|
|
| נשלח ב-17/10/2010 13:38 |
 |
| |
שנרב, בהמשך להודעתי הקודמת, אני מסכים איתך שבנוגע לשכל ישר לא תמיד פוסקים חרדים, הבקיאים ומפלפים היטב בהלכה, מגלים התאמה. להלן 2 דוגמאות. אני מודה שאצל "מזרוחניקים" זה הרבה יותר נדיר (מחוץ לתחום או שניים מסויימים). להלן 2 דוגמאות הטריות בזכרוני 1. אב שיש לו ילד חולה הנזקק לסדנא. הבת, שהגיעה לעונת שידוכים, מבקשת שהילד לא ילך לסדנא כי כך מחלתו תתפרסם ויגרם לה נזק. פסק הרב כי הילד ילך היות והאב חייב לו זאת (כמזונות) ולבת אין מה לחשוש כי 40 יום לפני יצירת הוולד וכו' וכבר נקבע זווגה ומועדו. וכבר תמה הרמב"ם אם כן מהו החשש שאיש אחר יקחנה. ועוד, אם מאורעות החיים נקבעו כבר אזי גם מאורעות חייו של הילד. ודוחק שרק בענייני שידוכין כך. 2. מי שיש לו מקום קבוע בקצה הספסל בבינהכ"נ והאריכו הספסלים ומכרו התוספת לאחר כך שזה שהיה בקצה נהיה אמצעי ומקומו טוב פחות. פסקן (בשם הלבושי שרד) שאין בכך בעיה והוכיחו מאות י' של שרה ש"נתרמה" ליהושע, והרי אות ה דיהושע פסקה מלהיות ראשונה? ראיה שאין בכך בעיה. א. האם ניתן ללמוד מאגדתא כזו? אני מבין שכשאגדתא מספרת סיפור אנושי (גם אם דמיוני) ניתן ללמוד ממנה כי מניחים שהדרשן מספר על התנהגות כהלכתה, אבל על אותיות? ( ב. עצם הראיה צ"ע כי קפוח האות ה אצל יהושע בא לאחר שצ'ופרה אצל שרה?)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2010 13:42 |
|
| |
כלום אין אנו מוצאים מאות ואלפי סברות מן הסוג הזה כבר בתלמודים?!
הגר"ש ליברמן התבטא פעם על תחום דעת מסוים כך: תורה זו הבל היא אבל מחקרה היא מדע. דומה אני כי כך סבורים חוקרים רבים על תחומי דעת נוספים. ומי שמבין מבין.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 17/10/2010 13:44:20
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2010 18:03 |
|
| |
תלמיד טועה כתב:
אב שיש לו ילד חולה הנזקק לסדנא. הבת, שהגיעה לעונת שידוכים, מבקשת שהילד לא ילך לסדנא כי כך מחלתו תתפרסם ויגרם לה נזק. פסק הרב כי הילד ילך היות והאב חייב לו זאת (כמזונות) ולבת אין מה לחשוש כי 40 יום לפני יצירת הוולד וכו' וכבר נקבע זווגה ומועדו.
וכבר תמה הרמב"ם אם כן מהו החשש שאיש אחר יקחנה. ועוד, אם מאורעות החיים נקבעו כבר אזי גם מאורעות חייו של הילד. ודוחק שרק בענייני שידוכין כך.
בפשוטו, השאלה היא אם הבת יכולה לעכב על רפואת הבן משום "מקלקל לי בשידוכין", והתשובה היא כמובן שהאב חייב
לדאוג לבנו ואינו יכול לוותר על הטיפולים בשביל שידוכי הבת. וכך היתה התשובה גם אלמלא מאמר חז"ל.וכל אדם נורמלי
אמור לענות כך מסברא, אלא שהרב חיפש קצת כדי שיהיה מקור ומצא חובה לזון את הבן.
אלא שהרב המשיב רצה לשפר את הרגשתה של הבת, (מעשה טוב מצידו) או לגרום לה קצת חיזוק, והוסיף שבאמת זה לא
מקלקל. מה הבעייה הגדולה בתוספת זו שמוכיחה על בעייה בשיקול דעתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2010 22:30 |
|
| |
עצוב, עצוב, עצוב.
בחוגים שונים אוהבים ללגלג על תפיסתו של אהרון ברק 'הכל שפיט'. אבל בחוגים אחרים מקבלים תפיסה זו בשינוי מעט: 'הכל הלכה'.
רבונא דעלמא כולא,
וכי מאימתיי יש להלכה עניין בדברים כגון אלה, אם הבת יכולה לעכב על אביה לטפל בבן אחר. כלום מצאנו דבר דוגמתו בשותי"ם של המאה הקודמת. מי הלך לפני דור או שניים לרב לשאול שאלות כגון אלה?!
