לסיום החג: אין ממעטין ביו"ט סוכה ל"ג

                                  אין ממעטין ביו"ט סוכה ל"ג:

 תנו רבנן: אין ממעטין ביום טוב, משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמרו: ממעטין. והא קא מתקן מנא ביום טוב, אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה, ורבי אליעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר

והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות

הכא במאי עסקינן דאית ליה הושענא אחריתי.

 רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה ה

הדס שנקטם ראשו כשר, נשרו רוב עליו אם נשתיירו שלשה עלין בקו אחד כשר, היו ענביו מרובות מעליו אם ירוקות כשר ואם היו אדומות או שחורות פסול ואם מעטן כשר, ואין ממעטין אותן ביום טוב לפי שהוא כמתקן, עבר וליקטן, או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר.

  על דברי הרמב"ם תמהו מפרשיו כמה תמיהות[1].

1.      מדברי הרמב"ם משמע, שאם ליקטן לאכילה לא נחשב שעבר עבירה. והרי הגמ' מעמידה שמדובר שיש לו הושענא אחרת, כי בלא זה, הרי נחשב הליקוט אפי' לאכילה כפסיק רישא, שכולם מודים שאסור. ולמה הרמב"ם לא מעמיד כאוקימתת הגמ' שיש לו הושענא אחריתא.

2.      למה הרמב"ם כותב או שליקטן אחד אחד לאכילה. מה הרבותא אחד אחד.

  השו"ע מעתיק את דברי הרמב"ם כלשונו.

 שולחן ערוך אורח חיים סימן תרמו סעיף ב

היו ענביו מרובות מעליו, אם ירוקות, כשר; ואם אדומות או שחורות, פסול; ואם מיעטן, כשר; ואין ממעטים אותם בי"ט, לפי שהוא כמתקן; עבר וליקטן, או שליקטן אחד אחד לאכילה, הרי זה כשר.

 והט"ז[2] על המקום מעיר, שמשמע מלשון הרמב"ם והשו"ע שליקטן לאכילה הרי זה לא "עבר וליקטן", אלא מותר לכתחילה, וא"כ היה לומר שיש לו הושענא אחריתא, ולא הוי פ"ר. ולכן הט"ז מעמיד את הגרסא ברמב"ם "או שלקטן אחר לאכילה", שאז הרי האחר אינו צריך את ההושענא והרי זה כתירוץ הגמ' דאית ליה הושענא אחריתא.  

  ורבו מפרשי הש"ס בסוכה ל"ג: הערוך לנר, השפ"א ועוד רבים שנילאו להסביר את דברי הרמב"ם.

מימוני, תודה על התיחסותך.

הסוגיה דנה בשאלה האם מותר ללקט את הענבים לתיקון ההדס. ומביאה מחלוקת בין שני תנאים ת"ק סובר שאסור ור"א סובר שמותר.

רב אשי מעמיד שליקט לאכילה. דהיינו שר"א האומר שמותר ללקט, כלל אינו מדבר על שאלת תיקון הדס ביו"ט, אלא רק אומר שמותר לאכול את הענבים.

והרי הדברים מתמיהים, וכי מאן דהוא חולק על כך שמותר לאכול ענבים ביו"ט? האם כוונת הגמ', שרב אשי אומר, שר"א מתיר ללקט כדי לתקן את ההדס, אולם רק אם הוא עושה כאילו הוא אוכל?.

 ולכן צריך לומר שרב אשי מעמיד, שאכן השאלה הנדונה כאן, האם מותר לעשות בשבת פעולה מותרת, אכילת ענבים, כאשר בהכרח יעשה מעשה האסור בשבת, תיקון ההדס.

 וכאן, אנו נכנסים שוב לשאלת ההבדל בין אינו מתכוון בפ"ר, למלאכה שאינה צריכה לגופה.

רש"י מסביר את הגמ' לפי אינו מתכוון בפ"ר. ואילו תוס' משלח אותנו לנושא של מלאכה שאינה צריכה לגופה.

