אני מצרף כאן התכתבות שהייתה לי באישי . (בהסכמתו):
(תאריך: 21/09/2010 13:53:00)
א. שלום וברוך שובך.
ב. לגופם של הציטטות מדברי רצ"ה, בחלק מן הציטטים אכן ישנה נטייה לכיוון פנתאיסטי, (בשונה מהמובאה מליקוטי אמרים ח שלא הוזכר בה יותר מאשר דברי הזהר, ובדברי סופרים לו שלא הוזכר אלא שהתורה וישראל חד הם) אך עדיין אין מקור ברור לגישה פנתאיסטית במודע. כנראה שהדברים היו מעורפלים אף לר' צדוק עצמו, וזה שורש אי הבהירות וההכרעה המוחלטת בדבריו. (כנראה דווקא משום סיבה זאת לא נתקבלו דבריו ככפירה, מכיוון שהם אינם מייצגים תזה בהירה ומשנה סדורה, אלא הערות מקומיות). אנו מוצאים אי בהירות זו גם במשנת חב"ד, המסקנות אינם מנוסחות בהחלטיות כדבעי, ונותנים מקום לשני פנים, (קראתי מאמר של משפיע מכובד ביותר בו הוא מעלה את השאלות הבסיסיות, ומציע מדברי הריי"צ לחוד כמה תשובות, אשר משמעותם שונה אחת מחברתה באופן קריטי) כנראה גם הפנתאיזם במשנת החסידות בכלל, ורצ"ה וחב"ד (וברסלב מעט) לא היה מספיק "רציני", משום שהרבה מן ההוגים הנ"ל לא היו מודעים למשמעות של מסקנותיהם.
ג. עד כמה שידוע לי שפינוזה לא הוחרם על פנתאיסטיותו, אלא על הספר "מאמר תיאולוגי מדיני" בו הוא כופר בתורה מן השמים. (אפילו ר' גדליה אמר שדברי ברוך הם דברי שפינוזה, הובא באחד ממאמרי יהודה זייבלד בדאצ'ה)
אשמח מאוד לקבל את תשובתך
נתןהעזתי (תאריך: 24/09/2010 00:38:00)
א גוטן מועד.
א. תודה על התייחסותך.
ב. אינני חושב שהדברים היו מעורפלים לר' צדוק עצמו, הכיוון הזה שלו עובר כחוט השני כמעט בכל תורותיו. בודאי בפן הדטרמיניסטי, אך גם בפן הפנתאיסטי.
ג. הציטוט "קודשא בריך הוא וישראל חד הוא", אינו מהזוהר כידוע. למרות שבמקומות רבים הובא בשם הזוהר. בזוהר רק כתוב ש"תלת דרגין קשורים זה בזה", [אינו לפני כעת, אך עיין שם], וההבדל גדול. אמנם, ציטוט זה איננו המצאה של ר' צדוק, אלא כבר קדמוהו. [נדמה לי שהמקור הראשון לציטטה הזו נמצא בספר אדיר במרום לרמח"ל].
ד. אני מסכים אתך, שיש הבדל גדול בין שפינוזה לר' צדוק, ביישום המעשי של הפילוסופיות שלהם. אך עדיין הזהות הרעיונית מטרידה. אין הבדל גדול בין פילוסופיה פנתאיסתטית, לבין המסקנה שהתורה אינה מן השמים, אלא מעשה ידי בני ישראל, שהם וקודשא בריך הוא חד ממש.
(תאריך: 24/09/2010 13:32:00)
תודה על תשובתך.
א. גם אם רצ"ה חוזר על דבריו פעמים רבות נראה לי עדיין שהוא אינו מודע למשמעות התאולוגית העצומה שהדברים מחוללים. קל לומר הנחה ולהסביר לפיה דברים מוקשים בלא להבחין במשמעותה (כמדומה שכל בחור ישיבה חווה פעם חוויה מעין זו) ולכך אינני מבין מדוע תקפו את חסידות חב"ד על דברי רבם שהעמיד הבורא עצמו בגוף וכדומה משפטים שכמעט כל אדמו"ר אמר אי פעם במהלך חייו וכנראה לא הבין את משמעות הדברים (אגב קראתי בעבר ספר של חסידי חב"ד המביא עשרות ציטוטים של כל גדולי החסידות בסגנון דומה).
אם נפשך לראות זאת בבירור ראה שרצ"ה לא הוכיח את שיטתו הדטרמיניסטית מהחוקיות בטבע ולא מהבעיה הפסיכו-פיזית אלא מתשובה וכדומה מה שמראה שהוא לא בדיוק התכווין לכך שהאדם מוכרח אלא שאלוהים גם מתערב בבחירתו ואם היית שואלו כיצד ניתן להעניש אדם על מעשיו היה משיבך בערך כך "ס"ס הרי זה מעשיו שלו אלא שאין מציאות זולת הקב"ה ולכן הכל ממנו אך כיון דשפיר הוי מעשיו עדיין אפשר להענישו ובבחינת מקיף כ"ע הרי הצמצום רב ובעולם התוהו שפיר שייך בחירה אף שהכל ממנו וכנ"ל" מין תשובה שאינה מכריחה בבהירות צד מסויים ואפשר 'למרוח' כל דבר.
לגבי הדטרמיניזם האם ישנה התייחסות בכתבי ר"צ לשכר ועונש ולהתייחסות שלילית לפושע ?
