היום קבלתי מכתב יפה מהחזן שמואל לוין ממונטריאול, והחלטתי לפרסם אותו. אני מקוה שהוא לא יכעס עלי יותר מדי כי בסך הכל הוא אמר לי שאין לו התנגדות שהדעות שלו יפורסמו בפורום, ואני מקוה שהנהלת הפורום תואיל הפעם לא למחוק את הדברים היפים שהחזן לוין כתב לי. אין פה שום התקפה על אף אחד באופן אישי או כללי, ויש במכתב כמה דעות מעניינות שאולי יהיה נחמד שהחברים של הפורום ידונו בהם. בנימוס.
חג שמח לכולם
===============================================
ידידי ורעי
ר' ספי בלזר
מועדים לשמחה.
תשואות חן-חן לך על הדוא"ל ששלחת לי ערב חג הסוכות, ועל הברכות החמות ערב התקדש החג. מחמאותיך – אף כי מחממות הן את הלב – מיותרות מעט... אולם עלי להתוודות, תמיד נעים לחוש מוערך. דע, כי חזנים הם לא רק בעלי-תפילה ושליחי-צבור, אלא גם בני-אדם. וככך, הם אומנים הזקוקים לתחושת-ההערכה המשודרת אליהם מן הקהל. טעות בידו של החושב אחרת...
אשר לשאלות ששאלת אותי, אנסה בעזר-ה' לענות לך, על הראשון ראשון ועל האחרון האחרון.
ראשית, אף כי בודאי באופן אישי תהיה לי שמחה-רבה לראותך שנית ב"שערי ציון" כשאתה מגיע לביקור במונטריאול, סבורני שמוטב ותשקול את הנושא ברצינות. הרשה נא לי לכתוב לך בפתיחות ובכנות: לדעתי, אם נתונה בידך הבחירה בין בית-כנסת אוקטודוקסי ובין בית-כנסת כמו בית-הכנסת שלנו – רצוי שתפנה ותתפלל בבית-כנסת אורטודוקסי. אני, נאלצתי 'להתפשר' לצרכי פרנסה ולכן קבלתי על-עצמי את המשרה בבית-כנסת קונסרבטיבי. כזכור לך, בשיחתנו סביב שולחן-השבת ציינתי באוזניך שאין לי בטחון כלל שמה שאני עושה – כשר ותקין, אך למען פרנסת אשתי ובתי - אני מוכן להסתכן. אך אתה, שביסודך הינך יהודי אורטודוקסי וכאלו הם שרשיך, ונתונה בידך הבחירה היכן להתפלל, אינני רואה כיצד תוכל להתיר לעצמך להכנס לבית-כנסת קונסרבטיבי.
אני מקוה שתסלח לי על הפניה הישירה, ותבין שבודאי הייתי נהנה הנאה מרובה לראותך, אך אנא – בנסיבות אחרות. ואני מאמין שבסייעתא דשמיא עוד יזדמן לנו להפגש בקונצרטים ובאירועים, ואולי אף בבתי-כנסת אחרים, בהם אין ספק שנוכל שנינו להתפלל יחדיו מבלי להכנס לשאלות-הלכתיות קשות.
אם וכאשר תשבות במונטריאול, אשתדל בל"נ להפנות אותך לבית-כנסת אורטוקוקסי בסמוך למלונך. בטוחני שלא יהיה קשה למצוא אחד כזה, ובודאי גם יהיה בו חזן. ברוך ה', חזנים רבים מכהנים בעירנו, וכולם טובים שבעתיים ממני.
שאלת אותי האם אני מצטער על שנתתי בידך את מכתבו של מרדכי סובול לפרסום בפורום החזנות. אינני יודע מה להשיב לך, שכן יש בדבר פנים לכאן ולכאן. רעייתי סבורה שזו היתה טעות, ויתכן שהצדק עימה. אגב, היא אמרה לי: "אתה תראה, שמיד עם פרסום המכתב – הנהלת הפורום תוריד אותו מן אתר". אשה חכמה.. היא צדקה, כתמיד. היא גם צפתה מראש שיהיה מישהו שינסה לטעון שהמסמך מזוייף, ואכן כך קרה. מנקודות-ראות אלו, היה פרסום המכתב החלטה שגויה. יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שהחומר היה "באויר" זמן מה, ויש יסוד לקוות שקראו בו כמה מאילו שהיו מן התוקפניים שבמבקרי. בעיקר אותה אשה שטענה בריש-גלי שאנכי ניסיתי "לסחוט באיומים" את מרדכי סובול ואנסמבל 'יובל'... פרסום המכתב צריך היה להזים טענה מעין זו מכל-וכל ובאופן סופי, ולנקות אותי מהאשמה חמורה ביותר. "והייתם נקיים מה' ומישראל" הוא כלל חשוב. בדיעבד, איני יודע האם אותה אישה ראתה את הדברים, ונטלה קורה מבין-עיניה. אך לנסות – היה חשוב.
