סוכות ושמחת תורה

חג הסוכות הוא החג היחיד שבו ישנו ציווי של "ושמחת בחגך והיית אך שמח". בחג הסוכות ישנה
מצווה מיוחדת של שמחה. וצריכים אנו להבין מדוע דוקא בחג הסוכות מצווה אותנו התורה על הצורך
שנהיה בשמחה.

חג הסוכות הוא החג היחיד שבו ישנו ציווי של "ושמחת בחגך והיית אך שמח". בחג הסוכות ישנה
מצווה מיוחדת של שמחה. וצריכים אנו להבין מדוע דוקא בחג הסוכות מצווה אותנו התורה על הצורך
שנהיה בשמחה.
חג הסוכות, השלישי והאחרון במעגל המועדים של שלש הרגלים, הינו ביטוי לשלב הסופי והמוחלט
של התממשות ההיסתוריה הישראלית, דבר הנותן לו פן משיחי.
רמז משיחי זה בחג הסוכות מוצא ביטוי גם במצוות ארבעת המינים שהיא ממצוות החג החשובות, < br>המבטאת ע"פ המסורת את אחדות ישראל ושימת השלום המוחלט בין הפנים השונים הקיימים בעם
ואשר התאחודתם יוצרות את עם ישראל. הלולב שיש לו טעם אך אין בו ריח, מסמל את אותם שיש
להם מעשים טובים אך חסרי ידיעות בתורה, האתרוג שיש לו טעם וריח מסמל את אלו שיש להם גם
חכמה וידיעה בתורה וגם מעשים טובים, ההדס שיש לו ריח אך אין לו טעם מסמל את אותם שיש
להם ידיעות בתורה אך אין להם מעשים טובים והערבה שאין לה לא טעם ולא ריח מסמלת את פושעי
ישראל שאין להם לא ידיעות בתורה ולא מעשים טובים ורק בשילובם יחד של ארבעת המינים יכל < br>איש ישראל לצאת ידי חובת המצווה של השמחה ברגל, כאילו השמחה אפשרית רק בזמן של < br>תמימות ואיחוד.
שמחה בחג המציין את עברו של העם ושבו מתגלה עתידו יכולה לבא רק במצב ש"לא ידח ממנו
נידח", במצב שכל מיטתו של יעקב אבינו שלימה ללא חוסר כלל. ואמנם אין הדבר מצריך שיכוף
האחד את עצמו בפני חבירו, אלא הלולב האתרוג ההדס והערבה יחדיו מצטרפים למצוות ארבעת
המינים; וכך כפי שבגוף האדם אין איבר משנה תפקידו לשמש כאיבר אחר, כך גם בגוף האורגני של
האומה, יש מקום לכל אחד ואחד מישראל וגם לפושעי ישראל יש תפקיד חשוב במהלך הכללי של
הגאולה, וכשם שאי אפשר ליין ללא שמרים כך אי אפשר לעולם ללא רשעים. (ויש לשים לב: ישנם
כאלו שבלית ברירה, היות וכך גזרה תורה, משלמים מס שפתיים בהזכירם כי אין הלולב כשר ללא
ערבות אבל אין זה משנה כלל את דרך חשיבתם והתיחסותם לאלו שמוגדרים כפושעי ישראל
בגופם. אבל על אפם ועל חמתם, דווקא ע"י הרשעים המשולים לערבות ובהם מתקיימת בפועל
הערבות שכל ישראל ערבים זה לזה. אמנם דבר זה נכון לגבי כל מי שבשם ישראל ייקרא ואע"פ < br>שאין הדבר מתבטא בקיום תורה ומצות, קשור הוא בלב ונפש עם נצח ישראל אשר לא ישקר, < br>וישראל, אע"פ שחטא, ישראל הוא; ואין הדברים נאמרים על ישראל מומר.)
ולכן מתקיים בחג הסוכות מעמד הקהל המבטא את האחדות הכוללת בעם ישראל.
ואמנם הפן המשיחי של חג הסוכות מתגלה ובא לידי ביטוי גם בהפטרה אותה קוראים ביום הראשון
של סוכות היא הפטרת גוג ומגוג שמנבא זכריה שעתיד ד' להיות "למלך על כל הארץ", בה מתאר
הנביא את כך שכל העמים יעלו לחוג את סוכות בירושלים, אך זאת רק לאחר ש"ואספתי את כל
הגויים אל ירושלים למלחמה". הפרק כולו מתאר עוינות אוניברסלית כלפי ירושלים עד לקבלת
אומות העולם את חג הסוכות למוקד ומטרה לעליה אוניברסלית, בבחינת "לכו ונעלה אל הר ד' אל
בית אלקי יעקב". < br>ובימינו עת של סוף המילניום שומעים אנו יותר ויותר על רצון מהאומות לעלות על ירושלים ועדים אנו
לנסיונות לקעקע את זכותנו ושליטתנו על ירושלים, זאת גם במסווה של עליה לרגל צליינית. אך
בטוחים אנו שהיו לא תהיה וכמאמר הרמב"ם שבנבואות בייחוד בנבואות על סוף תקופת הגלות
וחזרת עם ישראל לארצו נבאו הנביאים בצורה כללית, כוללת ורק אלו שיהיו באותה תקופה ידעו את
הפרטים המדוייקים; ויתקיים במהרה בימינו מאמר הנביא "אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא
כולם בשם ד'" "ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ד' צבאות ולחוג את חג הסוכות".
ובאיחוד זה של הפן הכללי אוניברסלי והפרטי הישראלי, בהצטרפות עצם האפשרות של שני
הדברים יחד יכול להתקיים שמחה באמת, כפי שבא לידי ביטוי בספר קוהלת שלכאורה הינו פסול
ופסימי, אך למתבונן בו באמת הוא וסופו וכולו אופטימיות וכולו אומר קדוש.