תוקן על ידי אליעזרט ב- 17/10/2010 22:32:08
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2010 23:19 |
|
| |
תלמיד טועה,
לא ברור לי שיש בינינו ויכוח מי יודע מה. גם אני הבאתי את הנושא כקוריוז מעניין. יש לדון גם בשאלה אם מה שאתה מציג כ"חרדים" ורמתם בלימוד התורה אינו בעצם שם אחר לליטאים (בניגוד לחסידים ולהונגרים שאצלם למדנות וחידושי תורה זה לפעמים משהו שונה לגמרי ...)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2010 23:28 |
|
| |
מכל מקום הערב עלה בדעתי דבר חדש. הרעיון ולפיו בין עמוד השחר להנץ החמה יש כדי הילוך ד' מילין, כלומר 72 דקות בתרגום המקובל שלנו, לקוח מאותה סוגיה בפסחים שממנה הוציא ר"ת שבין השקיעה לצה"כ יש ד' מילין. כעת, ברור ששני הזמנים חד הם (עד כדי הפרשים זעירים הנובעים משינוי הזוית בין כדה"א לשמש במהלך יום): השאלה היא כמה עמוק מתחת לאופק השמש צריכה להיות "שקועה" על מנת שיהיה חושך אמיתי. אין שום סיבה לחלק בין הזמן שבין עה"ש לנץ לזמן שבין שקיעה לצה"כ - זו אותה תופעה.
כך גם משמע מהגמרא פסחים שנתנה לשני הזמנים אותו שיעור של ד' מילין. אבל מי שחולק על ר"ת וסובר שבין שקיעה לצה"כ יש, נאמר, שלשת רבעי מיל, חייב לכאורה לומר אותו דבר גם על עה"ש - שהוא 13.5 דקות לפני הזריחה (או כל זמן אחר שמתקבל מתרגום כמות המעלות שרוצים שהשמש תהיה מתחת לאופק). זה נפק"מ לדינא גדולה למיטב ידיעתי לגבי תחילת זמן תפילה וגם לגבי צומות הקטנים.
ואם צודקים דברי אזי לפלא על הגר"א ברס"א שתפס כדבר פשוט שבין עה"ש לנץ ד' מילין אף שיצא לחלוק על ר"ת בזמן שבין שקיעה לצה"כ. מדובר באותה תופעת טבע. לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 07:55 |
|
| |
ובעקבות הגר"א אנחנו מתחילים צומות 72 דקות לפני הזריחה (והמהדרין אף מחשבים אותם זמניות) ומסיימים אותם 18 דקות אחרי השקיעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 09:31 |
|
| |
הגר"א מתיחס לכך, אם אני זוכר נכון, ומפרש את הסוגיא בפסחים שד' מילין הוא שיעור צאת "כל הכוכבים" שהוא המקבילה האסטרונומית (מבחינת רמת הבהירות) של עלות השחר [מענין שגם כיום מקובל להגדיר את סוף בין-השמשות twilight כאשר השמש 18 מעלות מתחת האופק, כשיעור ר"ת]. אבל, חילוף היום ההלכתי קורה מוקדם יותר, עם צאת שלשה כוכבים.
אינני זוכר אם גם זה מפורש בגר"א או רק אחרונים אחריו, אבל הם מפרשים את הירושלמי ריש ברכות באופן שהוא מקשה בדיוק את הקושיא שלך - מדוע מבחינה הלכתית הלילה הופך ליום ברמת בהירות נמוכה, והיום הופך ללילה מהר יותר, ומתרץ הירושלמי: אמר רבי הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אף על גב דלא נפק אמרין דנפק שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 09:50 |
|
| |
ואם כן בחצות היום חמה אינה בראש כל אדם
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 10:42 |
|
| |
לדעת הגר"א קושייתך לא קשה, שהרי השעות הזמניות כולן, וכן חצות, מחושבות מנץ לשקיעה.
אמנם, מקושייתך הוכיחו ששיטת המג"א אכן עקבית רק עם ר"ת
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 10:58 |
|
| |
האם לפי הירושלמי חצות היום מחושב ג"כ מעלות השחר עד צאת הכוכבים (הרגיל) או מנץ החמה עד צאת הכוכבים.
כלומר האם יש מצב שזמן מודגר כיום, אך אינו מחושב כחלק משעות היום.
למרות שזה נשמע מוזר, בחברה של שעוני שמש יש לזה הגיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 11:55 |
|
| |
למה מוזר? זוהי בדיוק שיטת הגר"א -- היום מתחיל מעה"ש והשעות מחושבות מנץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 11:57 |
|
| |
והאם השעות שבין עלות השחר לנץ מוגדרות כחלק משעות הלילה, למרות שהלכתית הזמן הזה הוא יום?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 12:10 |
|
| |
בהחלט, אחד הטיעונים של הגר"א הוא ממדרש שאומר שיש 12 שעות ביום ו-12 שעות בלילה (ובחורף הלילה לוה מהיום ומחזיר לו בקיץ). הזמן בין עה"ש לנץ הוא, אסטרונומית (ולצורך חישוב שעות), לילה, ורק הלכתית הוא נחשב כבר יום מדרשת הפסוק בעזרא וכהסבר הירושלמי.
בעזרת ההבחנה בין יום ולילה אסטרונומיים ליום ולילה הלכתיים הגר"א "מרויח" גם את המדרש הזה, וגם את הסוגיא בפסחים (ד' מילין אחרי השקיעה הוא בין שמשות מציאותי אבל לא הלכתי)
כאמור, זו לא שיטה אזוטרית - מנהג רוב העולם כיום הוא כשיטת הגר"א בחישוב השעות, ולענ"ד זה מוכרח מכך שאמצנו את שיטת הגאונים ודלא כר"ת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 12:14 |
|
| |
אני יודע שכך מנהג העולם וגם אני הקטן מכללם.
אלא שאם כן גם בקיץ הלילה לווה שעות מהיום, כי ישנם שעות שהלכתית הן יום ומאידך הם נחשבות בחשיוב השעות ולכל דבר כיום.
|
|
|
|
|
