|
|
| נשלח ב-3/10/2010 13:55 |
|
| |
| חזןגדול כתב: |  | לדוגמא, התורה היא אמת מוחלטת נכון? ואם כך אז גם המצוות שכתובות בתורה הם אמת מוחלטת? ובכל זאת יש מצוות שהם לא נוגעות לכלל האוכלוסייה למשל מצוות רק לכהנים, אז בשביל מי שהוא לא כהן זה לא נחשב אמת?! בודאי ובודאי שזו אמת מוחלטת אבל היא לא מחייבת אותו! (עכשיו במקרה נפל לי דוג' מהתורה אבל זה לאו דוקא קשור לתורה) יכול להיות גם משהו מוסרי שבאופן כללי אמור לחייב את כולם אבל מישהו מסוים במצב מסוים לא יצטרך לנהוג ככה זאת אומרת שהאמת הכללית לא מחייבת אותו בשווה עם כולם. |
|
מה שאני תמיד מנסה להסביר - לכולם האמת היא שכהנים צריכים לעשות את המצוות של הכהנים - זו אמת אבסולוטית שנכונה לגבי כולם - אם אני הייתי כהן - גם אני הייתי צריך לעשות. -המבט צריך להיות תמיד מלמעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 15:23 |
|
| |
רצוני להסביר את דעתי איך שאני מבין את העניין,
כלל ברזל שאין להתווכח עם הבינה, כלומר אחד ועוד אחד = שנים היא הבינה שיבין כל אדם וילד אפי' באפריקה שלא לומד כלום אפי' שפה, וכן אפי' המשוואה הכי קשה יכולים להסביר לו, והוא כמובן לא יחלוק ע"ז,
יוצא שכל הבעיה היא בחכמה ולא בבינה,
כלומר חכמה = לימוד וניסיון חיים (שזה בעצם גם לימוד) ולכן יכול להיות חילוקי דעות בחכמה,
למשל: יש לנו ניסיון חיים שאנשים הורגים, אז אמרו לא תרצח, אבל מה עם הרוצח או רודף ? האם אותם מותר לרצוח ?
אז כאן שוב הנסיון אומר שהיום זה לא ממש עוזר כלומר לא מרתיע ולכן אין טעם להרוג רוצח, ורודף כן ולא משום הרתעה רק משום להציל את הנרדף,
כלומר הבינה של כולם יכול להבין את כל המקרים לגופו אבל לחלוק מצד החכמה=לימוד וניסיון חיים,
מה שבא הבינה לטעון היא למה בכלל יש אנשים שרוצחים, כלומר למה קין הרג את הבל ?
לדוגמא אני הצטט את האבן עזרא שאומר (בעניין אחר) "ואם בעבור שידבר צחות, עיקר הדברים רמיזות הם. ודעת הלשון איננה דעת בעצמה (כלומר השפה היא אמצעי,) כי אם כנגד אחר שיבין.
ואם בעבור דעתו משפטי נזקין. גם הם לא נתנו כי אם לישר המעוותים,
כי אילו היינו במקום שאין שם שור אין צורך למשפטי שור נגח. ואלו היינו יושבים באהלים כקדריים,
אין צורך למעקה ומזוזה.