תוקן על ידי - שרית560 - 20/09/2010 23:37:22

חג זה המסיים את חג הסוכות וחותם את חגי תשרי, ידוע בציבור כיום שמחתה של התורה. המעניין < br>הוא שקישור זה בין יום טוב האחרון של סוכות ובין סיום התורה הינו קישור מאוחר יותר מתקופת
הגאונים...

חג זה המסיים את חג הסוכות וחותם את חגי תשרי, ידוע בציבור כיום שמחתה של התורה. המעניין
הוא שקישור זה בין יום טוב האחרון של סוכות ובין סיום התורה הינו קישור מאוחר יותר מתקופת
הגאונים.< br>
במקרא עצמו נקרא החג "עצרת" :"ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו…"
חז"ל המשילו יום זה לאדם אשר חגג עם ילדיו שבעה ימים וכאשר הגיע הזמן להפרד ביקש מהם
להישאר עימו יום אחד נוסף כיון שקשה עליו הפרידה מבניו האהובים, כך גם בחג הסוכות זמן
שמחתינו, לאחר שבעה ימים יחד עם הקדושה באותה סוכה מבקש ה' כביכול להישאר יום אחד נוסף
עם בניו…

כיום נקרא היום האחרון של סוכות בארץ ישראל חג שמחת תורה [בחו"ל נוהגים שני ימים טובים ולכן
היום השמיני נקרא שמיני עצרת והתשיעי נקרא שמחת תורה]

ביום זה מסיימים לקרוא את התורה כולה ומתחילים מיד לקרוא מבראשית. בעבר היו קיימים שני
מנהגים שונים לגבי סיום קריאת התורה. מנהג ארץ ישראל היה לסיים את התורה אחת לשלוש
שנים, מנהג בבל היה לחלק את התורה לפרשות כמספר השבתות של השנה ובכל שנה לסיים
מחזור שלם של קריאה בתורה. מנהג זה הפך המרכזי בכל תפוצות ישראל ועל פיו אנו נוהגים גם < br>כיום.< br>


הקפות.