נתןהעזתי (תאריך: 26/09/2010 22:23:00)
א גוטן מועד, רק כעת ראיתי את מכתבך.
א. לומר שר' צדוק "לא בדיוק הבין את המשמעות התיאולוגית של הדברים", זה בערך כמו סוחר סמים הטוען שחשב שמה שהוא מוכר זה רק עתיקות...
לא מדובר באיזה נושא צדדי שמופיע פה ושם בדבריו, אלא במשנה סדורה, שמקורה בתורת איזביצא, שבה כידוע יש מקום גדול ל"עבירה לשמה", כידוע מדברי ה"מי השילוח" בפרשת פנחס, [שם הוא מוציא את פנחס קטן קטן... מן טמבל כזה שלא הבין את גודל התיקון שעושה זימרי... עיין שם ותרווה מלא חופניים נחת וזעזוע].
יסוד זה מופיע בפנים רבות [אם כי בצורה פחות מוקצנת] גם בכתבי ר' צדוק. ר' צדוק אינו נותן מקום גדול מידי לעונשי הגיהנום. ובאופן סיסטמאטי התיקון לפי ר' צדוק עובר דרך ההכרה שהעבירה איננה עבירה.
ב. למרות הדמיון הרב לתורות שבתאיות, כבר כתבתי לך שאינני חושב שר' צדוק או האיזביצער היו שבתאיים, אלא שהן השבתאים והן ר' צדוק ינקו מאותה הבאר. ... ואידך זיל גמור.
ג. דרך אגב, האם אכפת לך שאפרסם את ההתכתבות בינינו בפורום עצמו, יתכן שתהיה מכך תועלת לפיתוח הנושא?
כל טוב.
(תאריך: 27/09/2010 00:43:00)
א. הדברים יגעים אלא שלדעתי זהו נושא עקרוני, מאחר ולענ"ד כל הוגי החסידות כשהגיעו לנושאים תאולוגים עמוקים, לא הבינו את דבריהם עצמם, וכמעט תמיד כל וורט אפשר ל'מרוח' וכל תשובה או רעיון משתמע לשני פנים ויותר.
ב. עניין עבירה לשמה, באמת טעון ביאור שהרי מצינו בגמרא שבח לעושה כן, אני מודע לאפולוגטיקה הרחבה שנערכה ברעיון זה במשך הדורות, ולענ"ד אינם מביאים פתרון ברור. (דרך משל בכתר ראש כתוב שזה קודם מ"ת ונסתר מיעל). האם לדעתך זה קשור לדטרמיניזם ופנתאיזם (כלומר השבתאים אחזו בדעות אלו במקביל אך האם ישנה איזה שהוא שייכות בין שניהם) ?
ג. לא אכפת לי בפרסום הדברים אלא שאינני רואה טעם גדול, וסבורני שלא תצמח תועלת מזה
יש עוד להאריך אלא שאשים קנצי למילי מפני הצורך בשינה, ואי"ה לכשאפנה אשנה.
נתן העזתי
שלו' וישע רב.
א. לא כל אחד יכול לפטור את עצמו בטענה שאינו מבין את עצמו. ולכן ברור שיש חילוק בין כל מיני רעבעלאך שאמרו כל מיני שטויות שלא הבינו את עצמם עד הסוף [לדוגמא, ראיתי לאחרונה חוברת של המנדליסטים מויז'ניץ, שכתובים בה דברים שלא נכתבו אפילו בימי החב"ד החשוכים ביותר, ובכל זאת אף אחד לא חושב לצאת נגדם מהסיבה הפשוטה - שכולם מבינים את מגבלות שכלם המצומצם, ואיש איננו חושב שהם עצמם מתכוונים למה שהם כותבים], לבין אנשים אינטיליגנטיים, כמו ר' צדוק, שהיה אדם רחב אופקים באופן מיוחד כידוע, וגם תלמיד חכם בקנה מידה עצום בכל מקצועות התורה, כפי שניכר לכל מי שמעיין בספריו.
אנשים כמוהו, אי אפשר לפטור את עצמנו בתרוץ הקלוש, שלא התכוונו למה שאמרו. ולכן הקושיא עליו נשארת במלא חריפותה.
ב. בעניין עבירה לשמה, ברור לגמרי שיש כאן ראיה דיכוטומית של המציאות. ואין זה קשור כלל לעניין יעל וסיסרא וכיו"ב. דוגמא לסוג זה של ראיה אפשר למצוא גם אצל הרמח"ל והגר"א ובית מדרשם, בעניין שני מיני הנהגת ה' בעולם, הנהגת השכר והעונש, והנהגת הממשלה היחידית, כאשר לפי הנהגת הממשלה היחידית לא שייך כלל לדבר על בחירה. והדברים עתיקים ואכמ"ל. ולדעתי על זה הדרך הולכים גם כל שאר ההוגים הדטרמיניסטיים דוגמתם.
ג, הנקודה שהפריעה לי אצל רצ"ה איננה הראיה הדטרמיניסטית שאפשר בקלות לחיות עמה, כנ"ל, אלא הראיה הפנתאיסטית, שלוקחת את הפתגם "קודשא בריך הוא וישראל חד הם" לקצוות מאד מסוכנים.
הושמט שם המתכתב לפי בקשתו. תוקן על ידי עצכח.
