) בתהילים, המילה ה46- מתחילת המיזמור היא  SHAKE (הכלולה בפסוק "ירעשו הרים בגאוותו סלה"(, והמילה ה46- מסוף המיזמור היא  SPEAR(שבפסוק "קשת ישבר וקיצץ חנית"). אין כל ספק, שצירוף מקרים זה "נוצר ע"י כוח עליון", שכן הסיכוי לארבע הופעות של המספר 46, שכולן קשורות בשם שקספיר, הוא בערך אחד ל20- מיליון. מתעוררות אפוא כמה תמיהות: ראשית, מה לריבונו של עולם ולתרגום התנ"ך לאנגלית? שנית, האם בעת שאלוהים שם את דברי המיזמור בפיו של דוד המלך, חשב כבר אז על השאלה, איך יתקבלו הדברים באנגלית? שלישית, במה זכה שקספיר, מחבר "הסוחר מוונציה", לכבוד הרב הזה?" וכידוע זוהי יצירה שיש בה יותר מקורטוב  של אנטישמיות.

"קודים מוצפנים" בספרו של טולסטוי

במהלך עימות, שהתקיים בין נאמני שיטת הדילוגים במקרא לבין פרופ' מיה בר­הלל, מ"המרכז לחקר הרציונליות וההחלטות האינטּראקטיביות" שבאוניברסיטה העברית בירושלים, ושפורסם ב"סופשבוע מעריב",6.6.97, הציגו נאמני השיטה רשימת שמות של רבנים, שתאריכי הלידה שלהם "הוצפנו" בספר "בראשית".  להפתעתם, הציגה פרופ' בר­הלל רשימה שהכינה עם צוות מומחים מן המכון ובה תאריכי הפטירה של רבנים במלחמה ושלום לטולסטוי. בהרצאה שנשאה ביום 20.6.97, ב"מרכז לחקר הרציונליות", בפני מתמטיקאים, סטטיסטיקאים ואנשי המרכז,  ושבה נכחו גם כמה אנשים מרכזיים מקרב "חסידי שיטת הדילוגים", קעקעה פרופ' בר­הלל אחת לאחת את כל אושיותיה של השיטה מבחינה מדעית. בשורה התחתונה של דבריה הטעימה, כי את הממצאים בספרו של דרוזנין, התומך בשיטת דילוגי האותיות, אפשר למצוא בכל טכסט שהוא. מחקרה נערך  לאחר שבכתב העת האמריקני "Statistical Science" התפרסם מאמר מאת ה"ה ויצטום וריפס, שהציגו קשר של דילוגי אותיות בספר בראשית בין שמות 36 רבנים לתאריכי לידתם/פטירתם. פרופ' בר­הלל וצוות המחקר שעמה ערכו את מחקרם על אותם 36 רבנים ותאריכי לידתם/פטירתם, בהבדל קטן אחד: הטקסט הפעם היה הספר מלחמה ושלום לטולסטוי. ספר זה נבחר בהנחה  שלא יימצא בו שום "משהו מעניין" בהשוואה לספר בראשית, שם צפוי משהו "מעניין" בתחום. המחקר נערך על פי מאפיינים דומים למחקר של ויצטום­ריפס, ובמהלכו נבדקו שאלות ואפשרויות רבות, בדרך שכל  מחקר מדעי אמור להתבצע.

ישו המשיח כ"קוד אלוהי  מוצפן" במיקרא

המטיף החרדי איננו מספר לשומעיו את כל העובדות האלה. אין הוא משתף אותם בביקורתו של המדען פרופ' אגסי, או בממצאיו של נחמן גבעולי, או של אנשי מדע כמו פרופ' בר­הלל, ההופכים את "שיטתו" לחוכא ואטלולא. ודאי וודאי אין הוא מספר להם, שגם המטיפים המיסיונרים לנצרות, "המוקצים מחמת מיאוס" לטעמו, סרקו את המקרא במחשב ומצאו מילים בדילוגי אותיות, המצביעים, הפלא ופלא, על אמיתות קיומו של ישו הנוצרי¡