על מנת להביע את השמחה אותה חשים לתורה , נהגו בקהילות ישראל את מנהג ההקפות.
מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש למרכז בית הכנסת והקהל כולו מקיף את הבימה 7
פעמים. בכל הקפה רוקדים ושרים שירי קודש שונים.< br>
טעמים שונים נאמרו על מנהג זה. יש אשר רואים את 7 ההקפות כנגד 7 האושפיזין [אורחים
בארמית] אשר הוזמנו לסוכה בשבעת ימי החג : אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרון ודוד. יש אשר
כתבו כי 7 ההקפות הן זכר ל7 ההקפות אשר הקיף יהושע את חומות יריחו , הקפות אשר גרמו
כזכור לנפילת החומות. על פי דעה זו אנו מביעים תקווה כי החומות בין עם ישראל ובין אלוקים יפלו
לאחר ההקפות עם ספרי התורה.

כל הקהל כולו שותף להקפות והשמחה בהם רבה. דגש רב מושם על שיתופם של הילדים הקטנים
בהקפות וכיום ניתן לראות ילדים עם ספרי תורה קטנים , ודגלים מיוחדים לכבוד החג. המטרה היא
לחבב את התורה על הילדים על מנת שירצו ללומדה. [זיכרון מעניין לתשוקתם של הילדים לגדל
מיוחד ניתן לקרוא בסיפורו המפורסם של שלום עליכם "הדגל" סיפור בו גיבורו הידוע טופל'ה
טוטוריטו חסך פרוטה לפרוטה על מנת לקנות דגל עם תפוח ונר לשמחת תורה…]

בד"כ נער אשר גילו פחות מגיל 13 איננו רשאי לעלות לתורה אולם בשמחת תורה תקנו עלייה
מיוחדת לנערים, עליה בה מסתופפים כל הילדים בבית הכנסת תחת טלית [חופה…] ומבוגר עולה
עימהם וקורא עימהם את הפסוקים בהם בירך יעקב את בניו של יוסף לפני מותו "המלאך הגואל
אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי…" עליה זו נקראת עליית "כל הנערים"



על חתנים ועל כלות.

בפי חז"ל נקראה התורה כלה ועם ישראל חתן. משל ליחסי האהבה השוררים בין העם ובין תורתו
הקדושה. מתוך משל זה התפתח הנוהג על פיו העולה לתורה אשר זוכה לסיים את קריאת התורה
כולה נקרא "חתן תורה" והעולה אשר זוכה להתחיל את התורה מבראשית נקרא "חתן בראשית".
נהגו בקהילות ישראל לכבד את חשובי הקהל בעליות אלו.

אותם עולים חשובים לא "יצאו בזול" ממעמד מכובד זה והיו מזמינים את הקהל כולו לקידוש חתנים,
כלומר לסעודה גדולה בה הודו לקהל כולו על הכבוד אשר נפל בחלקם לסיים את התורה ולהתחילה
מחדש.< br>
בעבר אף היו מנהגים בקהילות שונות ללוות את החתנים בצאתם מבית הכנסת ולפרוש מעליהם
חופה , ממש כשם שאנו נוהגים היום בשמחת הנישואין כאשר אנו פורשים חופה מעל ראשי החתן
והכלה.



סופו של התהליך

בשם גדולי החסידות אומרים כי ראש השנה , יום הכיפורים, חג הסוכות הם כולם הכנה לחג שמחתה
של תורה. הווי אומר יום זה הינו השיא של כל חגי תשרי. אם נרצה יש כאן מסר להמשך השנה.
עומדים אנו בפני תקופת החורף, תקופה בה הימים מתקצרים והלילות מתארכים , תקופה בה הקור
והקדרות שולטים בכל. חג שמחת תורה הוא תחנת הדלק האחרונה לפני המסע הארוך והקשה אותו
אנו עתידי לעבור. עברנו תחנות שונות,את אימת הדין של ימים נוראים, את בקשת הסליחה והמחילה
של יום הכיפורים ואת שמחת חג הסוכות. שיאה של השמחה היא שמחת התורה שמחה אשר אמורה
להאיר את הלילות הארוכים של החורף עד תחילתו של האביב.