ואם בארץ הודו, אין צורך למשפט גנבה ורציחה ועשק ועדות שקר"
כלומר כל ענייני החילוקי דעות היא רק שיש צורך בהם משום הרע שיש, הרי אם לא היה רע היינו יכולים ללכת ערומים,
ברגע שיש רע אז מתחילים להתווכח מהי צניעות, וכל אחד טוען את הניסיון חיים שלו כלפי הצניעות,
מה שנשאר להתווכח האם יש להתווכח על טעם וריח, כמובן שלא לדעתי, (אפי' שיש במחשבת ישראל שטוענים שכן אפשר להתווכח ע"ז,)
אבל שוב מנין מגיע בכלל הטעם וריח היחודי שלי מול הטעם וריח לך ? לדעתי זה מגיע שוב מהחכמה=לימוד וניסיון חיים ואהבת העצמי יותר מאהבת חברי, בכל אופן זה לא מגיע מהבינה, כי לבינה אין טעם וריח, יש לה רק את האמת האבסולוטית,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2010 13:06 |
|
| |
הראיה, ומקסמן (שביקש דוג') אתה צודק שמצד האמת הזאת שהתורה אומרת לכהנים דברים מיוחדים לעשות, זו אמת של כולם כמו שאמרת, אני מסכים לזה אבל אתה רואה פה שגם אמת שהיא אמת של כולם יכולה בפועל להתבטא בחילוקים מסוימים מבחינת העשייה בין אחד לשני. ולכן אני אומר שיכול להיות עוד כאלה דברים שהם נכונים ואמיתיים אבל אני יהיה מחוייב בהם וחבר שלי יהיה אסור לו לעשות אותם ובכ"ז אצל שנינו זה מחמת אותה אמת בדיוק!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2010 13:21 |
|
| |
| maxmen כתב: |  | רצוני להסביר את דעתי איך שאני מבין את העניין,
כלל ברזל שאין להתווכח עם הבינה, כלומר אחד ועוד אחד = שנים היא הבינה שיבין כל אדם וילד אפי' באפריקה שלא לומד כלום אפי' שפה, וכן אפי' המשוואה הכי קשה יכולים להסביר לו, והוא כמובן לא יחלוק ע"ז,
יוצא שכל הבעיה היא בחכמה ולא בבינה,
כלומר חכמה = לימוד וניסיון חיים (שזה בעצם גם לימוד) ולכן יכול להיות חילוקי דעות בחכמה,
למשל: יש לנו ניסיון חיים שאנשים הורגים, אז אמרו לא תרצח, אבל מה עם הרוצח או רודף ? האם אותם מותר לרצוח ?
אז כאן שוב הנסיון אומר שהיום זה לא ממש עוזר כלומר לא מרתיע ולכן אין טעם להרוג רוצח, ורודף כן ולא משום הרתעה רק משום להציל את הנרדף,
כלומר הבינה של כולם יכול להבין את כל המקרים לגופו אבל לחלוק מצד החכמה=לימוד וניסיון חיים,
|
|
איך שאני מבין ממה שאתה אומר שכל הנתונים בעולם הם שוים ואין להתווכח איתם כי לא מתווכחים עם הבינה, ההבדלים בין הדעות זה רק בחכמה. בהתחלה הבאת דוגמא כמו מתמטיקה שזה מדע זה לא מציאות עובדתית אז בזה אני מבין מה שאמרת אבל אח"כ ראיתי שלא בדיוק הבנתי מה אתה מתכוין כי אתה ממשיך לעבור לדברים שהם לא מדעים אלא מקרים, נתונים עובדתיים, ובזה בודאי שאין ויכוח בין אנשים כי זה עובדה! ואם יהיה מישהו שיתווכח עם עובדה או שהוא דיסלקט, משוגע או שהוא משקר. לא צריך להגיע עד כדי רמה כזאת של בינה שאתה מדבר עליה שבבינה לא מתווכחים, זאת פשוט מציאות.
אבל מה שכן יש להתווכח עם נתונית מציאותיים זה בפרשנות שלהם כי כמעט לכל עובדה יכולים להיות כמה וכמה פרשנויות ובזה יש חילוקי דעות כל אחד לפי מה שהוא כמו שכתבת אבל לחלק הזה תקרא חכמה? או בינה? אפשר להתווכח בזה או לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 19:51 |
|
| |
מקסמן?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 22:25 |
|
| |
רות עבור:)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 17:31 |
|
| |
מקסמן, שוב, מאיפה אתה לוקח את החילוק הזה בין חכמה לבינה? אפילו בדוג' שהבאת מרודף שכולם מבינים שצריך להרוג אותו להציל הנרדף, לא, זה לא כזה ברור שזה בינה אבסולוטית שתהיה מוסכמת על כולם, יכולים לומר לך שמה ההבדל בין הרודף לנרדף? אם מישהו פה הולך למות למה אני צריך להתערב ולהרוג את הרוצח? מילא אם הוא מישהו שמסוכן לציבור והורג הרבה אנשים אז עדיף הרבה אנשים מאיש אחד אבל אם לא מדובר במקרה כזה אלא אתה יודע שהוא רוצה להרוג רק את איש פלוני אז מה עדיף זה מזה? אתה מחליט שהוא יותר טוב ממנו? אבל עזוב דוקא את הדוגמא הזאת, באופן כללי מה ההבדל בין החכמה לבינה שהגדרת? גם המקרים יכולים להתפס אצל כל אחד שונה מהשני.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 21:59 |
|
| |
הואילו בטובכם להגדיר את המושג: "אמת".