בספרון קטן בשם "שלום", שיצא בהוצאת מיסיון דתי נוצרי בסוף שנת 1996 (ציטוט) והופץ במאות­אלפי עותקים בבתיהם של אזרחי ישראל, גילו המטיפים הנוצרים ­ שומו שמיים¡ ­ את ישו המשיח, "מוצפן" במיקרא בדילוגים ובגימטראות: את שמו של המשיח ­ ישוע ­ ניתן למצוא כבר בפסוק הראשון בבראשית פרק א. אם סופרים מה'יוד' הראשונה בפסוק (המצויה במלה בראשית') חמש מאות ועשרים אותיות בכל פעם, תצטרפנה האותיות לביטוי
'ישוע יכול'.

העיתונאי ב' מיכאל, במאמרו "למה הם שורפים ספרים" ("ידיעות אחרונות", 6.12.96) מתאר את ה"תגליות" הנוצריות הללו, בצירוף ביקורתו הגלויה על "שיטת הדילוגים" של המיסיונרים היהודיים: כבר מן היו"ד הראשונה בספר בראשית, בדילוגי 520, מופיע הביטוי 'ישוע יכול'. לא פחות ולא יותר. למפקפקים ייאמר, כי 520 בגימטריה זה 'כשר'. ממש כך (אפילו הנוצרים לא חשבו על זה). ובישעיהו נ"ג, פרק מפתח באמונה הנוצרית­משיחית, פסוק 10, בדילוגי 20  אותיות לאחור, מופיעות המילים 'ישוע שמי'".  בזכריה י"א  12, פסוק העוסק בשלושים שקלי כסף (כשכרו של יהודה איש קריות), בדילוגי 24, שוב ­ 'ישוע'. ובויקרא כ"א ­ פרק העוסק בקורבנות  לכפרת חטאים ­ פסוק  10, כל אות שלישית מן האות ה"א הראשונה, יוצרות יחדיו את המשפט 'הן דם ישוע'.  'ללמדנו, כמובן, שגם ישוע הוקרב כדי לכפר על חטאי העם',  אומר ב' מיכאל. ושוב ­בתהלים מ"א 8, בין פסוקים המספרים במעשה בגידה של ידיד, בדילוגי2- מופיע השם "ישוע", וכן גם במגילת רות, פסוק ראשון, דילוגי 5 כתוב: "ישוע", ועוד, ועוד.
האירוניה היא, שמחברי הספר המיסיונרי הנוצרי משתמשים להוכחת "אמיתות" דרכם בטקסט שבו משתמש המיסיונר היהודי, בהצגת אותן "ראיות" ממש, כשהמיסיונר היהודי טוען לצידקת קיומו של אלוהיו, בשעה שהמיסיונר הנוצרי טוען לצדקת קיומו של אותו אלוהים, הפעם בלווית ישוע משיחו.