תוקן על ידי - שרית560 - 20/09/2010 23:44:22

בס"ד
פרשת וְזֹאת הַבְּרָכָה

"יְחִי רְאוּבֵן, וְאַל-יָמֹת; וִיהִי מְתָיו, מִסְפָּר.(ו,לג) "

פרשת השבוע "וזאת הברכה" מסיימת את חומש דברים ואת ספר התורה בכלל, הפרשה נקראת
במהלך שמחת תורה ומייד בסיומה מתחילים לקרוא את פרשת בראשית.
משה רבנו מברך את כל השבטים לפני מותו, דברי הברכה של משה הם המשך לדברי הברכה של
יעקב אבינו וניתן לראות דמיון רב בין פרשת "ויחי" בה יעקב מברך את בניו לבין הפרשה שלנו,
המדרש מסביר שהברכה של משה רבנו היא הברכה שאינה יוצרת מחלוקת, הברכות הקודמות < br>שבורכו עשו ויעקב יצרו מתחים מפני שבברכת יעקב לבניו הודגש הכעס של יעקב אבינו על מעשי
בניו שמעון ולוי בהורגם את אנשי שכם, משה רבנו בעל אהבת ישראל הרבה, היה לו חשוב כמו תמיד
להשכין שלום בעם ישראל ולא לפגוע חלילה באחד השבטים בעת ברכתו לכן בברכה של משה לא
נשמעת לשון של ביקורת על שמעון, לוי וראובן שזכה לעשות תשובה על מעשיו לאחר שיהודה הודה
על מעשיו עם תמר.
אנו רואים את הדברים בברכה של שבט ראובן שלמעשה לא בדיוק מתברך בברכה מיוחדת, שבט
ראובן אומנם זכה לקבל נחלה ראשון אך היא בעבר הירדן המזרחי, איזור שלא מובאים ממנו
קורבנות לבית המקדש וברכת משה לראובן שיצא לקרב בכיבוש הארץ, לא יאבד חללים בקרב
ויחזור לביתו וגם אף אחד מבני ביתו לא יפגע בזמן שהוא נעדר. משה מסביר לשבט ראובן שאומנם
הוא איבד את הבכורה וברכתו הגדולה היא עצם העובדה שהוא שומר תורה ומצוות ואין לך ברכה
גדולה מזו שהתורה היא המדריכה אותך בחיים ולכן הפרשה נקראת בזמן שמחת תורה, בה אנו
מודים לבורא על זה שזכינו לקבל את התורה וע"פ הכתוב בה ובתורה שבעל פה אנו מקיימים את
אורח חיינו. אנו רואים כמה היה למשה רבנו חשוב לברך את ראובן למרות שהברכה שלו אינה
מיוחדת, העיקר לא להזכיר לו שוב את מעשי העבר שלו והתחושה הטובה המתקבלת תורמת
לאחדות עם ישראל, רק באחדות אמיתית כאשר אף אחד לא מרגיש פגוע ומקופח ניתן לקבל את
התורה ולשמור אותה בצורה מלאה. הפרשה מסתיימת בפסוק:" וְלֹא- קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה
(לד,י)" להראות לנו את גדולתו של משה רבנו ואהבתו לעם ישראל וכמה חסר לנו בימנו אנו מנהיג
כדוגמת משה רבנו.

