ויכוח בין השכל לרגש - הכיצד יוכרע?

לענ"ד - כל רגש נובע משכל אם נחתור לעומקו.

אך ברגש יכולים להיות טעויות: אם לאדם יש סלידה מאחר. זה יכול לנבוע מכמה סיבות:

1. הוא מקנא.
2. האדם הזה הוא טיפוס בעייתי.

אם הוא מקנא - הוא צריך להתגבר ולהתחבר אליו.
אם האדם בעייתי יש להתרחק ממנו...

בשביל זה יש צורך להתחיל לחשוב עם השכל, לרדתלפרטים ולבדוק ממה נובעת הסלידה.

אם אין אפשרות - לדעתי - השכל מכריע! כיוון שהרגש לא מוכח כנכון, לא ברור האם נובע מדבר חיובי או שלילי.

לא אמרתי שבמקרה כזה השכל לא יכול להכריע, בכלל לא התייחסתי למצב אותו אתה מציג..
לעצם העניין
אני חושב כמו שהראיה כתב שגם הרגש בסופו של דבר נובע מהשכל (מהשכל שלך או ממי ששטף לך את המוח) אז הוויכוח הוא בין רמת המשכל של העבר לרמת המשכל העכשווי, לשכל העכשווי יש מידע וטיעונים חדשים שלא היו לו בעבר ולכן מן הדין שהוא יכריע. האם השכל העכשווי צודק? זו כבר שאלה אחרת.

חזן גדול: גם אם אחד הצדדים יותר חזק ומושך, עכ"פ א"א להכריע כמותו, כי הוא בכ"ז תמיד נשאר רק צד, וכמו שהקשה ראציונלסטי, כך שאין סיבה ללכת לצד היותר נראה.

ולעצם הענין: לעולם אין להתייחס לרגש כצד לוחם מול השכל, כי ודאי וודאי שהשכל הוא לבדו המסתפק והמכריע תמיד בין שני צדדים, אך לעיתים מופיע הרגש כ"נתון" בספיקות השכל, ועל השכל להכריע האם ללכת אחרי משיכת השכל אם לאו, וכמו שבשכל עצמו ישנם מספר צדדים לכאן ולכאן לפי הנתונים השכליים, כך יש לו צדדים נוספים המופיעים ממקור הרגש, אך לעולם אין לרגש כוחות משלו להכרעה, [וגם אם החלטתי כמו הרגש, הרי עשיתי זאת בשכל, וגם הפעולה עצמה נעשית מתוך השכל שמחליט גם על הפעולות].

אולי כיונתי בזה לדעתו של "הראיה".

אך לדעתי השאלה היתה צריכה לבא באופן שונה, ולהישאל כך: "מיהו האני". כי אם נאמר שבכל אדם ישנה יישות חיצונית לשכל ולרגש, והיישות הזאת נקראת ה"אני" של כל אדם, והיישות הזאת היא שמכריעה את הספיקות, וחווה אותם, ממילא אין מקום לשאלה זו, כי באמת בא הצד השלישי והכריע ביניהם. [ויש לזה מקום רב בספרים, ונדמה לי שכך הפקתי בעבר ממאמרו של הגרי"ד סולובייציק 'איש האמונה הבודד', וצריך לעיין בזה שוב]

 אשמח מאוד לדעת ממכם יותר בענין שאני מציג כעת. [אולי זה ענין לאשכול חדש].
דוד.

תוקן על ידי דודבר ב- 15/10/2010 14:04:49

דודבר
אתה טוען שהרגש לא יכול להכריע בלי שהשכל יתערב, אבל העובדה שבעלי חיים מתפקדים בלי שכל סותרת את טענתך.

חזן
אולי לא הבנת את כוונתי, הרגש והשכל הם שני דברים נפרדים אבל במהלך החיים הם בונים האחד את השני.

ישנם רגשות והתנהגויות שהם אולי גנטיים, אבל עיצוב הרגשות באדם באים בעיקר ממקורות התנהגותיים או קוגניטיביים דהיינו מחינוך שקבל בילדות וחוויות שעבר בחייו, וגם ממקורות קוגניטיביים דהיינו מתפיסות עולם שהוסקו בעבר ממחשבה לוגית.  בבעלי חיים אין את השכל והמחשבה הלוגית ולכן הרגשות שלהם נובעים רק מהחלק הגנטי או ההתנהגותי דהיינו אילוף על ידי אדם או על ידי הוריהם או התנסויות עצמאיות שהם חוו. ובעצם כפי שהרגש יכול לנבוע מהשכל כך גם השכל יכול לנבוע מהרגש דהיינו כתוצאה מחוויות והתנסויות רגשיות בעבר.