מה ההידור הלזה

לא הבנתי מה פתאום להביא אפרסק? וכי זה פרי עץ הדר (אפילו בלי דרשות חז"ל)? אל תשכח שכאשר חיפשו מהו פרי עץ הדר כל אפשרות היתה לגיטימית. אבל אחרי שהכריעו, מי שחוזר ומעלה אפשרויות נמצא במצב שונה (איני אומר שיש לסקול אותו כמובן, אלא רק מסביר מדוע ההתייחסות היא שונה).

אבל התורה אומרת פרי עץ הדר. אז מדוע אתה חושב שזה אמור להתמקד באפרסקים? ואם מדובר בשמחתו הטבעית של החקלאי, אז למה להכתיב לו מה להביא ומתי? ועוד, אם אתה רוצה להביא כפות תמרים, כפי שקובע הפסוק, תצטרך בשביל זה מנוף.
אבל כל הדיונים הללו צריכים להתבסס על בירור מוקדם של הנחות היסוד. יש תושבע"פ, ולפי המסורת גם היא נתונה מסיני (במובנים מסויימים, ואכ"מ), והיא אמרה לנו מה עלינו לעשות כאן. מי שרוצה להיצמד לפשוטו של מקרא ולא לקבל את תושבע"פ, פשוט מניח תמונה שונה. לכן לא נכון לשאול כך את השאלה.
ועוד הערה אחרונה, יש תהליך טבעי של פורמליזציה של ההלכה, וזה חלק ממנו. אני לא יודע אם זה טוב או רע, והאם ניתן לקבוע קביעה גורפת לגביו (או שבכל פרט יש לדון לחוד), אבל דומני שחלק מזה הוא האופי שלנו שדורש זאת. אם הייתי צריך להתפלל היום בלי הנוסח של חז"ל לא הייתי יודע מה לעשות. אם אנשים היו צריכים להחליט לבד מהי 'יד סולדת' (ולפי זה להחליט האם לסקול מחלל שבת או לא), הם לא היו מסתדרים. לכן ההלכה עובברת תהליך של פורמליזציה, וזו תוצאה של צורת החשיבה וההתייחסות שלנו, שהופכת להיות יותר פורמלית ושיטתית ממה שהיה פעם. יש לזה יתרונות וחסרונות, אבל דומני שעצם התהליך (שעובר עלינו ועל התרבות שלנו, ובמקביל גם על ההלכה) הוא עובדה שלא ניתן להתעלם ממנה.

אגב, גם העולם המשפטי עובר תהליכים דומים. בזמנים קדומים היו מערכות אינטואיטיביות יותר, והשופט לא היה צריך להיות מלומד גדול אלא בעל חכמה וחוש צדק (במקרה הטוב). כיום זה כבר לא כך, וכמובן שהתהליך הזה מתנדנד (ראה דוקטרינת תום הלב של ברק והשלכותיה הלא פשוטות). הפוזיטיביזם הביא את זה לקיצוניות, וכעת יש נסיגה ממנו. אבל ברור שזה מתייצב במקום כלשהו באמצע. במובן הזה גם ההלכה צריכה לעבור תהליכים דומים (היא מאובנת ומסורתית יותר, ולכן התהליכים איטיים יותר, והביקורת הזו, כמו דומותיה, היא חלק ממה שמניע אותם).

מתנצל שדברי לא הובררו כהלכתם.

לא שאלתי מדוע היום לא לוקחים אפרסק,
אלא התכוונתי לשאול מדוע התורה בחרה אתרוג ולא אפרסק,
זוהי שאלת הרמב"ם בטעמי המצוות
ורציתי להוכיח שעל עצם השאלה הוא יסקלך, כי אינו מבין איך יכול להיות דבר אחר,
מכיוון שאינו אוחז את הקשר בין אתרוג לפירות

ובכל אופן דווקא יצאתי מנקודת ההנחה של הפורמליזציה של ההלכה,
אך איפה הפורמליזציה? זה נהפך למשהו אחר לגמרי שאין לו כלל את אותה משמעות הקודמת,
והתיאור ניסה להראות את כך שבעצם המחפש כלל אינו מרגיש את המשמעות הראשונית ולכך
מנסים להכניס משמעויות חדשות של נרווים, שחורים וחסר

וזןהי השאלה האם נרווים יכולים להיות המשמעות של מצווה
ובמיוחד להחליף את המשמעות הכמעט הפוכה ממנו