שמחת תורה – סופו של תהליך:
מובא בשם גדולי ישראל שהיו אומרים כי ראש השנה , יום הכיפורים, חג הסוכות הם כולם הכנה
לחג שמחתה של תורה. הווי אומר יום זה הינו השיא של כל חגי תשרי. אם נרצה יש כאן מסר להמשך
השנה. עומדים אנו בפני תקופת החורף, תקופה בה הימים מתקצרים והלילות מתארכים , תקופה
בה הקור והקדרות שולטים בכל. חג שמחת תורה הוא תחנת הדלק האחרונה לפני המסע הארוך
והקשה אותו אנו עתידים לעבור. עברנו תחנות שונות,את אימת הדין של הימים הנוראים, את בקשת
הסליחה והמחילה של יום הכיפורים ואת שמחת חג הסוכות. שיאה של השמחה והרינה היא שמחת
התורה שמחה אשר אמורה להאיר את הלילות הארוכים של החורף עד תחילתו של האביב, בזמן
שמתחיל בישיבות הקדושות זמן החורף עלינו ל"חמם" את נפשנו בהוספת לימוד התורה, לחזור
לשגרה לאחר כל הפגרות ולהתמיד בהגעה לשיעורים כדי שנוכל לקבל מטען רוחני שיעזור לנו
לעבור את ימות החורף .
שבת שלום!< br>לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל ,עליזה בת רוזה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,רחל
סבן בת חיים ז"ל , לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו,
שושנה בת עדינה וכל אשר לה לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי
הרבים [email protected]
תוקן על ידי - שרית560 - 20/09/2010 23:47:37

חג הסכות ב"ה המגיע עלינו לטובה הוא חג של שמחה. נשאלת השאלה הידועה: למה יש צווי מיוחד
בתורה של שמחה דווקא בסוכות? התורה מזכירה את החובה לשמוח בסוכות שלוש
פעמים: "ושמחת בחגך" (דברים טז יד), "והיית אך שמח" (דברים טז טו), "ושמחתם… שבעת ימים)"
ויקרא כג מ). שאלה נוספת היא למה בדיוק חג הסוכות מתקיים בתקופה זו של השנה, הרי בני
ישראל יצאו ממצרים בחודש ניסן, למה לא בקיץ או בחודש חשוון שחסרים בו מועדים.< br>
על השאלה הזו השיב בעל חידושי הרי"ם רבי יצחק מאיר מגור ז"ל: לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת
הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, ה' אֱלֹקיכֶם. (ויקרא כג,מג) רש"י מפרש-
ענני כבוד ורמב"ן מוסיף- שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם שבמצות סוכה נאמר "לְמַעַן
יֵדְעוּ". בשביל לקיים את המצווה אנו זקוקים לדעת. ברוב ימות השנה האדם מלא חטאים ועוונות
ודעתו אינה מיושבת עליו. חג הסוכות הוא לאחר ראש השנה ויום הכיפורים ימים בהם אנו משיבים
לעצמנו את הדעת, אנו חוזרים בתשובה לפני הקב"ה ויש לנו את יישוב הדעת וכך אנו יכולים לקיים
את המצווה החשובה הזאת.
אנו עוברים את הימים הלא פשוטים של עשרת ימי תשובה ונכנסים לתוך המועד שבו אנו מצווים "
ושמחת בחגך והיית אך שמח". יש לנו את היכולת לשמוח לפני הקב"ה לאחר שקיבלנו את הדעת
ואנו מרוכזים ומבינים מה היא עבודת השם ואיך עלינו לעבוד את בוראנו לאחר שהמלכנו אותו בראש
השנה, ועשינו תשובה לפניו ביום הכיפורים,אחרי ימים אלו אנו יכולים ליהנות מזיו שכינתו באמת ואף < br>יש לנו את היכולת לשמוח.
בנוסף דרשו המפרשים שבנ"י ישבו בסוכות של ממש וכל זאת התחיל בימים בהם מתחילים
להתחדש הגשמים והם בד"כ ימי תשרי , והחג מתקיים דווקא בתקופה זו של השנה ולא בחודש ניסן
בו יצאו בני ישראל ממצרים , כדי שלא יאמרו שיציאה לסכות היא סתם הגנה מפני השמש ויציגו את
הנושא כאילו עם ישראל יצא לאיזה פיקניק ח"ו. < br>עם ישראל יוצא בחודש ניסן לגאולה וזוכה לניסים רבים. אחד הניסים הוא ענני הכבוד המקיפים < br>אותו, דואגים לו לשמירה ולצל ואף ליישור הדרך, עם ישראל צועד במדבר ולמעשה הצעידה היא על
משטח ישר, המשטח ישר בזכות ענני הכבוד. ילדים קטנים לא ידעו מה זה הר- כשאהרון נפטר כתוב
בתורה "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר.
ויאסף אהרן אל עמיו '" (במדבר כ' כ''ב). פעם ראשונה שהם ראו ההר זה היה במות אהרון שראו את
ההר מתגלה מתוך ענני הכבוד. ההשגה הפרטית במדבר, הדאגה לעם שלם לכל הצריכים שלו-
לבוש, מים, אוכל, צל, שינה והיכולת ללמוד תורה בנחת. כל זאת זכו בני ישראל במשך 40 שנה
בהשגחה פרטית. המדינה שלנו בקושי מצליחה לדאוג לצרכים הבסיסים של האוכלסיה,רק כשאנו
נשענים על החסדים של בורא עולם אנו זוכים לדאגה אמיתית.