  אני מעתיק כאן את הסוגיה מתוך ספרי "סוגיות במסכת שביעית. ואילו את כל הנושא של המחלוקות בין הראשונים באינו מתכוון, מלאכה שאינה צריכה לגופה, ומתעסק. העליתי בקובץ לאתר ותוכל להורידו משם.

                                  אין ממעטין ביו"ט סוכה ל"ג:

תנו רבנן: אין ממעטין ביום טוב, משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמרו: ממעטין. והא קא מתקן מנא ביום טוב, אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה, ורבי אליעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר

והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות

הכא במאי עסקינן דאית ליה הושענא אחריתי.

שיטת רש"י[1]

רש"י מסביר את הגמ' מדין אינו מתכוון , ורב אשי מתרץ שאינו מתכוון לתקן את ההדס אלא רוצה לאכול את הענבים, ושואלת הגמ' שזה פ"ר שמתקן את ההדס,

 ומתרצת הגמ' תיקון הדס לברכה אינו מלאכה מוחלטת, שהרי אינו עושה מעשה שיוצר כלי, אלא כל מהות המלאכה תלויה בכוונתו. ואם לא מתכוון לתקן, אין כאן מלאכה כלל, ולכן לא מועיל מה שזה פ"ר, שהרי הסיבה שר"ש מחייב בפ"ר היא, כי אינו מתכוון נחשב כמתכוון, אבל זה נחשב כמתכוון לגבי חיוב חטאת, ולא כלפי כך שהמעשה יחשב למלאכת תיקון אם באמת אינו צריך את התיקון הזה. ולכן לא מועיל פ"ר שנחשב כמתכוון לגבי חיוב שבת, אם אין כאן בפועל מלאכה.     

 ולכן, אם אינו מתכוון לתקן את ההדס הרי פטור לכו"ע בין יש לו הדס אחר ובין אין לו הדס אחר, שהרי אינו עושה תיקון מנא כיון שכל התיקון תלוי רק בכוונתו.

 והמחלוקת היא אם מותר לכתחילה, ר"ש סובר שאם יש לו הדס אחר ואינו מתכוון לתקן את ההדס הזה, מותר לכתחילה לאכול את הענבים, כמו שמותר לגרור שולחן בשבת במקום שיש ספק שמא יעשה חריץ. היות שגם אם יעשה חריץ פטור אם לא מתכוון, מותר לכתחילה לגרור, כך גם אם יש לו הדס אחר ואינו מתכוון לתקן אותו, מותר לכתחילה לאכול את הענבים.

   ור"י סובר שכמו בגרירה למרות שאם אינו מתכוון לחריץ ועשה חריץ פטור, בכ"ז אסור לגרור גם כאשר יש ספק שמא יתכוון לחריץ ויתחייב חטאת. גם אסור לאכול את הענבים שמא יתכוון לתקן ויתחייב חטאת.   

שיטת תוס'[2]

 תוס מסביר כאן את תירוץ הגמ' שכל אינו מתכוון בפ"ר זו הרי מלאכה שאינה צריכה לגופה ור"ש פוטר כאשר אינו מפיק תועלת מהתוצאה ואוסר לכתחילה, ולכן אם יש לו הושענא אחריתי ולא זקוק לה פטור.

 והסיבה שמותר לכתחילה מתרצים תוס' כאן שהיות והאיסור הוא דרבנן שכל פטורי שבת פטור ואסור מדרבנן, כאן לא אסרו משום מצווה ( וצריך להסביר שכוונתם מצוות עונג יו"ט) , ואילו בשבת ק"ג. תירצו שכאן לא גזרו כי זה תיקון מועט שאינו נהנה ממנו כלל. 

שיטת הרמב"ם

 הרמב"ם סובר שגם אם מתכוון לתקן את ההדס אינו חייב חטאת. שאין זה בכלל מלאכה, אלא רק אסור מדרבנן כעין תיקון כלי. ואם ליקט להכשירו עובר על דרבנן בין יש לו אחר בין אין לו , ואם ליקט לאכילה אינו עובר בין יש לו אחר, בין אין לו אחר. ולכן כתב הרמב"ם שאם ליקטן כדי להכשירו או שליקטן לאכילה ההדס כשר , ולא כתב אם יש לו אחר[3].