לאחר שאקבל הגדרה שתשביע את רצוני [ותהיה אבסולוטית ככל האפשר...]תזכו שאביע את דעתי לגבי אשכול מרתק זה..
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 18:12 |
|
| |
עבר חלף זמן ניכר, והגדרה - אין.
האם ניתן להסיק מכך שאינכם יודעים מהו טיב המושג עליו הנכם משיגים?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 22:12 |
|
| |
| הנביאה כתב: |  | הואילו בטובכם להגדיר את המושג: "אמת".
לאחר שאקבל הגדרה שתשביע את רצוני [ותהיה אבסולוטית ככל האפשר...]תזכו שאביע את דעתי לגבי אשכול מרתק זה.. |
|
אמת= הנהגה המובילה את האדם לעונג נצחי מרבי...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2010 17:13 |
|
| |
הגדרה מענינית, לפיה האמת היא אנדוודואלית,
האם יש חולקין על הגדרה זו?
[אגב, בהגדרת המושג, האם יש מקום לנימה אישית, היתכן כי אפילו הגדרת "אמת" אינה אבסולוטית ?].
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2010 22:55 |
|
| |
לא הייתי חולק על ההגדרה של אסטרו נט אבל אני רוצה לומר הגדרה אחרת:
אמת = אידיאל מסוים חזק בעל עצמה כזאת המכריח את המאמין בו לנהוג על פיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 01:10 |
|
| |
הגוני,
התכוונת, אולי, ל"מצפון"...?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 20:13 |
|
| |
| הגיוניי כתב: |  | לא הייתי חולק על ההגדרה של אסטרו נט אבל אני רוצה לומר הגדרה אחרת:
אמת = אידיאל מסוים חזק בעל עצמה כזאת המכריח את המאמין בו לנהוג על פיו. |
|
אידיאל, אמת, מצפון, זה הכל היינו הך.
יש את האמת הסופית שהוא העונג המושלם. ובדרך אליו יש הרבה אמיתות שמובילות אליו, אפשר לקרוא להם בכל מיני שמות, אמת, אידיאל, מוסר, מצווה, רצון, וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 02:06 |
|
| |
ומדוע, אפוא נתגנדרה העברית בכל מילים אלו הנרדפות?
לדעתי, כי האמת הוא מושג אבסולוטי, היות שכך, הוא אינו יכול להגיע ממקום של אינדוודואל אנושי כלשהו, חייב להיות לה מקור חיצוני שהיה טרם האנושות וגם יהיה אחריה.
עצם נתינת מקום לא אבסולוטי לאמת מערער באחת את אמיתותה, עם זאת, אין לשלול מושג תת, בו תוגדר האמת הפנימית של כל אחד באשר הוא באמצעות המילים היפות שהוזכרו, (מצפון, אידיאל, ועוד), אולם אין בו כדי לחייב את כלל האנושות, וגם לא את מי שזהו נר לרגליו, זאת בנוסף לכך שיש לקחת בחשבון סטיה באמצע ה"דרך" לאותו תת אמת, שמחויבת המציאות לכל מי שמכיר את נפש האדם הנפתלת.
(כל זאת בהנחה שהאדם מחפש את דרכו בעצמו לאור ערכיו העצמאיים, ולא פוסע בנתיב אמת, בהגדרתה המוחלטת, כמבואר לעיל).
תוקן על ידי הנביאה ב- 21/11/2010 02:07:44
|
|
|
|
|