הישיבה בסוכה נותנת לנו את ההרגשה של זמניות בעולם, אנו יוצאים ממגורי הקבע שלנו לשבוע
ימים וחיים מחוץ לבית, לא בתנאים שאנו רגלים אליהם. בסוכות אנו זוכרים איך בני ישראל חיו יום
יום. החזרה לבית לאחר חג הסכות נותנת לנו את תחושת התודה לבורא עולם על שפע החסדים ועל
השפע הגשמי שיש לנו וכמה אנו צרכים להיות שמחים בחלקנו.
גם בורא עולם" שמח בחלקו", וחלק שלו בעולם הזה עם הוא : עם ישראל, ושעם ישראל מקיים את
מצוות הישיבה בסוכה הדבר עושה לו נחת רוח.

לכל יום של ישיבה בסוכה יש את היכולות לתקן אחד מימות השבוע: יש חיוב מן התורה בלילה
הראשון לאכול פת בסוכה, כך אנו מתקנים את היום הראשון בשבוע, וכן הלאה.< br>
ולסיום רק סיפור קצר:
יהודי יקר שעלה לארץ בשנות החמישים ביקש מאשתו לקראת חג הסוכות להכין לו מרק מסוים
שאותו הוא רוצה לאכול ביום הראשון בסוכה.
מדובר במרק פשוט שהוא היה אוכל אותו מידי יום כשהוא עלה לארץ (לא היה בדיוק שפע באותם
ימים אך היה שמחה ואחדות רבה), ובערב סוכות הוא נכנס לסוכה ובירך ליישב בסוכה והמוציא לחם
מן הארץ וניגש לאכול את המרק בתחושה נפלאה .

אותו מרק הזכיר לו את התקופה הראשונה שלו בארץ, כשהוא היה חי במעברת אוהלים, הבית
הקבוע שלו היה אוהל צבאי וכל יום היה אפשר לאכול רק את המרק הדל הזה,
במהלך אכילת המרק הוא נזכר בתקופה הזמנית שהוא היה חי באוהל והודה ל–ה' שיש לו דירת < br>קבע משלו ושהוא יכול לקיים באמת את שמחת החג, באותו רגע הוא הרגיש את הזמניות שלנו < br>בעולם וכמה עלינו להודות לבורא עולם על החסדים שהוא עושה איתנו יום יום.


תוקן על ידי - שרית560 - 20/09/2010 23:52:13

עקב הבאג לא מתפרסמת

להשתתפות או באישי או באשכול