במובן מסויים, מחיקת פרסום מכתבו של מרדכי סובול מעל גבי הפורום חשף איזו שהיא אמת לגבי פורום החזנות: מחד, לא מצאו מנהלי-הפורום לנכון למחוק דברים מכוערים – ושיקריים! – שנכתבו אודותי. ומאידך, מחקו את ההתנצלות הפומבית של מי שהיה אחד מן הפוגעים בי, בטוענה (כפי שספרת לי) מוזרה ביותר. האין הדברים אומרים דרשני?
צא ולמד: פורום החזנות תפקידו ומטרתו לספק מידע לחבריו בתחום, ולהוות במה לדיון-חופשי בין המשתתפים. בפועל, אם תבדוק את הנתונים היבשים, תגלה שהקלטות מתוכניות רדיו המוקדשות לחזנות, קישורים לסרטונים וכיוצא באלו – זוכים להרבה פחות 'כניסות'. במילים פשוטות: כל 'סנסציה' או 'פרובוקציה' מעניינות את המשתתפים הרבה יותר מחזנות. בדוק את המספרים בעצמך, ונראה אם תגיע למסקנה אחרת.
אגב, מרדכי סובול כתב לי לאחרונה שהוא עצמו חדל מכניסה אל הפורום, אחרי שהיה מי שניסה לתקוע באמצעותו טריז בינו ובין החזן הלפגוט, באמצעות פרסום דברים מכוערים. לא ידועים לי כל הפרטים, אך הוא המליץ לי, אישית, להתרחק מן הפורום. אשתי כועסת עלי בכל פעם שהיא רואה אותי browsing through, ותמיד אני מצטדק שבסך-הכל חיפשתי מוסיקה יפה...
אגב מרדכי סובול, הוא אינו מהסס לשתף פעולה עם חזנים המשרתים קהילות קונסרבטיביות. ראה ערך אלברטו מזרחי, יעקב מנדלסון, משה שולהוף (בעבר), בנימין מייזנר, עזי שוורץ. איני זוכר כרגע שמות נוספים. בשום אופן, הוא לש ישתף פעולה עם חזנים המשרתים שקהילות רפורמיות, או עם 'חזניות'. טעמיו עימו, וחלק מאלו התוקפים אותי (אכן כן, בלשון הווה) על הדרך בה הלכתי, לא יהססו ללכת ולהנות מקונצרטים בהם מופיעים חזנים המתפללים בבתי-כנסת קונסרבטיבים. יפה כתבת לי ותיארת את המצב כ ''Double standards''. השאלה היא רק, מה אנו למדים מכך?
באשר לשאלך לגבי לימודי-החזנות שהפכו לפופולריים בימינו, ולחשיבות הכישרון-הטבעי בתחום. כבכל תחום ומקצוע, יש לכשרון-הטבעי חשיבות מכרעת. בלא תכונה זו – אין תקוה להתקדם ולהצליח. לצד ה'כשרון הטבעי' יש על כל מי שרוצה להיות חזן מקצועי לשאוף לקבל הכשרה-מוסיקאלית פורמאלית, כי ישי בכך סיוע חשוב ביותר. גדולי החזנים בדורנו (שטרן, הרשטיק, מוהלר, מילר, מלובני, ואחרים) הם בעלי הכשרה-מוסיקאלית. גדולי החזנים בדור הקודם למדו אף הם מוסיקה: רוזנבלט, גנטשוף, מלבסקי, קוסביצקי, ואחרים. אוכל להעיד על עצמי (אם כי אינני עומד כלל בחברת וברמת החזנים הנזכרים לעיל) שכאשר הגעתי אל "שערי ציון", היתה בעיני הוועדה חשיבות רבה ביותר להכשרתי-המוסיקאלית הפורמאלית, אולי אף יותר מן הלימודים במכון תל-אביב לחזנות.
שמעתי דבר נפלא מפיו של החזן שטרן: "מהי החזנות? החזנות היא אוסף של 'תנועות מוסיקאליות', וצריך רק לדעת איך לחבר אותן יחד". הגדרה יפה מאוד, הגדיר החזן שטרן. כמובן, נשאלת השאלה: כיצד יודעים איזו 'תנועה' לחבר, והיכן? והתשובה היא: כשמבינים מה שאומרים – יודעים מה לחבר, והיכן... מכאן החשיבות העליונה של הבנת המילים והתפילות שבסידור. תמהני כמה זמן מקדישים לכך בבתי-הספר לחזנות.
קבלתי בערב החג מייל יפה מידיד ותיק, אשר כתב לי באריכות על נושא אחדות ישראל ומצוות ארבעת המינים המייצגת שאיפה נעלה זו. האתרוג – כנגד צדיקים – ושאר המינים ניטלים יחדיו ומנוענעים יחדיו, ואולי יש בכך סמל לאחדות-ישראל. הבה ונתפלל כולנו לאחדות זאת, ובשכרה נזכה לגאולה שלמה, אמן.
אנא מסור דרישת שלום לבנימין, ולכל בני-ביתך.
שלך, בידידות,
שמואל
