מה זה חודשיים של הקפאת ההתנחלויות ביהודה ושומרון תמורת הזדמנות אמתית לסיום הסכסוך הארוך ולשלום מלא עם שכנינו הפלסטינים? לכאורה, המחיר נראה כמו מחיר מציאה, וההקרבה נראית יותר כמו מחווה ופחות כמו גזר דין קשה. אבל כשמבינים את הפער העצום שקיים בעמדותיהן של שתי המדינות, כשמסתכלים על שני המנהיגים הנוכחים וכשמעלעלים בדפי ההיסטוריה וקוראים את הצעותיו הנדיבות של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בזמן ניהול המשא ומתן עם מחמוד עבאס, הצעות שהיו מרחיקות לכת ובכל זאת לא קידמו אותנו במאומה בדרך להשגת השלום המיוחל, מתקבלת תמונה עגומה שרק מעצימה את תחושותיי שההקרבה הנוכחית היא ויתור מיותר.
ההתנחלויות הן לא הבעיה המרכזית. חוסר היכולת של האוחזים בהגה להנהיג, להוביל ולהכריע הוא זה שתוקע את כולנו בתוך הבוץ הכבד של השנאה. אבו מאזן הוא אדם חלש, פרנואיד ומוג לב שמפחד להיתפס כבוגד בעיניי עמו. הוא לא מסוגל לצעוד צעד אחד קדימה בלי שקיבל אישור מ"האחים הגדולים", מנהיגי מדינות ערב. עם תכונות שכאלה והתנהלות שכזאת אין ספק שהוא איננו הפרטנר המתאים לעשיית שלום. שלום עושים עם אמיצים. איתו, הכי רחוק שאפשר לשאוף זה למשא ומתן ארוך. רק משא ומתן, בלי תוצאות.
יש שיאמרו שגם זה משהו. עדיף להיכנס לתהליך ולנסות, גם כשהסיכויים אפסיים, מהאופציה השנייה שהיא לוותר מראש. אני מסכים שאפשר להתווכח על חיוניותו של מו"מ ללא תוצאות, אבל אי אפשר שלא להבין את הנפגעים העיקריים מעצם התנהלותו. אי אפשר להאשים את אותם אנשים שבתיהם וחייהם מוקפאים, בסקפטיות שלהם ובמלחמה שהם מנהלים נגד. סקפטיות, שכולם חולים בה, אבל איש חוץ מהם אינו מוכן להודות שהיא מקננת גם במוחו.
עריכה : הקישור נמחק בגלל הפרסומת הלא צנועה שיש בו. ברוך הבא לפורום נשמח לראות אותך כאן גם בעתיד.
אורית
