מעשה באמא של זלמן

פייגא, אמא של זלמן התקשרה לברר אצלי על רוחל חברתי.
ברבורים מפה ומשם, תשבחות עד אמריקה, ולפתע היא שואלת:
"תגידי, איזה עידה את?" עניתי: חסידת סאטמר.
"אוי, ואת מסכימה לשמוע על בחור חסיד תולדות אהרון?" עניתי: לא, איננו נוהגים לשמוע הצעות כאלו.
"חבל", היא מיד פולטת. מסתבר שנדלקה הגברת מהאלמונית שבצד השני של השפורפרת.
איכשהו השיחה נגמרת מתישהו, וזהו.
עד כאן, סיפור רגיל, קרה כמה פעמים.

לאחר שבוע פייגה, אמא של זלמן מתקשרת שוב.
"רוחל וזלמן נפגשו, השידוך לא מתאים, והרעיון ירד מהפרק.
אולי יש לך להביא לי בחורה כמוך, אבל מחסידות תולדות אהרון?
הבן של הוא: ...... לומד:......... אופי:......... מחפש בחורה:........
אני רוצה מישהי כמוך, אותו הדבר. מאד אשמח אם תעזרי לי למצוא לו מישהי.."


האנשים נסחפו קצת, למה לא?

(בסיכומו של עניין, אני תמיד אומרת על כאלו דברים:" שיהיה לנו מה לספר לנכדים...")

כשאני לא מכירה את הבחור ממטר, בקושי את החברה, אז זה קצת מצחיק.