|
|
| נשלח ב-3/10/2010 16:13 |
 |
| |
צענע
פעם שמעתי הסבר דומה מדוע הישראלים אינם עומדים בתור, בניגוד לאירופאים בעלי הנשמה הקפואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 16:23 |
|
| |
דיברתי פעם עם יהודי בעל תשובה שעלה מרוסיה לארץ וסיפר לי על ביקורו הראשון בבית-כנסת (שהיה בראש השנה או ביום כיפור) הוא עמד זמן ארוך וכל גופו כאב הוא הסתכל מסביב לראות איך מתמודדים עם זה וראה את הציבור מתנדנד אמר לעצמו א אידישע חכמה ונפטר מכאב הגב.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 21:26 |
|
| |
סוג של,
הסברך אכן רלוונטי. אך נותר לנו לבדוק מניין צמחה התרבות המשותפת.
אני רואה שהיהודים בכל מקום שגלו אליו התדמו בכל אורחות חייהם למקום בו היו. אם זה בסגנון הלבוש, בהגייה הלשונית, באופן החשיבה (באשכנז צמחה במקביל לפילוסופיה הלמדנות הישיבתית) ואפילו צורת הגוף ממש.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 21:55 |
|
| |
אורותי,
יש להבחין בין סגנון לבוש, הגייה לשונית ואופן חשיבה לבין 'צורת הגוף ממש'.
הראשונים נלמדים בדרך של חיקוי אבל התופעה האחרונה - אם יש בה ממש - מה מקורה?
בוודאי שאין כאן עניין של חיקוי!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 00:49 |
|
| |
אליעזר,
אתה צודק. ולכן כתבתי "ואפילו צורת הגוף". כלומר, שאין מדובר בחיקוי מודע בלבד, אלא גם בהתדמות טבעית כפשוטו. כמו כל פולש זר שנטמע ומתמזג בגוף הקולט אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 10:35 |
|
| |
מתוך צוואת הריב"ש.
התפילה היא זיווג עם השכינה, וכמו שבתחילת הזיווג יש ניענוע כן צריך לנענע עצמו בתפילה בהתחלתה ואח"כ יכול לעמוד כך בלא ניענוע ויהי (ה) דבוק להשכינה בדביקות גדול. ומכוח מה שמנענע עצמו יכול לבוא להתעוררות גדול, שיחשוב למה אני מתנענע את עצמי, כי מסתמא השכינה בודאי עומדת לנגדי, ומכוח זה יבוא להתלהבות גדול" (צוואת הריב"ש, סימן סח).
|
|
|
|
|