כמה הערות: 1. כמה מהדוגמאות שהובאו כאן הן מגוחכות עד אוויליות (כמו "הצמד לקדושתך"). ובכלל כל דוגמא אחת, משכנעת ככל שתהיה, היא מגוחכת, שכן המבחן הוא רק במספר הצירופים לעומת המספר הצפוי שלהם. שום צירוף בודד, וגם לא עשרה ולא מאה, לא אומר מאומה (!) מבחינה סטטיסטית. כדי לטעון טענה כזו אין שום טעם להביא דוגמאות, אלא יש לציין מדד סטטיסטי שמגובה בחישוב. 2. חלק ניכר מהדוגמאות נוצרו מבניית מילים אד הוק (כמו "הצמד לקדושתך"), לפי מה שמוצאים בפועל בספר. את זה אפשר לעשות בכל ספר, וכבר גוילם כאן הביא כמה וכמה דוגמאות לכך. 3. התלהבותם של אנשים חסרי הבנה בסטטיסטיקה שמצטטים 'מדענים' במקום לנסות להבין, גם היא כבר עתיקת יומין. 4. למיטב ידיעתי, אגסי הוא מדען כמו שסבתא שלי היא מדענית (הוא פרופ' לפילוסופיה). ובכלל, כדי לטעון שצריך לעשות מדגם וביקורת לא צריך לצטט מדענים. זה סתם שכל ישר. אז בואו נחסוך לכולנו את האד-הומינם. 5. ככל שאני זוכר (פעם בדקתי זאת, כשהתעניינתי בסילופים מדעיים על רקע אידיאולוגי), דבריו של אומן המצוטטים בויקיפדיה סולפו. עיינו במקור שמוזכר שם מהדו"ח שהוא הגיש, ותראו שהוא לא מצוטט נכון (אלא אם הדבר תוקן בינתיים). אמנם כנראה (כבר אי אפשר לדעת מאומה בסוגיות העמומות והטעונות הללו) נכון שאומן חזר בו מתמיכתו בקודים, או לפחות הסתייג מעט, כפי שפורסם מאוחר יותר בראיון שנערך עמו. ועל כך נאמר "כל אחד והאומן שלו" (ורמז לדבר "כאשר ישא האומן את היונק" - פירוש: בעיני היונק "ישא האומן" הוא כמובן "ישראל אומן". ואף מדען עוד לא ענה לי על זה). 6. זו רק דוגמא לכך שהתייחסויות לסוגיות טעונות כאלה היא אמוציונלית, ולכן לפעמים יש שם סילופים ממש (מכוונים או לא). אבל בדרך כלל אלו סתם שטויות. 7. ובכל זאת, ועל אף הכל, דומני שיש גם כמה בדיקות רציניות יותר, ולא נכון לגבש עמדה על הנושא בכללו, אם לא בודקים כמו שצריך. הטענות של גבעולי אינן עונות לממצאים של ויצטום וריפס, שמגובים בחישובים סטטיסטיים (ולא רק מצביעים על תוצאות חדשות כגון 'הצמד לקדושתך'). סו"ס הם אכן פרסמו מאמר שעבר ביקורת בכתב העת statistical sience. 

ראיתי דילוגים בספרי התנ"ך עוד בנערותי [אוח, הרצאותיו של הרב שמואל יניב, איזה קסם - אפילו מי שנכשל במתמטיקה 3 יחידות מבין תוך דקה את כל הסטטיסטיקות שלו, ממש כמו המרצה!]. לא הראו לי מעולם לא ב"חטא ועונשו" [האם מצאו שם דילוגים בעניני יום הכיפורים?] ולא ב"הסוחר מונציה". אבל, כשהתקשקשתי פעם בנושא שלח לי אדם [שטרח להתווכח עם חובבי דילוגים נוצריים ברשת...] את כל "מובי דיק" בנוסחו המקורי באנגלית, ותוכנה לאיתור דילוגים. הממצאים היו מדהימים. מכל תולדות ישמעאל [ :-) ] ועד אירועים אקטואליים. נבואות אחאב...

_________________

התייחסתי לכך להדיא בדבריי. שום נתון על אורך של צירוף בודד, וגם לא של אלף צירופים, אינו רלוונטי. בכל טכסט ניתן למצוא צירופים באורך גדול כרצונך, ואפילו חצי הטכסט, כל עוד לא מגדירים מראש מהו הצירוף שצריך להימצא. הרי תמיד ניתן לחפש צירופים בעלי משמעות, ותמיד יהיו כאלה, ואח"כ להצביע אד-הוק על הפלא הגדול שמצאנו (ראה דוגמאות אצל גבעולי בהודעתו של גוילם). אתה צריך לתת לי מראש איזה צירוף אתה עומד למצוא והיכן, ובאיזה דילוג, או אפילו רשימה היררכית של צירופים. וכעת נעשה ניסוי בתורה ובטכסטים מקבילים אחרים ונראה. אגב, גוילם ענה לך בפירוט רב ועם דוגמאות כפי שביקשת, אז לא ברור לי מדוע אתה מאשים את כולם שאין כאן תגובות ענייניות.